כיצד להתמודד עם הגידול במספר חולי הדמנציה
הכללת מחלת הדמנציה כאחת המחלות הסופניות כפי שמוגדרות ב"חוק החולה הנוטה למות", תיצור את המחויבות החוקית בתוך מערכת הבריאות ותאפשר לחולים נוספים לקבל את הליווי לו הם זכאים
העלייה בתוחלת החיים בישראל מביאה אתה בהתאמה גם המחלות הכרוניות ומחלות הזקנה ועל מערכת הבריאות להיערך מבעוד מועד לקראת עשרות אלפי אזרחים ותיקים שיזדקקו לטיפול וסיוע רפואי צמוד.
אחת ממחלות הזקנה הקשות והשכיחות ביותר היא דמנציה (שיטיון). הערכה היא שכיום חיים בישראל כ-150 אלף איש הלוקים בדמנציה, כמחציתם בשלב בינוני וקשה. חלק מהחולים שוהים במוסדות סיעודיים או גריאטריים, אחרים מטופלים בביתם, אך בשל היעדר תקציבים ייעודיים הם לא זוכים למעטפת ייחודית המותאמת למצבם.
בשנת 2013 פרסם משרד הבריאות "תוכנית לאומית להתמודדות עם מחלת האלצהיימר ודמנציות אחרות", מתוך הבנה שמספרם של הלוקים במחלת הדמנציה הולך וגדל. ההתמודדות עמה מחייבת היערכות מיוחדת של מערכות השירותים כדי לתת מענה לצורכי החולים ובני משפחותיהם.
האומדנים מצביעים על כך שבשנת 2035 – מספרם של קשישים הלוקים בדמנציה בינונית וקשה יעמוד על כ-212,000 איש.
דמנציה (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק
עפ"י נתונים שפרסם משרד הבריאות בשנה שעברה, בתוך 25 שנים אוכלוסיית בני ה-75 ומעלה תכפיל את עצמה מ- 410 אלף ב-2015 ל-811 אלף ב-2039 ועל מנת לעמוד בביקושים יש לבנות כ-1,000 מיטות אשפוז חדשות בשנה. נתונים אלה מעידים עד כמה נושא הטיפול העתידי באוכלוסיית הקשישים בישראל נמצא על סף משבר אמיתי.
הטיפול המיטבי בחולים בדמנציה הוא בביתם
כיום משרד הבריאות הוציא הנחיות לקופות החולים במסגרת מבדקי איכות, שם הוא מנחה את הקופות להפנות חולים בדמנציה בשלב המתקדם מאוד לליווי פליאטיבי (טיפול רפואי המתמקד בהקלת חומרת הסימפטומים של המחלה) תומך במסגרת הוספיס מוסדי או בבית. אך המציאות המטרידה היא שההפניה של חולים בדמנציה במצב מתקדם להוספיס בית תלויה פעמים רבות במידת המודעות של הרופא המטפל לנושא, ובכך שאין כיום (מלבד בקופת חולים אחת) נוהל מסודר ו"קוד" של הקופה למצבים אלה.
הכללת מחלת הדמנציה כאחת המחלות הסופניות כפי שמוגדרות ב'חוק החולה הנוטה למות', תיצור את המחויבות החוקית בתוך מערכת הבריאות ותאפשר לחולים נוספים לקבל את הליווי לו הם זכאים.
צילום: שאטרסטוק
קיימת הסכמה רחבה בין מערכות הבריאות השונות ואנשי המקצוע על כך שהטיפול המיטבי בחולים בדמנציה הוא בביתם. אלא שכדי שהטיפול בבית יהיה מיטבי, יעיל ובטוח, יש לתת לבני המשפחות ולכוח העזר "ארגז כלים" מלא לתמיכה בחולה וליווי רגשי למשפחות שמתמודדות עם מחלת יקירם לאורך תקופת זמן כה ארוכה.
טיפול בבית, ללא אותו "ארגז כלים" וללא צוות רב-מקצועי רפואי מלווה שמגיע לביקורים קבועים וזמין טלפונית לכל בעיה או שאלה, עולה למערכת הבריאות הרבה מאוד כסף. חולים הלוקים בדמנציה בשלב מתקדם נוטים להתאשפז הרבה מאוד, אשפוזים שהיו יכולים ברובם להימנע לו היה צוות מקצועי ש'יעטוף' אותם בביתם וייתן מענה לכל בעיה רפואית, פיזית ורגשית הנובעים מהמחלה.
גם המעגלים הרחבים של המטופל נפגעים מכך בשל אובדן ימי עבודה בגלל הטיפול בבן המשפחה החולה. עפ"י נתוני משרד הבריאות, למעלה משליש מבני המשפחה המטפלים נאלצו לעזוב את עבודתם והם נמצאים בסיכון גבוה לדיכאון.
השקעה בהעלאת מודעות הצוותים הרפואיים בקהילה לכך שטיפול פליאטיבי הוא המתאים ביותר לחולים הנמצאים בשלב המתקדם ובסוף החיים, מתן כלים לזיהוי ואיתור החולים הנמצאים בשלב המתקדם במחלה בו טיפול פליאטיבי יתמוך בנוחות ואיכות חייהם במסגרת הוספיס בית, ובמקביל בניית קריטריונים ברורים לאיתורם בקהילה ולמסגרת הטיפולית הנדרשת - הוא הפתרון הנדרש לטיפול, ויפה שעה אחת קודם.
הכותבת היא מנכ"לית 'צבר רפואה'
