"מקום שקט": סרט אימה מבריק
מצליח באמצעים דלים לייצר מציאות של פחד מתמיד: כשכדור הארץ בעיצומה של קטסטרופה
שניים מהסרטים הכי מדוברים שהוצגו בבכורה בפסטיבל SXSW בטקסס לפני חודש עלו בסוף השבוע האחרון בארץ ובעולם. שניהם יצרו לא מעט כותרות בתקשורת האמריקאית, בזכות העובדה ששניהם סרטים קטנים יחסית שהצליחו הרבה מעבר לציפיות. האחד הוא קומדיית הנעורים הנשית, “מאבדים את זה”, שביימה קיי קאנון
(התסריטאית של “פיץ’ פרפקט”) והפיק סת' רוגן, והשני הוא סרט האימה המבריק והמלחיץ “מקום שקט”.
את “מקום שקט” ביים השחקן ג’ון קרסינסקי (“המשרד”), שגם השתתף בכתיבת התסריט וגם משחק בתפקיד הראשי בסרט לצד אמילי בלאנט, אשתו בסרט ובחיים.
קרסינסקי מפגין כשרון קולנועי מרשים מאוד כשלרשותו אמצעים מינימליים ביותר: לוקיישן אחד, תקציב מצומצם, ארבע דמויות ומעט מאוד דיאלוגיםן. הוא משתמש בזוויות צילום, במסגור מעניין, גילוי והסתרה ועבודת עיצוב פסקול כדי לייצר מציאות של פחד מתמיד. “מקום שקט”, הוא בראש ובראשונה סרט ז’אנר אפקטיבי מאוד. הסרט הזה לא מקפיץ, הוא מורט עצבים.
אמילי בלאנט בסרט "מקום שקט" צילום: איי.פי
העלילה מתרחשת כשכדור הארץ בעיצומה של קטסטרופה: מפלצות עיוורות פלשו לכאן, והן משתמשות בחוש השמיעה כדי לצוד חיות ובני אדם. במציאות הזאת שורדים אלה שיכולים להיות בשקט מוחלט, בניהם, בני משפחה אחת בחווה, שיש להם בת חירשת ולכן הם יודעים לתקשר בשפת הסימנים.
וזה המקום שבו “מקום שקט” הופך להיות משהו שהוא קצת יותר מסרט אימה סטנדרטי, כי אם הוא התחיל כסרט מבריק באופן שבו הוא יוצר מתח, עד מהרה הוא גם הופך לדרמה משפחתית נוגעת ללב, על הורים וילדיהם, שצריכים לא רק לשרוד אלא גם לקיים שגרה: ללמוד, לחנך, להחזיק משק בית, וגם לחפש אותות חיים משורדים אחרים.
הבימוי של קרסינסקי יוצר רגעים יצירתיים שסרטי אימה בנאליים – גם המהנים שבהם – לא תמיד נותנים לנו. בעוד שנדמה בסרטים רבים שכדי לייצר אימה צריך להשתמש ברעש, “מקום שקט” מראה שיש משהו מאוד מלחיץ דווקא בשקט. ולעומת סרטי אימה רבים, מרובי אלימות ורציחות, בהם דמויות קצת נלעגות, שאנחנו מצפים שהן למות בזו אחר זו, קרסינסקי יוצר סרט על בני אדם, על דמויות נוגעות ללב, שאנחנו רוצים בטובתן. המתח בסרט הוא להבטיח שכלום לא יאונה לגיבורים שלנו, להבדיל מסרטי האימה הגרוטסקיים יותר, בהם אנחנו מריעים לסצינות המוות והאלימות. בסופו של דבר, שימו בצד את המפלצות, וזה בסך הכל סרט על זוג הורים שרק רוצים קצת שקט. איך אפשר שלא להזדהות עם זה.
