דו"ח טכנולוגי
בלדה לסוכן מובטל: כך מחסלת הטכנולוגיה את מקצוע המרגל
בכירה ב-CIA מספרת איך החליפו שירותים מקוונים את הסוכנים החשאיים בעשרות מדינות, אלפבית נערכת לחוקי הפרטיות החדשים של האיחוד האירופי, יוטיוב כושלת במלחמתה בסרטוני קונספירציה ואיך הופכים טונר של מדפסת לכביש
חולמים על קריירה בריגול? חובבי ג'יימס בונד וארצ'ר? כדאי שתחשבו על ג'וב אחר; העולם השתנה, ואיתו גם אחד המקצועות הוותיקים בעולם. ישנה נוסטלגיה מורגשת לימי המלחמה הקרה, בה צמחה אגדת המרגל - בעיקר משום שבימים ההם הצריכו מבצעי הריגול יכולות אנושיות יוצאות דופן; הסוכן נדרש לדבר כמה שפות בצורה טובה, לחצות גבולות עם ניירות מזויפים, להפעיל שורה של טריקים כדי להתחמק ממעקב, לפגוש מקור אנושי ולאסוף מידע שנתפס בשעתו קריטי (ונראה קצת מגוחך אחרי שכל ברית ורשה קרסה לתוך עצמה להפתעת כל הצופים). דורות של מרגלים התאמנו על פעולה בשטח עוין, איסוף מ-dead drops, שימוש בדירות מסתור, לחימה זעירה ובעיקר בהתחמקות ממעקב של שירותי הביון המקומי.
ארצ'ר, פרודיה על מרגל בסגנון ג'יימס בונד צילום: Fandom
אבל זהו, נגמר: סגנית ראש מחלקת הטכנולוגיה של ה-CIA, דון מייריקס, אמרה בימים האחרונים שהמעקב הטכנולוגי בכ-30 מדינות בעולם טוב כל כך, שאין להן עוד צורך בסוכנים. מצלמות מרושתות בכל מקום מזהות כל תנועה. זה לא חדש כשלעצמו: אחרי הפיגועים בלונדון ב-2005, מצלמות האבטחה זיהו את המחבלים תוך פחות מיממה; סוכני המוסד התגלו בדובאי ב-2010 תוך ימים ספורים; וגם החיסול האחרון במלזיה הניב קלסתרונים של הסוכנים תוך 48 שעות.
גם דרכונים הם לא מה שהיו פעם; הימים אחרי מלחמת העולם השניה היו העידן הגדול של דרכונים מזויפים, פשוט משום שכל כך הרבה ארכיונים הושמדו. ארגונים רציניים היו מחפשים ילדים מתים שנשמטו מהרשימות, ובונים אגדה למרגל שמתבססת על חייו של הילד במקום אחר. אמנים במקצועם היו מוצאים מבתי הכלא ומקבלים הצעה שאי אפשר לסרב לה - לסייע לשירות החשאי בזיוף מסמכים. איך שרה חווה אלברשטיין? "יש תעודה? כבר נסתדר". אבל היום כל התעודות ממוחשבות. עדיין אפשר לזייף תעודות, אבל זה קורה רק במדינות עולם שלישי נידחות מהרגיל – ושם ממילא לא מתייחסים ברצינות יתר לתעודות.
כשאתה נכנס למדינה, מצלמות אבטחה מצלמות אותך, והמידע נשמר. טכנית, אפשר להוריד אותך מסירת זודיאק באיזו נקודת חוף ולדלג על כל הבלאגן של כניסה רשמית למדינה, אבל זה אומר שגם תצטרך לצאת ככה, ושיהיה לך בהצלחה אם תפגוש שוטר חשדן שירצה לראות תעודה.
מרגלים? מי צריך מרגלים? צילום: Archer
וכמובן, המידע שלך-עצמך חשוף, אם האקר חודר אליו. רשתות ריגול אמריקאיות בסין הושמדו בשנים האחרונות, אחרי שהמודיעין הסיני ביצע כמה התקפות מידע. סוכנים נרצחו או נכלאו, והמפעילים שלהם גורשו מסין.
גם סוכנים חשאיים נדרשים להשתמש בסמארטפון, שכן התנזרות מאחד היא כשלעצמה מעוררת חשד. אבל אם אתה משתמש בו, הוא ממפה את התנועה שלך; אם אתה מכבה אותו עשר דקות לפני ההגעה ליעד, מדינת מעקב מודרנית תבחין בכך.
מייריקס לא הרחיבה על האופן שבו מתמודד ה-CIA עם הבעיות הללו, אבל היא אמרה שה-CIA עוסק בעשרות פרויקטים של בינה מלאכותית – ושלפחות פעם אחת חדרה הסוכנות לרשת מצלמות המעקב של עיר שבה בוצעה פעולה. ככה זה: כמו טייס הקרב, הולכים וחולפים ימיו של הסוכן הכפול שמגיע ליעד מחופש לשייח' טורקי.
נערכים ליום שאחרי
אלפבית, חברת האם של גוגל, פרסמה אתמול (ב') את דו"ח רבעוני מאוד מוצלח, אבל השאלה ששבה ונשאלה היתה האם גוגל ערוכה לכניסה לתוקף של תקנות הפרטיות האירופיות, ה-GDPR. סונדאר פיצ'אי הבטיח למשקיעים שכן, היא ערוכה ועוד איך; היו לנו 18 חודשים להתכונן לזה, הוא אמר, וכך עשינו. פיצ'אי הדגיש שבניגוד לחברות אחרות, עיקר הפרסומות של גוגל מגיעות מתוצאות חיפוש, ונשען על כמות מוגבלת של מידע משתמשים.
עם זאת, אלפבית חיה מפרסומות. היא צריכה מידע משתמשים כדי להתאים את המודעות שלה להם. אבל בחברה מבינים, ככל הנראה, שבאקלים הנוכחי הם לא יוכלו להמשיך באיסוף חודרני של מידע המשתמשים במשך זמן רב. פייסבוק היא עדיין השעיר לעזאזל של עמק הסיליקון, אבל שערוריית פרטיות בריאה אחת (ולגוגל היו לא מעט כאלה בעבר) יכולה לגרום לחברה נזק עצום.
מוכנים ועוד איך. פיצ'אי צילום: אי פי איי
בהתאם, ההשקעות של גוגל בכבלים תת ימיים ובחוות שרתים זינקו פי 3 בשנה האחרונה, ועמדו על 7.7 מיליארד דולר. ההוצאות הכוללות של אלפבית עלו ב-27% ברבעון האחרון, ונראה שהיא מעבירה חלק מהמשקל שלה לאספקת שירותי ענן ומכוניות עצמוניות - שני תחומים שהיא השקיעה בהם לא מעט גם בעבר, אבל קיבלו כעת משקל כבד יותר. החברה השקיעה גם מאמץ ניכר יותר בפיתוחי בינה מלאכותית.
אנליסטים מעריכים שבאלפבית נערכים ליום שאחרי הפרסומות, או למצער ליום שבו הפרסומות יהוו רק חלק קטן מההכנסות שלה. נדע יותר בדו"ח הרבעוני הבא, אחרי שה-GDPR ייכנס לתוקף.
הצלף העיוור
יוטיוב פרסמה אתמול (ב') בקול תרועה את הדו"ח הראשון שלה על "יישום כללי הקהילה" שלה. על פי הדו"ח, יוטיוב יירטה, כיסחה, פצפצה, רמסה לעפר, השמידה והכחידה מלאנתלפים סרטונים שמכילים תוכן קיצוני ופוגעני. החברה התגאתה באלגוריתם זיהוי הפוגענות שלה, שמסוגל לזהות תוכן מעצבן מהחלל ולנקב אותו במדויק.
או שלא: אי שם בארצות הברית חי יצור בשם אלכס ג'ונס. הוא מפיץ קונספירציות וחביב במיוחד על הנשיא טראמפ. בין השאר, הוא מפיץ כבר שנים קונספירציות על כך שלא היה טבח בבית הספר בסנדי הוק, אלא שמדובר היה במזימה ממשלתית, ושכל הילדים שלכאורה נרצחו שם היו שחקנים. לאחרונה נמאס לקבוצה של הורים מסנדי הוק מהנושא והם הגישו נגדו תביעת ענק. ג'ונס מתמודד עם שורה של תביעות אחרות, ביניהן מצד אדם אותו האשים באחריות לטבח בבית הספר בפלורידה.
אלכס ג'ונס צילום: אימג'בנק, Gettyimages
יוטיוב מהווה כר פורה להפצת התיאוריות של ג'ונס. הסיבה להן, כמובן, היא נסיון לטשטש את המגפה הקטלנית ביותר בארה"ב - השימוש בכלי נשק חמים על אזרחים תמימים. לימין האמריקאי, שמקדש את הזכות להחזיק בנשק, כל האמצעים מותרים במאבק הזה. יש לכך סיבה נוספת: כשבוחנים את מקרי הטבח, שיעור מדהים שלהם מתגלה כטרור גזעני לבן. ליכולת של ג'ונס להגיע לקהל נרחב באמצעות יוטיוב יש השפעה ניכרת בשטח: קורבנות טבח מתחילים לגלות שלא כדאי להם לדבר על האירוע, כי ג'ונס יהפוך אותם למטרה לקהל שלו. ובקהל הזה יש מספיק פסיכים שיכולים להפוך את החיים שלהם לגיהנום.
ובעוד שג'ונס יכול להפיץ את השקרים שלו כאוות נפשו, סרטון שחשף את השקרים הללו הוסר תוך שלושה ימים מרגע עלייתו. ג'ונס ניצל את הסרת הסרטון כדי לטעון שהאנשים שתובעים אותו על דיבה הוציאו בעצם את דיבתו. בעקבות לחץ ציבורי ניכר, יוטיוב החזירה את הסרטון שחושף את ג'ונס - ללא כל הסברים על סיבת הסרתו. ביוטיוב אמרו ש"לעתים אנחנו עושים טעויות". כן, רק שאיכשהו, הטעויות הללו מצטברות לצד אחד.
קצרצרים
1. מה עושים עם הטונרים הישנים של המדפסת? יש חברות שממלאות אותם מחדש, אך באוסטרליה נמצא להם שימוש יצירתי יותר: סלילת כבישים. בסידני משתמשים בטונרים ממוחזרים כתחליף אספלט לתיקון כבישים, ועד כה השתמשה העיר ב-20,000 טון של טונר ממוחזר. המומחים שם אומרים שהשימוש בטונרים מקטין את פליטת הגזים ב-40% ביחס לאספלט רגיל.
מניירות לכבישים צילום: שאטרסטוק
2. זוכרים את מארק קרפלס, הנוכל שעמד בראש בורסת הביטקוין מאונט גוקס כשזו קרסה והכסף של המשתמשים נעלם? שהוחזק במאסר במשך שנה ביפן בשל הפרשה, שעדיין מתמודד עם כתב אישום נגדו בנושא, ושעדיין נחשב בעיני רבים למי שהעלים את הכסף? אז יש לו ג'וב חדש. הוא סמנכ"ל הטכנולוגיה של London Trust Media, חברה אמריקאית גדולה שעוסקת בעיקר באספקת VPN - אבל נכנסת יותר ויותר לתחום הקריפטו. כי אין כמו נוכל עם תעודות לתפקיד שבו הוא יהיה אחראי על תחום מפוקפק שבו הוא כבר פשע בעבר.
3. ממשלת טנזניה הודיעה לכל יוצרי החדשות העצמאיים במדינה, משדרני רדיו עצמאיים ועד בלוגרים, שיש להם שבועיים להירשם אצלה, ושעלות הרישום היא 920 דולר. הסכום הזה גבוה בכל מקום, אבל בטנזניה הוא שווה ערך למשכורות של שנה. בלוגרים שלא יצייתו לדרישה יהיו חשופים לשנת מאסר ולקנס של עד 2,380 דולר. המטרה של הצנזורה, כרגיל, היא להגן על הרודן המקומי, הנשיא ג'ון מגופולי, אבל היא גם אוסרת על מה שהיא רואה כ"תועבה", להגדרת השלטון.
4. פייסבוק חוטפת תביעה חריגה: מייסד של ארגון ביקורת צרכנים בבריטניה, מרטין לואיס, תובע אותה תביעת דיבה משום שהיא מאפשרת למפרסמים לעשות שימוש שקרי בדמותו. לואיס, שמפרסם ביקורות על מוצרים אך לעולם איננו מקדם אותם ומסרב בעקביות להשתתף בפרסומות, גילה שפייסבוק מלאה בפרסומות מזויפות שבהן הוא לכאורה מפרסם מוצרים. במקום לעשות את הדבר המטופש שכולם עשו עד כה, כלומר להתחיל לנהל מאבק נגד כל פרסומת כזו, הוא תובע את פייסבוק משום שהיא בורסת הפרסומות שמאפשרת את זה. עד כה, חברות מדיה חברתית טענו שאין להן אחריות על תוכן שמתפרסם אצלן, אבל ספק אם המקלט הזה חל על פרסומות: גוגל נקנסה בעבר בסכום גדול בשל פרסומות לתרופות בלתי מאושרות. בפייסבוק טענו שהוא צריך לפנות אליהם על כל פרסומת ופרסומת והם יטפלו בנושא; לואיס ענה שהוא איש עסוק ושהוא לא אמור לפתור עבור פייסבוק את הבעיות שלה.
5. פרשת נארוטו מגיעה לסיומה: בשנת 2011 חטף קוף שזכה לשם נארוטו מצלמה מידי צלם הטבע הבריטי דיוויד סלייטר וצילם מספר תמונות סלפי. סלייטר פרסם את התמונות. ארגון PETA תבע את סלייטר בשל הפרת זכויות יוצרים וטען שהזכויות שייכות לנארוטו. בספטמבר האחרון הגיעו PETA וסלייטר לפשרה, במסגרתה סלייטר יעביר 25% מההכנסות של תמונתו של נארוטו לשמורה שבה הוא מתגורר. אלא שהשאלה האם PETA בכלל יכולה לייצג את נארוטו נשארה פתוחה, ובית משפט אמריקאי לערעורים פסק בימים האחרונים שנארוטו איננו אישיות חוקית שיכולה לתבוע זכויות יוצרים, וקבע ש-PETA לא הצליחה להוכיח שהיא "ידידה" של נארוטו ולא יכולה לתבוע בשמו. תגובתו של נארוטו לא נמסרה.
