מתיישן היטב: ווילי נלסון חי ובועט בגיל 85
נלסון מוציא את אלבומו ה־67. מה סוד קסמו של המוזיקאי הזקן הכי צעיר בעולם?
בסוף החודש ימלאו לווילי נלסון — כוכב הקאנטרי הוותיק — 85 אביבים. כל מי שראה את סדרת האנימציה החדשה של מייק ג’אדג’, “סיפורים מהאוטובוס”, יודע שכוכבי קאנטרי, במיוחד אלה מז’אנר “קאנטרי פורעי החוק” (Outlaw country) שנלסון משתייך אליו, לא מרחמים על הריאות והכבד. יחד עם זאת, ועל אף גילו המתקדם, כוחו של נלסון עדיין במותניו, הבנדנה האדומה עודנה קשורה למצחו והצמות עדיין מתנופפות. ולכבוד יום הולדתו הוא מוציא החודש גם אלבום חדש בעל השם הסימבולי ”Last Man Standing” (אן.אם.סי יונייטד). אומרים שזהו אלבומו ה־67 והוא יוצא שנה בדיוק אחרי אלבומו האחרון, “God’s Problem Child”, שהגיע למקום הראשון במצעד הקאנטרי האמריקאי. את אלבומו החדש יקדם נלסון הקיץ בהופעות במסגרת פסטיבל המוזיקה הנודד ה־Outlaw Music Festival, שהוא מפיק ועומד בראשו כבר שנה שנייה ברציפות. לצדו של נלסון יופיעו השנה בפסטיבל שמות גדולים כניל יאנג, ואן מוריסון, אלביס קוסטלו ושלל אמני קאנטרי, פולק ואמריקנה צעירים יותר.
עטיפת האלבום צילום: אן.אם. סי. יוניטד
חי כמו כוכב רוק
וילי נלסון נולד בטקסס בתקופת השפל הגדול, התפרסם בתחילת שנות ה־70, ולצד וויילון ג’נינגס, קריס קריסטופרסון וג’וני קאש, הפך לאחד השמות הגדולים של ה־Outlaw country של הסבנטיז, שנולד כתגובת נגד חתרנית לסאונד המלוטש ולתכנים השמרניים של הקאנטרי של נאשוויל. כוכבי ה־Outlaw country דגלו בעצמאות אמנותית שלא ניתנה במיינסטרים של נאשוויל ומבחינת סגנון החיים היו קרובים יותר לכוכבי רוק מאשר לכוכבי הקאנטרי המסורתיים עם החליפות ואבני החן. נלסון נחשב לכותב שירים גדול, ולאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המוזיקה הפופולרית האמריקאית. כמו דולי פרטון, נלסון הוא כוכב קאנטרי שגם מי שלא מבין שום דבר בקאנטרי מזהה. הוא הקליט דואטים עם כולם, מבוב דילן ועד חוליו איגלסיאס.
במהלך חייו הצליח נלסון להסתבך עם רשות המסים האמריקאית וגם להיתפס לא פעם עם ג’וינט בכיס. לצד סנופ דוג, הפך נלסון לאחד הקולות הבולטים ביותר בעד לגליזציה בפופ האמריקאי. לפני כמה שנים הוא אפילו אירח את סנופ בסינגל שלו, “גלגלו אותי ועשנו אותי כשאמות”, שהפך גם לשמו של אחד מספריו. בשלושים השנה האחרונות, כשהוא לא בדרכים, הוא חולק את זמנו בין טקסס למאווי, אחד מאיי הוואי הקסומים ביותר, שם הוא משחק פוקר עם שכניו הסלבס.
נלסון. מהקולות הבולטים בעד לגליזציה של סמים קלים צילום: Jamie Squire
לאמת הפנימית אין גיל
אין הרבה מוזיקאים פעילים אחרי גיל 80. אלו שפעילים, לרוב ניזונים מאדי הדלק של הנוסטלגיה, או מקליטים דואטים של סטנדרטים ישנים, אבל שחרור אלבומים של חומרים חדשים בשלב הזה של הקריירה זה כבר דבר נדיר מאוד. המזל של נלסון הוא שהוא מעולם לא היה צריך לנענע את הטוסיק או להרקיד אף אחד. נלסון פועל בז’אנר שיושבים בו על כסא עם גיטרה אקוסטית ושרים שירים אינטרוספקטיביים, ולרוב אנטי־ממסדיים, שהאמת הפנימית שלהם חשובה יותר מכל דבר אחר. ואת זה הוא עושה מצוין גם בגיל 85.
