חרמנים רצח: קבוצת שונאי הנשים שהפכה לתופעה המונית וקטלנית

ב־23 באפריל העלה אלק מינסיאן, סטודנט קנדי בן 25, פוסט מקודד לפייסבוק: "מרד האינסלים החל! נפיל את כל הצ'אדים והסטייסיות!". דקות אחדות לאחר מכן הוא דהר ברכב מסחרי לעבר מדרכה בצפון טורונטו, הרג עשרה בני אדם ופצע עוד 15. במבט ראשון זה נראה כמו פיגוע המוני, מהסוג שנעשה נפוץ בצפון אמריקה, אבל פענוח שפת הסתרים של הפוסט חשף תופעה חדשה ומטרידה: האינסלים (incel).

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

הכינוי "אינסל", שהוא קיצור של "מתנזרים בעל כורחם" (involuntarily celibate), הוא הגדרה עצמית של גברים שאינם פעילים מינית שלא מבחירה. הם מאמינים שמצבם נגרם משום שנשים נמשכות רק לגברים עם מאפיינים חיצוניים מסוימים (מבנה לסת, למשל). בתגובה לכך הם פיתחו שנאת נשים חריפה ופנטזיות על עתיד שבו מין הוא משאב מדינה שמחולק לנזקקים בדומה לתלושי מזון, בלי קשר לרצונן החופשי של נשים וזכויותיהן על גופן. התנועה צברה תאוצה בשנים האחרונות באתר הפורומים הפופולרי רדיט ובאתרים המזוהים עם הימין הקיצוני כמו 4chan, ומונה כיום על פי הערכות כ־40 אלף גברים.

היה אפשר, אולי, לפטור את מינסיאן כעשב שוטה במיוחד, אלמלא הוא היה הרוצח השלישי שהצמיחה התנועה: ב־2014 אליוט רוג'ר, סטודנט בן 22 מקליפורניה, רצח שישה בני אדם ופצע 14 נוספים על רקע היותו אינסל, וב־2009 רצח ג'ורג' סודיני בפנסילבניה שלושה אנשים ופצע עוד תשעה בגלל תסכול מיני ושנאת נשים. למרות זאת, ואף שאינסל סומנה בידי ארגון זכויות האדם Southern Poverty Law Center כארגון שנאה כבר לפני כמה חודשים, נראה כי מינסיאן לא יהיה הרוצח האחרון.

רדיט אמנם מבצע ניקוי אורוות אחת לתקופה ומוחק את הפורומים של התנועה, אך האינסלים מוצאים פורקן גם באתרים ייעודיים כמו incels.me, שם הם דנים ברעיונות מזוויעים כמו "רצח עם של כל הנשים - מיד" או "צריך לנעול אותן במרתף למטרות מין ורבייה בלבד". שיטוט מהיר ברדיט מעלה שגם לשם הם הספיקו לחזור.

שלושת האינסלים שביצעו טבח המוני. מימין: סודיני, פנסילבניה 2009, רוג'ר, קליפורניה 2014, ומינסיאן, טורונטו 2018 צילום: איי פי

פנטזיה על מין כמשאב לאומי

משפטים כמו "השחרור המיני הנשי היה טעות" ו"אנחנו צריכים יותר מיזוגיניה בעולם" הם רק חלק מכותרות ההודעות ברדיט של המשתמש Lookismisreal (פירוש הכינוי: אפליה על בסיס מראה חיצוני היא שרירה וקיימת), בן 27 מלוס אנג'לס, בפורום "MaleForeverAlone". בראיון שאני מנהלת בהתכתבות עמו הוא מציין שהחל להזדהות כאינסל לפני כשנתיים: "עד אז לא הייתי מודע למצבי".

מהו המצב שלך?

"אני גבר לא מושך שאינו מסוגל לקבל שום סוג של תשומת לב מבנות המין השני. מעולם לא זכיתי בחיבוק, נשיקה, החזקת ידיים או יחסי מין. אני נוטה להתעלם מנשים, כי ביליתי את כל חיי ברדיפה אחריהן רק כדי להידחות בכל פעם מחדש. כן, אני מיזוגין. איך אפשר לחבב אדם שדוחה אותך רק בגלל איך שאתה נראה?".

אתה מזדהה עם המעשה של אלק מינסיאן?

"לא אכפת לי ממנו, ואני לא חש צער על הנקבות שנפגעו במקרה".

אתה חושב שמין הוא משאב שצריך להיות מחולק לנזקקים?

"כן, כמובן. אני מאמין שהמדינה צריכה להמציא מדרג מבוסס מראה חיצוני שבו, נניח, נקבה שהציון שלה הוא 5 מתוך 10 תצוות לגבר שנמצא באותה סקאלה. אם זה מקובל לחלק כסף ורכוש, אז למה לא מין?".

"'הניו יורק טיימס' נתן במה לטרוריסטים"

קיומה של המיזוגיניה האינסלית בשרשורים הזויים ברדיט מטרידה כשלעצמה, אך לאחרונה היא חלחלה גם לבמות מכובדות, ובהן "הניו יורק טיימס", שב־2 במאי, תשעה ימים לאחר הפיגוע, פרסם טור דעה של קתולי אדוק ששמו רוס דות'את (Douthat), תחת הכותרת: "חלוקה מחדש של המין". הטור נפתח במילים "לקח אחד שניתן ללמוד מההיסטוריה המערבית העדכנית הוא שלעתים הקיצונים והתמהונים רואים את העולם באופן בהיר יותר מהמכובדים, השקולים והשפויים". בהמשך הוא דן במשנתו של הכלכלן רובין הנסן, שגורס שיש להתייחס למין כמו אל משאב, ואף טוען כי ניתן להשוות את הסבל הנגרם לאנשים עם גישה מועטה למין לזה של אנשים עם הכנסה נמוכה. הטור נחתם ב"שאיפה לחלוקה מחדש של סקס, שנדמית כרגע קריפית, מיזוגינית או רדיקלית, אך מרגישה בלתי נמנעת".

הז'רגון המכובס של דות'את לא הרשים את הקולגות, שמיהרו להבעיר את הטוויטר ולפרסם מאמרי תגובה. "הוושינגטון פוסט" הדיפלומטי התמקד בלהסביר מה בעייתי בעמדה של דות'את, והפנה לציוץ של העיתונאית מוירה דונגאן (Donegan): "אין קונספציה של זכות למין שעומדת בהלימה עם זכותן המלאה של נשים על גופן. דות'את והנסן יודעים זאת. זה לא משהו שהם התעלמו ממנו בקריאה לכינון זכות למין; זה בסיס המשיכה של הרעיון". דונגאן כתבה אף היא טור מנומס מעט פחות ב"קוסמופוליטן", שבו האשימה את דות'את בהזדהות עם אינסלים.

מאמר התגובה העוקצני ביותר שייך לכתבת "הווילג' וויס" טליה לוין, "נכדה לניצולי שואה, פמיניסטית ואשה שאוהבת להזדיין", כלשונה, שארזה את כל הסיבות שבעטיין אינסלים מסוכנים לחברה תחת הכותרת: "שמישהו יספר בבקשה ל’הניו יורק טיימס’ שאינסלים הם טרוריסטים". לוין, שבמסגרת התחקיר המקדים למאמר שוטטה בפורומים של אינסלים והעלתה לחשבון הטוויטר שלה צילום מסך מתוך אחד מהם, הותקפה על ידי אינסלים שכינו אותה "רוסטי" ושלחו לה עשרות תמונות של רוסטביף.

בשיחה עם "מוסף כלכליסט" מסבירה לוין כי "אינסלים מכנים נשים שהם חושבים שהן זנותיות 'רוסטי', כי הם חושבים באופן שגוי שכשנשים מקיימות יחסי מין עם יותר מדי פרטנרים שפתי הפות שלהן מתחילות להידמות לרוסטביף. אז כשצייצתי עליהם, הם ניסו להעליב אותי, אבל זה רק עשה אותי רעבה", היא אומרת בציניות.

את רואה קשר בין התגברות תנועת האינסלים לתנועת MeToo?

"אני לא חושבת שיש קשר ישיר ביניהן. תנועת האינסל נסקה עוד ב־2014, אחרי הרצח בקליפורניה. הקשר הוא ששתי התנועות הן סימפטומים של שנאה עמוקה ובוז כלפי נשים. בין שזו הטרדה במקום העבודה, אונס, או רטוריקה אלימה, העניין האמיתי פה הוא גברים ששונאים נשים".