"את צריכה להבטיח לי שתיאחזי במוזיקה"
הפסנתרנית מונה גולבק כתבה ספר על אמה: ילדה יהודיה שנשלחה מווינה ללונדון ב"קינדרטרנספורט" ב־1938, ולא הפסיקה לנגן גם בתקופות הקשות ביותר, לבקשת אמה
“את צריכה להבטיח לי שתיאחזי במוזיקה, היא תעזור לך להתגבר, תני לה להיות החברה הכי טובה שלך”. אלו היו המילים האחרונות של מלכה לבתה ליזה בתחנת הרכבת בווינה בשנת 1938, כשנפרדה ממנה ושלחה אותה במסגרת ה”קינדרטרנספורט”, מבצע במהלכו הוצאו אלפי ילדים יהודים לאנגליה בעקבות אירועי “ליל הבדולח”.
ליזה נחשבה לילדת פלא בווינה וצפו לה קריירה מזהירה של פסנתרנית. אלא שמלחמת העולם השנייה גדעה את הציפיות ואת החלומות. היא לא הפסיקה לנגן גם כשהיה קשה באנגליה, גם כשהופצצו בתים ונהרגו אנשים סביבה. את שנות ההתבגרות שלה היא העבירה עם חבורת נערים ונערות יהודיים באכסניה בסמטת וילסדן. שמונים שנה אחרי, החליטה בתה מונה גולבק (יחד עם לי כהן) לכתוב את סיפור חייה המובא בספר “הילדים מסמטת וילסדן” בהוצאת ידיעות ספרים ומיועד ילדים וגם למבוגרים.
”הגשמת החלום של אמא”
“רציתי לתת השראה לצעירים ולהראות להם מה אפשר להפיק מתקופות חשוכות וכיצד אפשר להיאחז בחיים כשניצבים בפני אתגרים קשים”, מספרת גולבק ל”כלכליסט”. “חשבתי שסיפור של נערה יהודיה שנאחזת במוזיקה בתקופה אפלה יעורר השראה. על פי התגובות המרגשות של בני הנוער אני חושבת שהצלחתי”.
מונה גולבק, בתה של ליזה: "אומרים במשפחה שאני הגעתי לעולם כדי להגשים את החלום של אמי שנגדע. בעזרת הספר רציתי לתת השראה לצעירים" צילום: יח"צ ליזה שלא ראתה את הוריה מאז נפרדה מאמה בווינה, ושמאוחר יותר הוריה נספו בשואה, עברה לארה”ב, התחתנה, וגידלה בה את משפחתה.
מונה, בתה, מתגוררת בלוס אנג’לס ונחשבת פסנתרנית מובילה בארצות הברית שניגנה בכמה תזמורות ובמופעי סולו. “אומרים במשפחה שאני הגעתי לעולם כדי להגשים את החלום של אמי שנגדע. בילדותי הוריי היו מהגרים עניים ואמא לא יכלה להמשיך את החלום להיות פסנתרנית כי נאלצה לעבוד לפרנסת המשפחה, אז היא לימדה אותי ואת אחותי רנה לנגן והעבירה את כל האהבה שלה למוזיקה אלינו”.
ליזה בצעירותה ועם הילדים שהתבגרו באכסניה בסמטת וילמסדן שיעורי הפסנתר של גולבק לוו בסיפור חייה של אמה. “היא סיפרה לי שכל יצירה מוזיקלית מספרת סיפור ועל החלום הגדול שהיה לה לנגן את הקונצ’רטו של גריג.
ספרה של מונה גולבק צילום: יח"צ הקונצ’רטו של גריג
גולבק העלתה סיפורים על הכתב, וראיינה את האנשים שגדלו עם אמה. “הם סיפרו לי על אמא ועל ההוסטל בו גרו ועל ההפצצות והפחדים”.
ליזה נפטרה ב־1997. היא זכתה להאזין ולצפות בבתה מנגנת את הקונצ’רטו של גריג אך לא זכתה לראות את סיפור חייה יוצא לאור. “היא היתה המעריצה הכי גדולה שלי והתרגשה מאוד בקונצרט. היתה בה גאווה שהיא זו שלימדה אותי לנגן. אני שואלת את עצמי הרבה פעמים איך היתה מרגישה עכשיו כשכל כך הרבה אנשים קוראים את הסיפור שלה”.
לגולבק אין ילדים אך לדבריה היא “אמא שנייה” לארבעת ילדיה הבוגרים של אחותה רנה שנפטרה לפני שנים רבות. “אחותי היתה החברה הכי טובה שלי ועזרה לי בתחילת הדרך עם הספר. ארבעת ילדיה מנגנים והם אלה שיעבירו את המורשת אחרי”.
הספר ראה אור גם בגרמניה, צרפת, איטליה ופולין, וגולבק מסתובבת בעולם עם מופע יחיד בו היא מספרת על אמה בליווי יצירות בפסנתר. לפני שנה וחצי הוזמנה להופיע בתיאטרון הקאמרי. “זה היה הרגע הנפלא והמרגש בחיי לעשות את המופע בישראל”.
