סין מחיה את הכפרים כדי להגדיל את מעמד הביניים

מכונות מקרקשות ועובדים בסרבלים, שמייצרים בגדים למותגים זרים כמו אמריקן איגל ויוניקלו, הם מראות אופייניים באזורים המתועשים של סין. 

אבל מפעל הביגוד שבו אנו נמצאים ממוקם הרחק ממרכזי הייצור של סין לאורך החופים. הוא שוכן לצד דרך עפר ארוכה, בין שדות מצהיבים, בערבות מחוז הנאן שבמרכז סין.

בעבר התפרסם הנאן בזכות העובדים שיצאו ממנו למרכזי התעשייה, אך כעת המחוז רוצה שהם ישובו. הרשויות בונות מפעלים בכפרי המחוז כדי לעצור את ההגירה שצמצמה את אוכלוסיית האזור, והותירה שדות נטושים וילדים שגדלים אצל הסבים והסבתות שלהם.

המהלך מעיד על מעבר חד במדיניות הממשלה. אחרי עשרות שנים של הזנחת האזורים הכפריים ועידוד תהליכי עיור, המפלגה הקומוניסטית בסין רוצה להחיות את הכפרים, שבהם המשכורות ותנאי המחיה נמוכים עשרות מונים בהשוואה לערים הגדולות.

"בטווח הארוך הצמיחה הכלכלית הממושכת של סין תהיה תלויה בתושבי ערי הספר והכפרים, שיהפכו לכוח צרכני", אמר איוון פיי, אנליסט לענף החקלאות בחברת המחקר צ'יינה פוליסי מבייג'ינג. "זו המטרה האמיתית של אסטרטגיית החייאת הכפרים", הוא מציין.

יעד אסטרטגי לאומי

נפת הואה שבמחוז הנאן נמצאת בחוד החנית של השינוי האסטרטגי. בכפרים שבה נבנו "מפעלי הלוויין" הראשונים — מפעלי ביגוד שהועתקו בשלמותם ממחוזות עשירים לאורך החוף.

"אנחנו מציירים עיגול על המפה, ואם יש בתוך העיגול מספיק כפריים להעסיק, אנחנו מקימים מפעל", אומר שאו דמינג, מנהל חברת ההלבשה ג'ינטאי הממוקמת במחוז החוף העשיר זיג'יאנג.

ב־2015 החל שאו לנהל כמה מפעלי טקסטיל קטנים בהנאן, המייצרים ז'קטים של המותג הסיני בוסידנג. כיום הוא מנהל 17 מפעלים במחוז ובהם הוא מעסיק 2,600 עובדים. "הממשלה בנתה את 17 המפעלים האלה בשנה אחת. בדרך כלל היו נדרשות לנו שנתיים או שלוש כדי לבנות אחד", אמר.

המדינה משלמת עבור המבנים בעוד ג'ינטאי משלמת על הציוד והעסקת העובדים. לדברי שאו, מדובר בחיסכון של 1.5 מיליון יואן (235 אלף דולר) לכל מפעל שנפתח. להערכתו, ייפתחו בהנאן 80 מפעלים נוספים עד סוף השנה.

בכהונתו השנייה הנשיא שי ג'ינפינג שם בעדיפות גבוהה את החייאת המחוזות הכפריים. בכינוס המפלגה הקומוניסטית בשנה שעברה הוא הגדיר את המשימה כיעד אסטרטגי, וציין כי יקדמו למרות כישלונו בתחום של קודמו, חו ג'ינטאו.

מדי שנה המועצה הלאומית של סין מקדישה את מסמך המדיניות הרשמי הראשון שלה לחקלאות. השנה שרטט המסמך, הידוע גם כ"מסמך מספר 1", אסטרטגיה המרחיבה את שליטת המפלגה על ההתפתחות הכלכלית הכפרית.

האיתות מצד הדרג הבכיר במפלגה מרמז כי יהיו תוכניות נוספות שיפתו עובדים צעירים לשוב לבתיהם — כמו זו של מפעלי הלוויין בהנאן. נפות רבות במחוז המערבי של שינג'יאנג ובמחוז שאנדונג שכפלו את המודל של הנאן. נבנו בהן מפעלים קטנים לייצור בגדים, הזקוקים לעובדים לא מיומנים שיכולים להגיע בקלות מכל מקום.

לרילוקיישנים של העובדים ברחבי סין יש היגיון כלכלי, זאת לאחר שתמו הימים של ייצור זול בחופה המזרחי.

בנפת הואה עובדים מרוויחים בממוצע 2,000 יואן בחודש עבור חמישה ימי עבודה בשבוע, שבע שעות ביום. שכר זה נמוך מהשכר הממוצע של מהגר עבודה במחוז גואנדונג, העומד על 3,410 יואן — כך על פי לשכת הסטטיסטיקה הסינית.

עבור כפריים במחוז שבו אפשרויות התעסוקה נדירות, העבודה מספקת מקור הכנסה יציב ואפילו יוקרתי, וקרוב לבית. "לפחות יש לי כמה אלפים בחודש כדי לטפל בילדיי", אמר צ'ין צ'נגשין, פועל טקסטיל בן 38 מנפת הואה, "זה מבטיח איכות חיים בסיסית".

גורם אחר לכך שהממשלה מקדמת את אזורי הכפר הוא הביטחון התזונתי. אספקת המזון בסין עדיין תלויה משמעותית בחוות קטנות, זאת בגלל מדיניות הקרקע הקומוניסטית שמונעת תעשייה חקלאית ממוכנת בהיקפים גדולים.

לעתים תכופות חלקות פרטיות נזנחות על ידי בעליהן המחפשים שכר גבוה יותר בערים, מה שמציב את סין בסכנת צלילה אל מתחת לקו האדום שהגדירה הממשלה לביטחון תזונתי — הרף המינימלי של קרקע ראויה לעיבוד הנדרשת כדי לספק לאוכלוסייה מספיק מזון.

"בהתחשב בהיסטוריה שלה, סין מרגישה כי היא מוכרחה לאחוז בקערת האורז בשתי ידיה", אמר אתר יין, מייסד חברת הייעוץ טריביום צ'יינה. "כמדינה קומוניסטית, היא לא יכולה לאפשר לחקלאים שלה להחליט איך להשתמש בקרקעות ראויות לעיבוד, למשל לצרכים מסחריים".

שיא במספר השביתות

נפת הואה אינה יוצאת מהכלל. היא נותרה יצרנית גדולה של דורה, דגן המשמש להאכלת חיות המשק וכמייצב במזון מעובד. מפעלי הלוויין בנפת הואה מסדרים את המשמרות שלהם כך שלאנשים עדיין יהיה זמן לטפל ביבול מדי יום — לפני או אחרי העבודה.

השבת העובדים לכפרים עשויה להביא איתה גם סיבוכים מעולם התעסוקה. בחודשיים הראשונים של 2018 הנאן חוותה את מספר השביתות הגבוה ביותר בסין, להוציא את הונג קונג.

כשהיא תומכת בהשקעות הון באזורים כפריים, ממשלת סין לוקחת על עצמה את הסיכון שבסבסוד יצואנים. לראיה, ב־2015 ארגון הסחר העולמי העניש את סין על שהעניקה ליצואנים הקלות מס בשבעה מגזרים, בהם טקסטיל.

עבור שאו וחברת הטקסטיל שלו, הסיוע ממשלתי תרם הרבה יותר ממבני המפעלים. "הממשלה עוזרת לנו לגייס עובדים והיא יעילה הרבה יותר מאיתנו, כי היא מכירה את כולם", הסביר.