אפליה בחסות העירייה - גם בספורט

זו בעיה שעימה מתמודדות עמותות ספורט רבות הפועלות בשטחי הרשויות המקומיות השונות. זו בעיה המעמידה את קיומן בסכנה יומיומית - אפליה בחלוקת תקציבים וזמן שימוש במתקני הרשות המקומית.

אפליה בין ענפי הספורט, אפליה בין ספורט קבוצתי לספורט יחידני, אפליה בין אגודות המשתייכות למרכז ספורט כזה או אחר (מכבי, הפועל, בית"ר, אליצור וכיוב'), אפליה בין עמותות עירוניות לבין יתר העמותות וכיו”ב.

התעלמות מכוונת?

פעילות הספורט במדינת ישראל מתקיימת רובה ככולה באמצעות מוסדות ללא כוונת רווח (לרוב עמותות) המקימים אגודות ספורט בענפי ספורט שונים.

העמותות האלו מתקיימות ברובן מתקציבים ומתמיכות של הרשויות והמוסדות השונים במדינה כגון הקצבות משרד התרבות והספורט, כספי המועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו) ותמיכת הרשויות המקומיות שבהן מקיימות העמותות את פעילות קבוצותיהן, וממקורות הכנסה נוספים (אך לרוב דלים) כגון דמי ההשתתפות של ספורטאי האגודה ונותני חסות.

בחודש ספטמבר 2006 פרסם משרד הפנים את "חוזר מנכ"ל 4/06" אשר נועד להסדיר את מתן התמיכות על ידי הרשויות המקומיות למוסדות ציבור הפועלים בתחומן בנושאים שונים, לרבות בתחום הספורט. נוהל זה נועד לקדם מנהל תקין, שוויון, שקיפות, יעילות ומניעת פגיעה בטוהר המידות.

האצטדיון העירוני כפר סבא צילום: עוז מועלם

בהתאם לחוזר זה, הוקמו ברשויות המקומיות ועדות מקצועיות אשר מטרתן היתה לגבש כללים לחלוקת תמיכות ישירות (כספים) ועקיפות (מתקני ספורט) בעמותות השונות בהתאם לחוזר המנכ"ל האמור, כדי שהחלוקה תהיה שוויונית ויעילה ותמנע פגיעה בטוהר המידות.

אלא שבמקרים רבים מתעלמת הרשות המקומית מחוזר מנכ"ל 4/06 או ממטרתו, ופועלת בניגוד לו. במקרים ה"מתוחכמים" יותר הופכת הרשות המקומית את החוזר לכלי שבאמצעותו "מכשירים" חלוקה בלתי שוויוניות ומינהל לא תקין.

כך, במקרים רבים שהובאו למשרדנו ובמקרים שפורסמו באמצעי התקשורת הסתבר, שהרשות המקומית מתעלמת מהתבחינים שקבעה בעצמה תוך שהיא מחלקת את התקציב ואת זמן השימוש במתקני העיר, כפי שעולה על רוחה, עד אשר חלק מהעמותות לא מקבלות ולו שקל אחד, ולא מוקצה להן זמן שימוש במתקני הספורט שבשטחי הרשות המקומית (אולם/מגרש) כדי שיוכלו לקיים את פעילותן.

במקרים ה"טובים" יותר הרשות מעדיפה להעניק תמיכה לענפי ספורט מסוימים (כדורגל ולא כדורעף) או לאגודה המשתייכת לארגון ספורט מסוים (מכבי, הפועל, אליצור, בית"ר וכיו”ב) או כזו הפועלת תחת עמותה עירונית.

לשם כך, מנסחת הרשות המקומית את תבחיניה באופן מכוון מטרה בדיוק כפי שמנסחים "מכרז תפור", או "מקיימת" את חובותיה בחוסר תום לב על מנת לצאת ידי חובה.

אפליה כמגמה

כך הרשות המקומית מעמידה לרשות העמותה הפחות מועדפת עליה אולמות במקומות מרוחקים בעיר או באזורים שבהם אוכלוסייה במצב סוציו־אקונומי נמוך אשר אינה מסוגלת לשלם עבור השתתפות בחוגי העמותה. במקרים אחרים הרשות המקומית מעמידה לרשות העמותה את האולם בשעות שאינן רלבנטיות עבור ילדים צעירים (שעות מאוחרות או צהרי יום שישי) ועוד שיטות רבות נוספות.

במקרים מסוימים העירייה מסבסדת חלק מפעילות העמותה המועדפת עליה (לדוגמה: דמי שימוש באולם הספורט או חלק מדמי ההרשמה של ילדי העמותה) ובכך מפחיתה את דמי ההרשמה בחוג המופעל על ידי העמותה המועדפת לעומת דמי ההרשמה שנאלצים לשלם בחוג המופעל על ידי העמותה המופלית.

המצב שנכפה על אותן עמותות הינו בלתי אפשרי - מצד אחד, אין להן תקציב כדי לקיים את פעילותן, ומצד שני, אין להן מתקן ראוי ובשעות סבירות כדי לקיים את פעילותן. במקרים שכאלו, "בוחרים" הילדים המשתייכים לאותן עמותות/אגודות לעבור לאותה אגודה מועדפת שבה שעות הפעילות סבירות, הפעילות מתקיימת באולמות ראויים ולעיתים ניתן סבסוד לחלק מהתשלום עבור השתתפותם בחוג.

מקרים מסוג אלו הובאו כבר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים אשר הבהיר, כי "על העירייה לקבוע כללים שוויוניים וסבירים לחלוקת כספי תמיכה" (והדברים נכונים גם באשר לחלוקת זמן השימוש במתקני העירייה).

עו"ד אייל פייבל

בפס"ד בעניין מכבי כפר סבא (עת"מ 2300/05) דן בית המשפט בחלוקה מפלה שביצעה העירייה בקשר לענף הכדורסל בעיר, כאשר קבעה כי קבוצות הכדורסל בנים ישתייכו לאגודות המשתייכות לארגון ספורט אחד וקבוצות הכדורסל בנות ישתייכו לאגודות המשתייכות לארגון ספורט אחר. בית המשפט התייחס לחלוקה זו וקבע:

"ענף הכדורסל מושך אליו יותר בנים מבנות, ובדומה לריקודי בלט, שימשכו יותר בנות מבנים. לכן החלוקה הראשונית שלפיה הפועל ידריכו בנים ומכבי בנות היא שהביא למצב העגום של העותרת, מצב שגרם לכך שהעירייה מקצה לרשותה פחות מתקני ספורט. השארת המצב כפי שהוא ינציח את הפערים שבין שתי האגודות ועלול להביא לקריסתה המוחלטת של העותרת”.

לבסוף קבע בית המשפטי: "העירייה צריכה לחלק את הפעילות בין האגודות בדרך מסוימת. עם זאת, ראוי היה שהחלוקה תהיה שוויונית”.

מן העבר השני יש לזכור, כי ברשויות מקומיות רבות ישנה בעיה של מחסור במתקנים או בסיטואציות שבהן ישנה אגודה אחת או שתיים שפועלת בשטחי הרשות המקומית שנים רבות וצברה כמות גדולה של ספורטאים, ונוצר קושי אובייקטיבי לחלק את זמן השימוש במתקני הספורט בין אגודה זו לאגודות החדשות שקמות.

צריך יצירתיות

לסיכום, במקרים רבים יש מקום להעמיד את התנהלות הרשות המקומית בפני ביקורת בית המשפט, העשויה לסייע לעמותות הספורט לקבל את המעט שמגיע להן על פי דין ולאפשר להן לקיים את פעילותן, אשר לשמה הוקמו, באמצעות חלוקת התמיכות באופן שוויוני ויחסי.

עם זאת ישנן סיטואציות מורכבות יותר, שבהן מלאכתו של בית המשפט תהיה סבוכה יותר, ולעיתים בשל מחסור במתקנים (שמיכה קצרה מדי) לא יימצא פתרון מיידי אשר ישביע את רצון כל אחת מהעמותות ואגודות הספורט הפועלות ברשות המקומית. במקרים מעין אלה יהיה צורך לפתור את הבעיה בדרכים יצירתיות אחרות, כגון השתתפות בהשכרת מתקני ספורט ברשות מקומית אחרת.

הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין זיסמן אהרוני גייר ושות' (ZAG S&W)