הגורו שהלביש אותי: הסדרה "ארץ פראית מאוד" והשפעתה על עולם האופנה
הסדרה הדוקומנטרית של נטפליקס "ארץ פראית מאוד" הפכה לשיחת היום לא רק בזכות הסיפור המטורף על אושו וחסידיו, אלא גם בעקבות הבגדים האדומים המהפנטים שלובשים גיבוריה, והאופן שבו הם משקפים גם את עולם האופנה ההיום
ההדים שיצרה סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס "ארץ פראית מאוד" התמקדו בעיקר במעלליהם הבלתי מוסריים ולעיתים בלתי חוקיים של הגורו בהאגוואן שרי ראג’ניש, שלימים נודע כאושו, והדוברת חסרת המורא שלו, מאאאננד שילה. יחד עם עשרות אלפי חסידי תורתו ובהובלתה של שילה, הם השתלטו על עיירה מנומנמת באורגון וניסו להקים עיר משלהם - ראג’נישפוראם.
הפעילות של הראג’נישים, או הסניאסים, כפי שמכנה אותם שילה במהלך הראיון הארוך שנתנה לסדרה, תועדה היטב בתקשורת. מדובר בצילומים עוצמתיים. חלקם מכשפים, חלקם מטרידים. אך בעוד הסדרה מנסה לספר את סיפורן של הדמויות המרכזיות בקהילה, קשה להתעלם מהדמות הנוספת שעומדת כפיל אדמוני בחדר: הבגדים.
בדקות הראשונות של הדוקו מדבר ג’ון סיבלרטות’, אחד מתושבי אנטילופ, ומתאר את המפגש הראשון שלו עם הסניאסים. “ירדתי לדואר ועמד שם בחור רזה. הנחתי שהוא לא אמריקאי. אפשר לזהות אירופים לפי הנעליים. הן היו אופנתיות, הוא אמר ‘הם באים’ “ וכך, במשפט מהפנט כזה נפתח סיפור שגורם לצופה לתהות אם תכף נחזה בנחיל חייזרים עם סטייל משובח מכוכב לכת אופנתי במיוחד.
בתמונה הבאה נחשף הצופה לראג’נישים. שיירות של גברים ונשים לבושים מכף רגל ועד ראש בגוני בורגנדי, אדום או כתום. האפקט חזק במיוחד עכשיו, משום שאף על פי שמדובר בצילומים מלפני 35 שנה, הם נראים כמו גרסה מוצלחת יותר של טרנדים עדכניים, כאלה שקיימים בארון שלי, שלכם ועל מסלולי תצוגות של מעצבים כמו גבריאל מנסור וג’יבנשי, ממש מהשנה האחרונה.
כל מי שהצטרפו לראג’נישפוראם התבקשו לוותר על בגדיהם ולרכוש בגדים בבוטיק הראג’נישי, שהציע בגדים בגוני השקיעה והזריחה בלבד, כלומר כתום, אדום, בורדו וסגול. הבגדים בבוטיק נבחרו בקפידה מספקים חיצוניים. לפי Reddit , רשת חנויות הכלבו מאייר אנד פרנק החזיקה לתקופה מסוימת קניינית ייעודית לפריטים אדומים.
בתחילת הדרך, כשהקומונה שלהם עוד פעלה מהודו, הראג’נישים לבשו בעיקר חלוקים ושמלות משוחררות, אך עם המעבר לאמריקה והתנאים השונים עברו הראג’נישים לבגדים מותאמים לסביבה: פלנל, מגפיים ווסטים. הם כל כך הושפעו מהאופנה האמריקאית, עד שלפי הדיווחים, פנו לחברת ליווי’ס בבקשה לשיווק בבלעדיות את הג’ינס הכתום שלהם בבוטיק הראג’נישי.
הצעירים רוצים אדום
הדוקומנטרי של נטפליקס, אם מנתחים אותו במונחי אופנה, יצא בתקופה הכי טובה שאפשר. מסלולי התצוגות שהציגו לאחרונה את אופנת סתיו 2018 הפגינו נוכחות ברורה של השפעות של בגדי כתות, כמו למשל אצל המעצב ג’יל סנדר. מה גם שהנטייה ללבוש מונוכרומטי היא חלק אינטגרלי ממה שנחשב היום כמסוגנן.
אפריל, החודש שבו יצא הדוקו לאור, הוא גם החודש שבו מתקיים פסטיבל המוזיקה הפופולרי קואצ’לה שמהווה את יריית הפתיחה לשאר פסטיבלי הקיץ מסביב לעולם. קואצ’לה, מעבר כמובן למופעי המוזיקה, משחרר תמונות של צעירים בביגוד מושקע ואופנתי, ואלו, אם נרצה או לא, יהוו את המצע לצמיחת טרנדים בקיץ ובשנה הקרובה. וממה שראינו בצילומים משם: חליפות אדומות אין.
ההתעסקות באופנה הראג’נישית לא פוסחת על המבקרים, חובבי האופנה ומגזינים חשובים כמו “The Wall Street Journal” ו"The cut" שכתבו על התופעה. את ההשפעות המיידיות שלהם על ארונות הבגדים שלנו אפשר לראות, למשל, בפוסט שהעלתה השחקנית מנדי מור בשבוע שעבר לאינסטגרם: תמונה שבה היא וחברותיה לבושות בהשראת חסידי אושו.
לא בטוח שאושו עצמו התכוון להפוך את הבגדים של מאמיניו לחלק מרכזי כל כך. כתות בדרך כלל מכתיבות לבוש אחיד כדי לפגום באינדיבידואליזם וכדי ליצור אפקט עדר שיגרום למאמינים להתעסק פחות בחיצוניות ובחומר. מנגד, הגורו הספציפי הזה היה שונה. הוא לא בחל בחומריות, והבין דבר או שניים באסתטיקה, עניינים שהתבטאו בין השאר בחיבתו לשעוני יד נשיים משובצים ביהלומים ולמכוניות רולס רויס, שמהן היו לו כמעט 100. וכך בין אם בכוונה ובין אם לא, הטרנד האופנתי שהכתיב אושו ממשיך לחיות עד היום.