פלייאוף NBA מתחיל: האם גולדן סטייט ווריירס יכולה להתמודד עם השחיקה?
הפייבוריטית הברורה לזכייה שלישית בארבע שנים באליפות ה-NBA עברה בקושי רק 82 משחקים וצריכה להתכונן לעוד כ-30% עונה נגד השחקנים הכי טובים בעולם
בתחילת עונת ה-NBA, אי שם בסביבות אוקטובר-ספטמבר, ואפילו אחרי כל המעברים הדרמטיים של הקיץ - קיירי אירווינג לבוסטון סלטיקס, פול ג'ורג' לאוקלהומה סיטי ת'אנדר, כריס פול ליוסטון רוקטס ועוד - אם הייתם שואלים אוהדי NBA שרופים וגם כאלו שרק עוקבים אחרי הליגה, מי הולך להיות בגמר במאי - התשובה היתה ברורה: "קליבלנד נגד גולדן סטייט ווריירס. קלללל".
קראו עוד בכלכליסט:
- החלום נגמר: עומרי כספי שוחרר מגולדן סטייט
- ג'ו אבונאסר: "בכדורסל עובדים 24/7, 365 ימים בשנה"
- עמרי כספי: ההימור המוצלח נגמר בטעם רע
על פניו, זו התשובה ההגיונית. לברון ג'יימס הגיע כבר ל-7 גמרים רצופים. הוא כנראה אחד משני השחקנים הגדולים בכל הזמנים ואפילו בלי הכוכב המשני שלו, אירווינג, הוא יכול - לבדו - לקחת את קליבלנד לגמר. הוא עשה זאת בעבר. מהצד השני, גולדן סטייט - עם 4 מ-20 השחקנים הכי טובים בליגה, כולל השחקן השני הכי טוב בליגה לפי קונצנזוס (קווין דוראנט) וה-MVP של שתי העונות שלפני האחרונה (סטף קרי) - צריכה להגיע "בקלות" לגמר.
שחקני גולדן סטייט ווריירס צילום: גטי אימג'ס אז זהו - שלא. קל, זה לא. ואנשים, אפילו אוהדי NBA שרופים, לעיתים שוכחים מה עונה של 82 משחקים עושה לקבוצה, לשחקן, לליגה שלמה. בנוסף, רבים פשוט לא נותנים קרדיט לאנשי הכדורסל הכי חכמים בעולם. לא נותנים קרדיט ל-450 שחקני הכדורסל הכי טובים ותחרותיים בעולם. אף אחד לא הולך להפוך את המסע לגמר, של איזשהו מישהו - אם זה השחקן הכי טוב בעולם או הקבוצה הכי טובה בעולם - לקל.
"זה כל כך פאקינג קשה לנצח משחקים בליגה הזו" סיכום לקווין דוראנט בפודקאסט של ביל סימונס.
וזה בכלל מבלי לדבר על הטיסות. על זה ששחקנים טוענים שהם לא ממש יודעים באיזו עיר הם נמצאים כשהם מתעוררים בבוקר. זה מבלי לדבר על ה"grind" - שחיקה - שהשחקנים עוברים לאורך השנה, לפני שהם מגיעים ל-16 עד 28 משחקים נגד שחקני הכדורסל הכי טובים בעולם.
כמו כן, אף אחד לא ציפה שהעונה אינדיאנה פייסרס תהיה אחת מהקבוצות החזקות במזרח, ובכלל, אף אחד לא ציפה שהמזרח יראה חזק כפי שנראה העונה. מעטים הימרו שפילדלפיה הצעירה והמלהיבה תהיה מקום 3 במזרח או שבוסטון סלטיקס תשמר מקומה בצמרת הגובה אחרי כל הפציעות שהתמודדה איתן ממש מתחילת העונה. אף אחד לא חשב שקליבלנד תפורק ותורכב מחדש באמצע העונה ומעטים ציפו לשינוי סגנון משחק בטורונטו ללא החלפת המאמן. כמו כן, מעטים ניחשו שהבלבול לגבי אוקלהומה סיטי ת'אנדר ימשיך לתוך הפלייאוף וכמעט אף אחד לא האמין שסן אנטוניו ספרס תאלץ להתמודד כמעט כל העונה ללא השחקן הטוב ביותר שלה (קוואי לאונרד). מה שכן, עייפות החומר בגולדן סטייט ווריירס כן היתה חלק מהתחזיות בתחילת העונה. בעיקר של מאמן הקבוצה, סטיב קר.
"לשחקנים נמאס להקשיב לקול שלי" אמר מאמן הגולדן סטייט ווריירס בתחילת העונה. מתחילת העונה גם חזר על המנטרה: "זה כל כך, כל כך קשה להגיע לגמר בפעם הרביעית ברציפות". לשיקגו טריביון קר הוסיף: "אנחנו המשחק הכי גדול בעונה לכל קבוצה כל העונה. כולם מתאמצים הכי הרבה נגדנו. הבחורים שלי אומרים, בעצם מתחילת העונה, 'מאן, זה אפילו לא מאי".
ייתכן שהמזל של גולדן סטייט זה שקר עבר את הכל כשחקן - בשיקגו בולס הגדולה של 1996,1997 ו-1998. הוא חווה את השחיקה האדירה שבהצטיינות - כלומר יותר מ-100 משחקים בעונה - שלוש שנים ברציפות, ויודע למה להכין את שחקניו ואיך להתמודד עם הבעיות שלהם העונה. "עברתי את הכל כשחקן", קר אמר לטריביון. "אני חושב שזה הדבר הכי קשר לאנשים מבחוץ להבין - אוהדים ותקשורת - כמה זה קשה. פיזית, רוחנית, נפשית. זה ברוטלי. וזה פוגע בריכוז וביכולת ביצוע. אתה צריך להישאר במסלול מבלי לאבד את הסבלנות ואת קור הרוח. היו לנו כמה לילות העונה שהיינו זוועה, אבל אני לא הולך להתעצבן על זה בגלל מה שעברנו. יהיו לילות כאלו. אז אני לא מתעצבן כך. אני רואה נפילות, אני מבין כמה זה קשה".
הנפילות היו לא קלות. קווין דוראנט הורחק 5 פעמים העונה במהלך המשחק - ב-25 שנים האחרונות, רק שחקן אחד הורחק יותר ממנו במהלך העונה. סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין וגם דוראנט סובלים מבעיות בריאותיות ופציעות. כמו כן, גולדן סטייט היא האלופה שהפסידה הכי הרבה בעונה ב-30+ נקודות.
אבל עכשיו, כאמור, פלייאוף. כל הדינמיקה משתנה. וקר - שלמד את מקצוע האימון מגרג פופוביץ' ופיל ג'קסון, שתמיד ידעו לייצר את האווירה הנכונה בפלייאופים - כנראה יודע מה להגיד ומה לעשות.
לגולדן סטייט עדיין יש הכי הרבה כישרון על המגרש כשכולם בריאים. ואם הווריירס יגיעו בריאים לפלייאוף - קשה לראות קבוצה שמנצחת אותם יותר 4 פעמים.
אז ערב הפלייאוף, קודם כל צריך להעריך את ההיסטוריה שעשו הקאבס והווריירס בשנים האחרונות. אף פעם לא היה מצב שאותן שתי הקבוצות הגיעו לגמר שלוש פעמים ברצף. כמו כן, עניין השחיקה של הווריירס - עדיין בעלת הסגל החזק והמאיים ביותר בליגה - כנראה שיקבע את עתיד הפלייאוף.
שאלות נוספות לקראת הפלייאוף
האם לברון ג'יימס, שנתן את אחת מהעונות הרגילות הטובות בקריירה שלו, ימשיך את הכושר האדיר שלו בפלייאוף? האם, כפי שעשה בשנים האחרונות, הוא גם יצליח לעלות את המספרים שלו בפלייאוף? האם זה יספיק לגמר שמיני ברציפות?
האם בוסטון סלטיקס, בלי שני השחקנים הכי טובים שלה (קיירי אירווינג וגורדון הייוורד), יכולה להמשיך לנצח בפלייאוף, בזכות חבורה של צעירים ומאמן (בראד סטיבנס) מבריק?
האם טורונטו ראפטורס לא תאכזב בפלייאוף בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון?
האם יוסטון רוקטס יכולה להמשיך לקלוע ב-40% מהשלוש ולהמשיך בסגנון המשחק שלה כל הדרך לזכייה באליפות?
האם פילדלפיה 76, הקבוצה הכי חמה בליגה בכניסה לפלייאוף (שניצחה יותר משחקים העונה מאשר בכל 3 העונות שעברו), טובה מספיק כדי לשלוט במזרח?
האם ראסל ווסטברוק ופול ג'ורג' מספיק טובים כדי להוביל את אוקלהומה סיטי ת'אנדר לגמר המערב ללא יתרון ביתיות?
האם זה יהיה הפלייאוף האחרון של טוני פארקר, מאנו ג'ינובלי ופאו גאסול?
