כשבוגר ישיבה יוכר כבעל תואר אקדמי

חמור מכך, הוא יוצר תקדים מסוכן שקובע: במקום שהגברים החרדים ישלימו השכלה כללית כדי להתקבל לשירות המדינה, שירות המדינה יתאים את עצמו ויקבל אותם בלעדיה. כניעה לדרישה החרדית להכיר בלימודים בישיבה כשווי ערך לתואר אקדמי מאיימת להיות השלב הבא.

תלמידים חרדים (ארכיון) צילום: שאול גולן

מי שהעביר את ההחלטה הוא יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי. הוא עשה זאת אף שבוגרי הישיבות לומדים במוסדות ללא תוכנית ליבה ואף שרבים מהם מעבירים את שנת הלימודים ה־12 בישיבה גדולה שאינה מוסד מפוקח על ידי משרד החינוך.

ב־2016 פרסמה נציבות שירות המדינה 7,020 מכרזים, מתוכם 2,074 שהם 30%, מיועדים לדירוג המינהלי, שאינו מחייב תואר אקדמי או תעודות בגרות אלא רק 12 שנות לימוד. כלומר משמעות ההחלטה היא פתיחת יותר מ־2,000 משרות בשירות המדינה בשנה ומשרות נוספות בשירות הציבורי מחוץ לשירות המדינה, למי שאין להם השכלה תיכונית. להשכלה התורנית שמור מקום של כבוד, אך לשירות המדינה דרושים כלים חיוניים נוספים.

ברקע הדיון עומד סירוב ההנהגה החרדית לשלב לימודי ליבה. זה אינו באמת ויכוח על תכנים. איש אינו מבקש מהחינוך החרדי ללמד תכנים הנחשבים בעיניהם כפירה - אלא מתמטיקה ואנגלית המעניקים כישורים בסיסיים. היום מלמדים במוסדות החרדיים הפרטיים לבנים שעה ביום של לימודים כלליים. עוד שעה ביום תפתור את הבעיה. זה גם לא ויכוח על תקציב כי האוצר ומשרד החינוך ישמחו לממן לימודי ליבה. זה ויכוח שכולו סביב העמדה החרדית הכוחנית: אתם הלא־חרדים לא תקבעו לנו.

המדינה עושה המון כדי לשלב חרדים בשוק העבודה, מממנת להם לימודים ואף מלגות קיום, מעניקה העדפה מתקנת ואפילו מסבסדת למעסיקים משכורות. אלא שהפוליטיקאים החרדים אינם מסתפקים בכך. קודם הם מסרבים ללימודי ליבה, ואחר כך הם דורשים שהמדינה תוותר על דרישות ההשכלה הבסיסיות שלה.

הסכנה האמיתית היא שהחלטה על 12 שנות הלימוד היא רק הרגל בדלת בדרך לדרישה של פוליטיקאים חרדים להכיר בלימודים בישיבה כשווי ערך לתואר אקדמי. צריך לשלב חרדים בשירות הציבורי, וצריך לעזור ולהקל עליהם. אבל אסור לוותר על השכלה כללית בסיסית.