ההתקפה של נוה על סלינגר היא תוצאה של "רוח המפקד"
נוה לא היה מרשה לעצמו לצאת במתקפה כזו אלמלא קיבל רוח מהשדרה הפוליטית הבכירה בישראל. מה שחשוב הוא שתושמע הסתייגות נחרצת מדבריו מצד מפקדיו - כחלון ושקד
ההתקפה משולחת הרסן של ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה אתמול על הממונה על הביטוח דורית סלינגר גרמה ללא מעט בכירים במגזר הפרטי והציבורי, בהם גם מתנגדים גדולים של סלינגר, לחוש אי נוחות גדולה. רבים מהם, לרבות כאלה שעד אתמול כלל לא ידעו מיהו נוה ומה לו ולממונה על הביטוח - קראו לראש הלשכה לחזור בו מדבריו, הן מתוכנם והן מהסגנון שבו נאמרו.
- סלינגר משיבה אש: "השיח המתלהם של אפי נוה - חציית קו אדום"
- אסור למחליף של סלינגר להירתע ממפגן ההפחדה של אפי נוה
- סלינגר מזהירה: סוכני ביטוח מקבלים טובות הנאה ממוסכים
מבחינות מסוימות אולי טוב שזכינו לקבל בלי פילטרים - "בפרצוף", כלשונו של נוה - את סגנונו הרדוד ושפתו הלא מכובדת של מי שעומד בראש לשכת עורכי הדין. "לכנס הבא אבוא רק כדי לוודא שאת באמת פרשת", השתלח בסלינגר האיש שחבר בוועדה לבחירת שופטים, אולי מהחשובות והמשפיעות ביותר שפועלות בישראל. "המפקחת הגרועה ביותר שהיתה מאז ומעולם", אמר למפקחת שישבה מולו האיש שמייצג עשרות אלפי עורכי דין במדינת ישראל. אפשר להניח שרבים מהם התכווצו בכיסאם נוכח המחשבה שהוא הדובר שלהם.
מאבק אינטרסנטי
ההשתלחות של נוה בסלינגר בכנס לשכת סוכני הביטוח חשפה לא רק את סגנונו האלים והדוחה, אלא גם הפנתה זרקור למאבק גדוש האינטרסים שהוא מנהל נגדה. חרף טענתו של נוה, מאבק זה אינו עולה בקנה אחד עם טובתו של הציבור הרחב, אלא בעיקר עם טובתה האישית של גילדת עורכי הדין שהוא עומד בראשה. מעבר להצגה המביכה, ההשתלחות חושפת בעיה מטרידה הרבה יותר, שמאיימת על הממשל התקין בישראל: מעמדם ההולך ומתכרסם של פקידי הציבור ושומרי הסף, משרתיהם של האזרחים, מול מתקפות הולכות ומתרבות מצד גורמים אינטרסנטיים.
יותר מהבעייתיות שעולה מתוכן הדברים, הבעיה החמורה יותר היא עצם העובדה שגורם המשרת אינטרס של עורכי דין בישראל מרשה לעצמו לעמוד על במה, כשהמפקחת יושבת מולו, ולהטיח בה דברים בוטים מהסוג שנאמר לכל היותר בחדרי חדרים.
נוה הוא לא יותר מפוליטיקאי בינוני, אבל במסגרת תפקידו הוא מתרועע לא מעט עם פוליטיקאים בכירים, לרבות שרת המשפטים איילת שקד ושר האוצר משה כחלון. הוא לא היה מרשה לעצמו לצאת במתקפה כזו אלמלא זו היתה "רוח המפקד". ו"רוח המפקד" שנושבת מהשדרה הפוליטית הבכירה בישראל כיום היא שמותר להשתלח בשומרי הסף. גם שומרי סף שהמפקד עצמו מינה. "רוח המפקד" היא להשאיר אותם להתמודד לבד בשדה הקרב, בכל פעם שהחלטות או אמירות שלהם אינן תואמות את האינטרסים או אינן ערבות לאלקטורט של הפוליטיקאי התורן. הרוח הזאת אפשרה לח"כ לשעבר אראל מרגלית להשתלח במפקחת על הבנקים חדווה בר בדיון בוועדת הכספים ולכנות אותה "לוביסטית של הבנקים"; הרוח הזאת אפשרה לשר יעקב ליצמן לקרוא לפיטורי החשבת הכללית באוצר לשעבר מיכל עבאדי־בויאנג'ו ולסכל את מינויה לנציבת שירות המדינה, כי החלטות שקיבלה לא התאימו לתוכניות שלו; והרוח הזאת מתעצמת והופכת להתקפות חסרות מעצורים ולדה־לגיטימציה של פקידי ציבור ושומרי הסף.
שלב בריסוק שומרי הסף
בניגוד לפוליטיקאים או ראשי לשכות של ארגונים מקצועיים, שומרי הסף אינם משרתים אינטרסים צרים של קהל הבוחרים שלהם. הם גם אינם אמורים לשרת את המפוקחים שלהם. תפקידם להיות חפים מכל אינטרס, למעט טובת הציבור. מותר לבקר אותם, אבל אסור לנסות לאיין את חשיבותם או לנסות לפגוע בסמכותם לטובת אינטרסים צרים וזמניים. ובוודאי שניקיון הכפיים שלהם הוא נכס שחייבים לשמור. אמירותיו משולחות הרסן של נוה עושות בדיוק ההיפך: הן מזהמות את סביבת העבודה של שומרי הסף ומטילות דופי בניקיון הכפיים של פקידי הממשל. דברים כאלה, בצד התקפות אחרות על עבודת הפקידות, הם איום ממשי על היכולת של פקידי ממשל לעשות את עבודתם ללא מורא.
כלל לא משנה אם נוה יתנצל. נוה הפרסונה אינו מעניין. מה שחשוב הוא שתושמע ביקורת לא רק מצד "מפקדיו" הישירים, אלא גם מצד מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. הם לא צריכים לצאת להגנת סלינגר, אלא להוקיע את האלימות שבה נקט נוה ולהעביר את המסר שעל המערכת להקיא מתוכה אנשים כאלו.