סוכנים לא כל כך סמויים

לפני שבועיים פורסם שקבוצות הפרמיירליג הוציאו סכום של 211 מיליון ליש"ט על עמלות לסוכני שחקנים בשנה האחרונה (מפברואר 2017 ועד סוף ינואר 2018, כלומר חלון ההעברות הקיצי ב־2017 וחלון ההעברות של חורף 2018). מדובר בשיא חדש ששובר את השיא הקודם ב־37 מיליון ליש"ט, ונקבע לפני שנה בדיוק. השיא החדש הוא חלק ממגמה הולכת וגוברת של תשלומים גבוהים יותר על שחקנים, וכפועל יוצא מכך לסוכנים.

מנדס ראיולה וג'יאני אינפנטינו. בפיפ"א ניסו לפתור בעיה ויצרו בעיה נוספת צילום: אי.אף.פי, אי.פי, אי.פי.אי

ליברפול שילמה את הסכום הגבוה ביותר לסוכנים — 26.8 מיליון ליש"ט — בגלל החתמות שכללו את וירג'יל ואן דייק (70 מיליון ליש"ט), מוחמד סלאח (38 מיליון ליש"ט) ואלכס אוקסלייד צ'מברליין (35 מיליון ליש"ט). ואולם, לא נראה שמישהו בארגון יכול להתלונן על כך. צ'לסי שילמה 25 מיליון ליש"ט על 51 (!) הסכמים עם שחקנים - הארכות חוזים ורכישות של שחקנים, לא בהכרח לקבוצה הבוגרת ולא בהכרח לצ'לסי (צ'לסי מנהלת סוג של סוכנות שחקנים בעצמה ושולחת שחקנים צעירים רבים להשאלות כדי להעלות את מחירם ולמוכרם ברווח כספי - לשם כך צריך להעסיק סוכנים רבים). מנצ'סטר סיטי, שהוציאה סכום כביר על רכש בשנה האחרונה (284 מיליון ליש"ט, כשחלק מהשחקנים נשלחו בהשאלה לקבוצות־בנות של המועדון), שילמה 23 מיליון ליש"ט לסוכנים, ומנצ'סטר יונייטד 18 מיליון ליש"ט. ווטפורד, שמנוהלת על ידי משפחת פוצו, שלה יש כמה קבוצות כדורגל, שילמה 13.4 מיליון ליש"ט לסוכנים. כל המועדונים, מלבד ארבעה, שילמו יותר לסוכנים השנה מאשר בשנה שעברה.

ז'ורג' מנדס. סוכן־העל הפורטוגלי משפיע על קבלת החלטות של קבוצות צילום: איי אף פי

כסף ל"ידיים זרות"

הכסף הזה לא בהכרח "נזרק" לסוכנים, שחלקם הגדול ממלא תפקיד חשוב בתעשייה. הם לא רק מייצגים שחקנים, לקוחותיהם העיקריים, אלא גם מסייעים בגילוי כישרונות והחתמת שחקנים על חוזים בקבוצה שלהם. סוכן טוב גם יודע לנהל את כספי לקוחו ואת הקריירה שלו בצורה כזו שתאפשר לו פרישה מכדורגל בראש שקט ועם אפשרויות לפיתוח עצמי ופיתוח הקריירה אחרי המשחק. ואולם, העמלות הגדולות שמשלמים לסוכנים נתפסות כ"כסף שיוצא מהכדורגל והולך לידיים זרות".

פיפ"א, אופ"א והפרמיירליג מנסות למצוא דרך להטיל רגולציה על מה שמכונה כיום "מתווכים". ההגדרה מתווך משמעותית. בעבר (עד 2015) סוכנים היו חייבים להיות מורשים של פיפ"א. הם היו צריכים לעבור מבחן ולהיות כפופים לחוקים של התאחדויות מקומיות ובינלאומיות. ואולם, רבים מהסוכנים פעלו מחוץ למערכת הזו ותפקדו, בצורה לא חוקית כביכול, כמתווכים בין רוכשי שחקנים. זה הוביל להורדת הרגולציה על הסוכנים. כיום פיפ"א דורשת סכום מסוים מכל מי שרוצה להיות מתווך. אך הוא לא אמור לעמוד בשום סטנדרט בינלאומי או חוקי - מה שמאפשר לרבים לפעול בשוק העברות השחקנים.

"דאגה גדולה"

ג'יאני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, אף ציין שהוא "מאוד מודאג מכמות הכסף הגדולה שזורמת מחוץ לתעשיית הכדורגל". הוא הוסיף: "העמלות שמשולמות למתווכים ממשיכות לצמוח בעוד הסכומים שמגיעים לפיתוח שחקנים ולשורשי המשחק יורדים. יש העברות גדולות שלא תמיד נקיות ולא תמיד מתבצעות בצורה נקייה. זה מעלה שאלות של שימוש לא נכון בסכומי הכסף הגדולים. אנחנו צריכים לטפל בנושא הזה". פיפ"א, שדי אחראית למצב הכאוטי בשטח, דורשת יותר "שקיפות" דרך מערכת ה־TMS שלה (מערכת ממוחשבת שדרכה מועדונים מבצעים את העברות השחקנים וחושפים בפני פיפ"א את כל התשלומים על השחקנים) .

אופ"א, שחישבה שיותר מ־3 מיליארד יורו שולמו לסוכנים בין 2013 ל־2017, מציעה להגביל את העמלות לסוכנים ומתווכים. לפי אלכסנדר צ'פרין, נשיא ארגון הכדורגל העולמי, "יש דאגה אמיתית בקרב מועדונים גדולים שסוכנים כבר לא עובדים כדי לסייע לשחקנים ולמועדונים אלא כדי לסייע לעצמם". צ'פרין טוען שבכירים במועדונים אמרו לו שלא פעם נתקלו במתווך שאמר להם: "שלמו לי 50% עמלה או שהשחקן הולך למקום אחר".

בכלל, לא מעט גופים, כגון איגוד השחקנים הבינלאומי FIFPro, דורשים מהפכה של ממש בשוק העברות השחקנים - כמו רגולציה של תקרת יוקרה או תקרת מחיר לשחקן. בימים אלו נפגשים נציגי פיפ"א, אופ"א ו־FIFPro עם נציגים של התאחדות המועדונים הגדולים באירופה (ECA) והתאחדות הליגות באירופה (EPFL) כדי לדון מחדש על שוק העברות השחקנים. האוהדים הם לא חלק "מהמשחק" כרגע אבל גופי אוהדים במדינות אירופיות דורשים לדעת יותר על כל מעבר, כמה כל סוכן מרוויח וממי (מאז 2015 סוכנים יכולים לקבל עמלה משלושה גורמים המעורבים במעבר — קבוצה מוכרת, קבוצה רוכשת ושחקן).

מינו ראיולה. סוכן־העל ההולנדי שהרוויח 41 מיליון ליש"ט מהעברה אחת בלבד צילום: רויטרס

השפעה חיצונית

אף על פי שכביכול חלק מההתאחדויות לכדורגל מפרסמות את העמלות לסוכנים, הרבה מהסכומים לא נחשפים. בינואר האחרון, למשל, סוכנות ואסרמן (Wasserman Group) סירבה להגיב על דיווח שקיבלה 7 מיליון ליש"ט מהמעבר בשווי 15 מיליון ליש"ט של רוס בארקלי מאברטון לצ'לסי. פרננדו פליצ'ביץ', סוכנו של אלכסיס סאנצ'ס, סירב להגיב אם ביקש 15 מיליון ליש"ט לעצמו במעבר של לקוחו מארסנל למנצ'סטר יונייטד. כמו כן, קיה ג'ורבצ'יאן, סוכנו של פיליפ קוטניו, תקף את אופ"א והרגולציות של פיפ"א, כשנשאל לגבי כמה הוא קיבל מהמעבר ב־150 מיליון ליש"ט של לקוחו מליברפול לברצלונה. רק דו"חות שהודלפו, הצליחו לחשוף שמינו ראיולה קיבל 41 מיליון ליש"ט משלושה גורמים במעבר של פול פוגבה מיובנטוס למנצ'סטר יונייטד (89 מיליון ליש"ט ב־2016). הכספים, פעמים רבות, מועברים דרך "זכויות תדמית" או תשלומי בונוסים כאלו ואחרים לשחקנים. לפי יואנס באר־הופמן, מנהל האסטרטגיה של FIFPro, עמלות סוכנים "לעיתים קרובות" הופכות לחלק מתשלום על השחקן. "זו בעיה רצינית", אמר הופמן לדיוויד קון מ"הגרדיאן". "לסוכנים יכולה להיות השפעה גדולה בנוגע לעתיד השחקן ועתיד המועדון. העניין שלהם הוא לא רק בעתיד השחקן אלא בסכום שהם יקבלו".

כפועל יוצא מכך, סוכנים רבים הם בעלי השפעה לא מבוטלת על סגלי שחקנים ועניינים מקצועיים נוספים. במיוחד אם הם מגיעים עם "תיק לקוחות" גדול שעשוי להבטיח לקבוצה מסוימת יותר כישרונות "שלהם". קבוצות יעשו מאמצים גדולים כדי להבטיח החתמה של שחקנים מוכשרים בכל הגילאים - כי השחקנים המוכשרים הללו עשויים להבטיח הצלחה על המגרש וגם להגדיל את ההכנסות ממכירת שחקנים.

וכל הבעיות הללו בכלל לא קשורות לענייני השקעות בשחקנים, משל היו מניות בבורסה. מאחר שפיפ"א הוציאה מהחוק את נושא ה־TPO, השקעות צד שלישי בשחקנים (מיליארדרים אשר רכשו “מניות” משחקנים שונים ברחבי העולם ודרשו מעבר של השחקן לכל המרבה למחיר תמורת תשואה גבוהה), סוכנים ומשקיעים התחילו לרכוש מועדונים שבעצם יתפקדו כמשביחי מחיר של שחקן (מכירה מותרת רק ממועדון למועדון). כך קורה שכמה מועדונים נהפכו לתחנת מעבר לשחקנים, שהם לא יותר מהזדמנות של סוכן/משקיע להרוויח תשואה נאה על השקעה קטנה.

בסופו של דבר, הבעיה הגדולה היא לא שם הסוכנים או המתווכים ולא הרגולציה או אי־הרגולציה אלא העובדה בשנת 2018 עדיין יש "שוק" לבני אדם. הבעיה היא שמישהו מרוויח על כישרון של מישהו אחר סכומים שנמנעים מבעל הכישרון עצמו. כל עוד יש את השוק הזה, יהיו מי שירוויחו ממנו - ואלה לא בהכרח השחקנים.