פרשת המורה הפדופיל: פיצויים מכל מי שהיה מעורב בהעסקתו

השבוע התפוצצה בתקשורת פרשת "המורה הפדופיל" מתל אביב שפגע מינית בתלמידות בית-הספר (ותלמידות שלמדו אצלו באופן פרטי). הוא הורשע ונשפט ל-7 שנות מאסר ופיצוי של 25 אלף שקל לכל נפגעת. על פי המדווח בתקשורת, ההורים החליטו לתבוע בתביעה אזרחית פיצוי גבוה בהרבה מהפוגע, מבית הספר, המנהלת ומשרד החינוך. סביב העניין התפתח שיח ציבורי מורכב – "למה ההורים תובעים?","האם יש פה בצע כסף?", "מה כל העניין, הן ילדות קטנות, בטח לא הבינו במה מדובר וישכחו מזה מהר".

אני שומעת את השיח ומבינה שאנשים לא מעריכים נכון את השלכות הפגיעה המינית על הקורבנות ועל משפחתם – השלכות נפשיות, חברתיות וכלכליות. האם טראומה כזאת עוברת לילד הנפגע בקלות? איך פגיעה מינית באחד מבני המשפחה משפיעה על כלל המשפחה, אחים ואחיות, הורים ואפילו סבים? מה ההשלכות לטווח הקצר ולטווח הארוך על בנות אלו?

הטיפול בנפגעי תקיפה מינית עלול להמשך שנים צילום: שאטרסטוק

נפגעות ונפגעי עבירות מין, חווים השלכות שונות ומגוונות בשל התקיפה. השלכות הפגיעה על הקורבנות הן שונות ומגוונות בהתאם לאפיוני הילד, התמיכה הסביבתית ותגובות המבוגרים לאחר הגילוי, אפיוני הפגיעה, הקרבה לפוגע ועוד משתנים. מתוך העבודה הקלינית והספרות המקצועית רבים מדווחים על התקפי חרדה, סיוטי לילה, פלאשבקים, פחד לצאת מהבית, רגרסיות שונות (חזרה להרטבה לילה ועוד), פגיעה בדימוי העצמי והחברתי ועוד. על אחת כמה וכמה כשאנו מדברים על ילדות צעירות בכיתות א', ב', שנפגעו באזור שנחשב "אזור בטוח" ומוגן לכאורה עבורן ועל ידי דמות בוגרת שהן סומכות עליה.

אבל לא רק הילדה עצמה נפגעה מהתקיפה הזו. כל המארג המשפחתי מתערער ויוצא מאיזון. גם כאן התגובות ופוסט הטראומה משתנה ממשפחה למשפחה. הורים שילדיהם נפגעו מדווחים בין היתר על תחושת חרדה ודאגה בלתי נפסקת, תחושות חוסר אונים וחוסר ידע כיצד לסייע לילד/ה שנפגע/ה, רגשות אשמה שלא הגנו על בנם/בתם, בחלק מהמשפחות האירוע פותח פצעי עבר טראומטיים מהבית. גם האחים והאחיות, גדולים כקטנים, גם הם הופכים לקורבנות עקיפים של התקיפה שהתרחשה רק עכשיו.

אף פעם לא ניתן לדעת מראש מה תהיינה ההשלכות העתידיות על הנפגעת המינית, אולם לפגיעה מינית בילדות עלולות להיות גם השלכות בטווח הארוך, כולל גם פיתוח דפוסי התנהגות קורבניים או פוגעניים, קושי במתן אמון ופיתוח אינטימיות, חרדה מהמיניות האישית, קושי ביצירת קשרים אינטימיים, הפרעות בתפקוד מיני, בלבול בזהות מינית ועוד.

בפגיעות האלה יש לטפל, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הטיפול הוא לא רק לנפגעת עצמה, אלא גם במשפחה הגרעינית כולה. ולכל האמור כמובן ישנן גם השלכות כלכליות משמעותיות. בטיפול כולנו יודעים היכן אנו מתחילים את הטיפול, אבל אף פעם איננו יודעים בדיוק מתי הוא יסתיים. איזה פצעים מתגלים במהלך הטיפול, אילו השלכות יש לפגיעה על הנפגעת עצמה ועל סביבתה. יותר מכך, ישנם מקרים בהם התגובה לפגיעה היא חרדות ופחדים קיצוניים, עד מצב שאחד ההורים (לרוב האם) נאלצים לעזוב את מקום עבודתם כדי להיות עם הילדה ולעזור לה באופן אינטנסיבי. גם למצב זה משמעות כלכלית כבדה על המשפחה.

אז כן, זכותם וחובתם של ההורים לתבוע פיצויים ראויים מכל מי שהעסיק במסגרת בית-ספרית פדופיל. המסע לשיקום עלול להיות ארוך ומורכב – מסע של ההורים עם הבת שנפגעה, עם עצמם ועם משפחתם. חשוב שיעמדו לרשותם כל האמצעים האפשריים כדי לטפל בילדה ובמשפחה ובבריאותה הנפשית לאורך ימים ושנים.

הכותבת היא מומחית למיניות בריאה בישראל, חלוצה ומייסדת מכון ארגמן המוביל בתכניות התערבות למיניות בריאה ובהשלכות של פגיעות, ועיוות בתפיסת המיניות. מטפלת בטראומה מינית ומטפלת בהתנהגות מינית בעייתית ועבריינות מינית.