רוצים הצלחה בספורט? כדאי שתלמדו מהדוגמה של משה פונטי

אליפות הג'ודו ופתיחת מירוץ האופניים הג'ירו שנערכים בארץ השבוע ובשבוע הבא, הם סוג של יוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

כדי לארח אירועי ספורט בינלאומיים גדולים נדרשים שני דברים: כסף גדול או מסורת בינלאוית של הישגים. הג'ירו מגיע לכאן בזכות הכסף הגדול של המיליארדר סילבן אדמס. הג'ודו - בזכות הישגים של שלושה עשורים בזירה הבינלאומית, דומיננטיות של נציגי הענף הישראלים בארגון הבינלאומי, ומימון בתמיכה בלתי מסויגת של שרת הספורט, מירי רגב.

יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי. יש סיבה לחייך צילום: אורן אהרוני

הענף האחרון שאירח אירוע בינלאומי היה הכדורסל שבקיץ 2017 אירח את אחד הבתים באליפות אירופה, היורובאסקט. מדובר באירוע מוגבל, שכן שלוש ערים נוספות אירוחו בתים אחרים והגמרים התקיימו בטורקיה.

סביר להניח שאירועים של אירוח תחרויות בינלאומיות גדולות ילכו ויתמעט. הכדורסל נהנה משרידים אחרונים של תקופות טובות בעשורים הקודמים, אבל נמצא בנסיגה עקבית. הכדורגל דורך במקום מאז מונדיאל 1970. ואילו בענפים האינדיבידואליים, אנו עדים לשקיעה של ענף השייט שהיה סוג של ספינת דגל, וסיפק מדליות אולימפיות ובינלאומיות רבות, ונסיגה של ענף השחייה, שלמעשה לא באמת היה שם, להוציא את תקופת ברוק-אורבך-חליקה.

האיש שעמד בצל

נשארנו עם הג'ודו. הפריצה של הענף היתה באולימפיאדה בברצלונה 1992 עם שתי המדליות האולימפיות הראשונות של ישראל, יעל ארד ואורן סמדג'ה קטפו את התהילה, אבל מאחוריהם עמד בצל אדם בשם דודו בן דב.

שגיא מוקי. מדליית זהב בענף עוצמתי צילום: אורן אהרוני

בן דב היה מנכ"ל עיריית גבעתיים ומונה כיו"ר איגוד הג'ודו. ניהול זה מקצוע ומנהלים טובים אינם תופעה נפוצה במשק העסקי. הם הולכים ומתמעטים. בספורט הבעיה חריפה הרבה יותר. בקבוצות הכדורגל והכדורסל הבעלים הם המנהלים בפועל. באיגודים הלאומיים, אילו שאחראים על הייצוג הלאומי של נבחרות, המנהלים הם יושבי הראש. בן דב הצליח כי היתה לו תכונה בסיסית שמאפיינת מנהלים טובים: הוא ידע לבחור את אנשי המקצוע ולתת להם לעבוד וגם להוביל.

הוא היה חריג. יושבי הראש של התאחדויות הספורט ממונים ע"י מרכזי הספורט - הפועל, מכבי ואחרים. אילו גופים ארכאיים שאיכשהו הצליחו לשמור על כוח היסטורי ולשלוט עד היום על ניהול הספורט הישראלי. מרבית המינויים שלהם נכשלים, הן בשל בחירות שגויות והן בשל מינוי מקורבים. ישראל היא אחת המדינות היחידות והאחרונות בעולם שקבוצות הכדורגל והכדורסל הן הפועל ומכבי. במערב אירופה הן נקראות פריז סן ז''רמן ואולקר, שמות של שכונות ומפעלים. רק ברוסיה וארצות סובייטיות אחרות לשעבר עוד תמצאו קבוצות של דינאמו וצסק"א.

המרכזים הם גם אלה שבוחרים בעזרת שיטה מיושנת את יו"ר הועד האולימפי. זהו התפקיד היוקרתי והחשוב ביותר בספורט הישראלי, אבל אם תשארו עשרה אנשים מי עומד בראשו סביר להניח שבמקרה הטוב אחד מהם יידע את התשובה. בראש הוועד האולימפי עומד עסקן אפור בשם יגאל כרמי, שהוצנח לשם ע"י מרכז מכבי, כמעט בלי רקע ממשי בספורט. הוא גדל במכבי צעיר והיה שמונה שמנים יו"ר מכבי עולמי, ארגון שעסוק בעיקר בארגון משחקי המכביה.

תחת כרמי צעד הספורט הישראלי לאחור. במשחקים האולימפיים בריו דה ז'נירו ב-2016 זכתה ישראל בשתי מדליות, שתיהן בג'ודו. בלי לשים לב נשאר הג'ודו ענף הספורט ההישגי הישראלי היחידי.

ירדן ג'רבי ומשה פונטי צילום: אורן אהרוני

הניהול של פונטי

הג'ודו מנוהל ע"י משה פונטי. בימים של בן דב היה פונטי מאמן נבחרת והוביל את אורן סמדג'ה למדליית הארד. הוא נשאר בענף עד היום, הקים ארגון מועדוני ג'ודו בשם מיטב ובבחירות חופשיות נבחר כיו"ר האיגוד בתמיכת המועדונים העצמאיים שהקים.

יש לא מעט קווי דמיון בין פונטי לבן דב. שניהם ישירים, בוטים ועקשנים. שניהם גם ידעו לבחור אנשי מקצוע, ולקבל החלטות טהורות ללא לחצים פוליטיים. פונטי בחר בשני הרשקו לאימון נבחרת הנשים, ואת אורן סמדג'ה לאימון הגברים. השניים הם סיפור ההצלחה האמיתי של הענף. הרשקו שהיה בעל קריירת ספורטאי בינונית, חתום על ההצלחה של ירדן ג'רבי והדור הצעיר שאחריה.

סמדג'ה המאמן מתעלה על סמדג'ה הספורטאי, ומדובר בספורטאי ענק. ג'ודאי מבריק שרק העובדה שלא כוון נכון אחרי אולימפיאדת ברצלונה מנעה ממנו להפוך לטוב בארץ בכל הזמנים. גם בחירות אחרות של פונטי הוכיחו את עצמן.

הספורט כאן זקוק לניעור אמיתי, עמוק: פירוק מרכזי הספורט; מינוי אנשי מקצוע במודל של ספורטאי-מאמני עבר שצמחו מלמטה ומכירים את השטח, במודל של פונטי בראש איגודי הספורט השונים; והחלפת הניהול בוועד האולימפי. רק כך ניתן לעצור את ההידרדרות.

המהפך הזה לא יכול לבוא משרת הספורט. בעולם לא אוהבים מעורבות ממשלתית בספורט ומדינות אף נענשו על כך. המהפך הזה יכול לבוא רק ממועדוני הספורט בשטח, ובצורת מרד ונטישה של מרכזי הספורט, במהלך שיוביל לפירוקם, והובלה לא ע"י עסקנים מוצנחים, אלא ע"י אנשי מקצוע. משה פונטי למשל.