האיש שבעט במוסכמות: סיפורו המדהים של מאמן הכדורגל בלה גוטמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

בזה אחר זה הוא מנה את כל שחקני ריאל מדריד והוסיף מילה שמתארת את מצבם הגופני. "די סטפנו - מת; פושקאש - עייף; ריאל מדריד עייפה; ריאל מדריד זקנה; ריאל מדריד לא יכולה לנצח; ריאל מדריד לא יכולה לרוץ". זה עבד. "אני 1.73 מטר, אבל אחרי שהוא דיבר איתי בחדר ההלבשה, הרגשתי 1.95 מטר", סיפר שחקן בנפיקה אנטוניו סימואס. ז'וזה אגוסטו, פורטוגלי נוסף ששיחק באותו משחק, תיאר את התחושה בקרב השחקנים אחרי אותה שיחה כ"אלוהית". "עלינו למגרש כאילו אלוהים איתנו", אמר, "המילים של גוטמן העניקו לנו ביטחון ואמונה עצמית. הוא שכנע אותנו שננצח". בנפיקה עלתה למחצית השנייה בסערה והפכה את מאזן הכוחות על פיו. המשחק הסתיים בתוצאה 3–5 לטובתה, והיא הוכתרה כאלופת אירופה בפעם השנייה ברצף.

אבל כשם שגוטמן העלה את בנפיקה לגדולה הוא גם נחשב אחראי למפלתה - לא בגלל אימון כושל אלא בגלל ה"קללה" שהטיל על הקבוצה. לקראת סוף העונה האחרונה שלו בבנפיקה דרש גוטמן משכורת גדולה יותר, תמורת התהילה חסרת התקדים שהביא לה. הוא האמין שהמנהלים של המועדון יעשו הכל כדי להשאירו ולא יתחילו לשאת ולתת על דרישותיו והוצאות קטנות. הוא דרש העלאה של 65% בשכר אם בנפיקה תזכה בגביע האלופות, אך לא קיבל התחייבות לכך. והוא התעצבן עוד יותר לאחר שברבע הגמר בנירנברג דרשה הקבוצה שישלם חצי מהוצאות שהותו במלון משום שאשתו מריאן התלוותה אליו. גוטמן עזב את הקבוצה בזעם בסוף עונת הזכייה של 1962, והכריז שבנפיקה לא תזכה בעוד תואר אירופאי ב־100 השנים הבאות.

בלה גוטמן. "תוצר של התרבות היהודית, אף שלא היה יהודי מאמין" צילום: גטי אימג'ס

נראה שזה עבד. ב־1990 אוזביו, כוכב העל שגוטמן הביא ממוזמביק, הגיע לחלקה היהודית בבית הקברות בווינה, שבו קבור גוטמן מאז 1981. אוזביו הגדול קיווה שכמה מילים עם המצבה של המאמן שלו יעזרו להסיר את הקללה לפני גמר גביע אירופה בין בנפיקה למילאן. זה לא עזר. בנפיקה הפסידה את המשחק ההוא, כפי שהפסידה כל גמר לפניו מ־1963. מאז הטיל גוטמן את הקללה הפסידה הקבוצה בשמונה גמרים אירופאיים. האחרון שבהם ב־2014, גמר גביע ליגת אירופה נגד סביליה.

אבל זו רק אנקדוטה קטנה במורשת הכדורגל שהותיר גוטמן. "בלה גוטמן היה יותר מסתם מאמן", אומר ל"מוסף כלכליסט" דיוויד בולחובר (Bolchover), סופר בריטי־יהודי שחקר את דמותו של גוטמן בספרו החדש "The Greatest Comeback, The Story of Béla Guttmann". "הוא היה דמות מרכזית ומשפיעה ביותר על הכדורגל האירופאי. הסיפור שלו הוא לא פחות ממדהים והיסטורי, והוא הרבה יותר מסיפור עליו - הוא הסיפור של היהודים באירופה.

גוטמן מאמן את בנפיקה ליסבון, 1962. ידע להיכנס אל מתחת לעור של שחקניו והפך אותם לאלופי אירופה צילום: גטי אימג'ס

"מתבדחים על כך שאנחנו היהודים עורכי דין טובים, רואי חשבון טובים, אנשי עסקים טובים, אבל לא כל כך טובים בספורט", אומר בולחובר, "אבל הבדיחות הללו הן העלבה וביזיון. עד שכתבתי את הספר לא היה לי שום מושג גם על ההשפעה האדירה של יהודים - מאמנים ושחקנים - על כדורגל אירופאי. אני מקווה שהספרים שלי ודומים להם יקעקעו את התפיסה הזו".

לגוטמן היה תפקיד הרה גורל בהיסטוריה של הכדורגל. יותר מחצי מאה לפני שז'וזה מוריניו טען שהוא "מתחיל את המשחק במסיבות העיתונאים שלפני המשחק", ולפני שאלכס פרגוסון המליץ ש"צריך לצאת כמנצח ממסיבת העיתונאים", בלה גוטמן כבר השתמש בעיתונות ובתקשורת כחלק מהאסטרטגיה שלו להיכנס אל מתחת לעור של שחקניו ושחקני יריבותיו, ואולי חשוב עוד יותר - להשפיע על השופטים להקל על שחקניו ולהחמיר עם יריביו. ב־1962 הוביל גוטמן את בנפיקה לניצחון על טוטנהאם אחרי שהצליח להשפיע על השופט הדני אנדראס פולסן באמצעות העיתונאים, שבפניהם טען כי אם השופט לא יחמיר עם "הסגנון האנגלי האגרסיבי", המשחק ייהפך למרחץ דמים. פולסן שפט את טוטנהאם בחומרה ומנע ממנה להיכנס לקצב. בנפיקה ניצלה זאת כדי לנצח ולהמשיך את דרכה לגמר גביע האלופות.

ארבשטיין. בנה את הקבוצה הגדולה אי פעם בטורינו צילום: איי פי

"לגוטמן היו המון טריקים בכובע הקסמים שלו", אומר בולחובר, "אבל בסופו של דבר, כשמסתכלים על סוד ההצלחה שלו, צריך לחזור למקורות שלו כאיש כדורגל יהודי באימפריה האוסטרו־הונגרית. הוא תוצר של התרבות היהודית הזו ללא ספק, אפילו שהוא עצמו לא היה יהודי מאמין ונישא לגויה".

להפוך את הכדורגל למקצוע

ג'ונתן ווילסון, חוקר התפתחות הטקטיקה בכדורגל (ומחבר הספר "Inverting the Pyramid: The History of Football Tactics"), אומר שאחת הסיבות לקריסת הכדורגל האוסטרי וההונגרי היתה האנטישמיות שהתפשטה במערב אירופה בשנות השלושים והארבעים. "גוטמן, דורי קירשנר, הוגו מייזל וארנסט ארבשטיין היו יהודים וכולם עשו משהו שהוא קריטי להתפתחות של הכדורגל העולמי", הוא אומר. "מייזל פיתח את הכדורגל האוסטרי, ארבשטיין בנה את הקבוצה הגדולה אי פעם של טורינו האיטלקית, קירשנר השפיע על כל נבחרות ברזיל, וגוטמן היה הבכיר ביותר. צריך לזכור שהם היו הראשונים שעשו אינטלקטואליזציה של המשחק בשנות העשרים המאוחרות".

מייזל. פיתח את הכדורגל האוסטרי צילום: גטי אימג'ס

אנשי הכדורגל היהודים הרבים באוסטריה והונגריה היו הראשונים שישבו בבתי הקפה, בשיא תרבות בתי הקפה של מרכז אירופה (Mitteleuropa), ובפעם הראשונה בחייו של המשחק הבריטי החלו לייחס לו חשיבות אינטלקטואלית, היבטים פילוסופיים ועומק תרבותי. האינטלקטואליזציה של המשחק, לפי ווילסון, היתה משהו יהודי מאוד. "הם היו הראשונים שראו בכדורגל משהו ששווה פרשנות", אומר הסופר האנגלי.

"יש ביהדות מסורת של מחקר", הסביר דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, בספרו "הגניוס היהודי". הוא מייחס לתרבות היהודית חשיבה לעומק, הרהורים פילוסופיים ונבירה בפרשנויות - בכל דבר. היהודים ישבו מאות שנים בישיבות, שם למדו לעומק את המשמעויות הרבות בתנ"ך. ולכן אין זה מקרי ששיעור לא מבוטל מזוכי פרס נובל הם יהודים.

היהודים היו אחראים לפיתוח אסכולת הדנובה בכדורגל, שתמכה במשחק של מסירות קצרות ותנועה רבה. האסכולה הזו התפתחה כתגובה לאסכולות האנגליות והגרמניות, שתמכו במשחק ישיר של כדורים ארוכים, שמבוסס על כוח, אגרסיביות ומהירות.

"אני אובססיבי בקשר להיסטוריה של היהודים", מסביר בולחובר את הסיבה לכך שבחר לכתוב ספר על גוטמן, "ואני אוהב כדורגל. אהבתי כדורגל מאז אני זוכר את עצמי. שמעתי על בלה גוטמן כילד יהודי באנגליה אבל לא ידעתי עד כמה הוא היה ענקי. גוטמן עצמו לא היה יהודי מבחינה דתית. אין שום הוכחה לכך שהוא בכלל היה בבית כנסת. הוא התחתן עם גויה. אבל הקהילה סביבו, הרשת החברתית שלו, היתה בעיקר יהודים ממרכז אירופה. והם גם אלו שסייעו לו להשיג עבודות".

שחקני בנפיקה אחרי הפסד לצסק"א מוסקבה. קללת גוטמן עובדת מאז 1962 צילום: איי פי

עד כמה היתה היהדות חשובה בהצלחה שלו?

"באופן כללי, היהודים, מבחינה תרבותית, עושים אינטלקטואליזציה של כמעט כל תחום שהם נוגעים בו. הם בונים מערכת תפעולית־מחשבתית ומיישמים אותה על תחום מסוים. הם עשו את זה גם לכדורגל בתחילת המאה שעברה. הכדורגל הוא המצאה אנגלית, הוא נוצר בבתי הספר הפרטיים של האנגלים כספורט פיזי מאוד, שצורך הרבה מאוד כוח ועוצמות. אבל מכיוון שהיהודים תמיד היו האאוטסיידרים שמנסים להיכנס פנימה לתחומים רבים ונידחים, רבים מהם לא ממהרים ליישר קו עם המיינסטרים ונוטים לחדשנות. אז היהודים במרכז אירופה דחו את מה שהיה מקובל אז בכדורגל, את התפיסה שהוא משחק פיזי ושלא צריך להתכונן אליו מבחינה שכלית, והתמקדו בהפיכת המשחק לאסטרטגי הרבה יותר ומבוסס מחשבה, משחק טקטי.

"השפעה דרמטית נוספת של היהודים היתה בפיתוח סגנון החיים של כדורגלן מקצוען. בשנות השלושים כדורגל לא נחשב מקצוע, אפילו בקרב שחקנים ומאמנים. היהודים היו אלה שהתייחסו אליו כאל משרה, והתחילו לעצב את היחס לשחקנים והדרישות מהם בהתאם".

מתופת לתופת

קורותיו של גוטמן בזמן השואה היו עלומות ועוררו ספקולציות רבות במשך השנים. בזכות עבודת מחקר מאומצת הצליח בולחובר בספרו להגיע לסיפור המלא.

"היכולת של גוטמן לייצר קשרים חברתיים חזקים עם כל אחד היתה חשובה מאוד בהישרדותו", הוא מספר. לדבריו, חברים גויים של גוטמן הצליחו להבריח אותו ממחנה עבודה ולהסתירו בזמן המלחמה. ובעיקר, בולחובר מדגיש, גוטמן היה טיפוס שפשוט שורד דברים, "ולא רק את השואה. ב־1920 הוא ברח מבודפשט וכך שרד את הטרור הלבן (אירועים אלימים נגד קומוניסטים ויהודים בשנים 1919–1921. כ־5,000 איש נרצחו אז, מהם כ־3,000 יהודים, א"ד). הוא איבד את כספו בקריסת הבורסה ב־1929 ואיכשהו שרד. את וינה עזב ב־1938, רגע לפני שהנאצים הגיעו. ומה שמדהים באמת הוא שכאשר כל היהודים ניסו לברוח מאירופה, הוא כבר היה בניו־יורק, עבד שם כמאמן עם ויזה ובדרך לקבל אזרחות אמריקאית.

"היתה לו תשוקה אדירה לכדורגל שסחבה אותו להרבה מאוד מקומות בעולם וסייעה לו גם בזמנים נוראיים. הוא היה אובססיבי בקשר לכדורגל. הוא הגיע לניו־יורק והיה בטוח שם. אבל עוד באותה השנה הוא חזר להונגריה כי קיבל הצעת עבודה במועדון הכדורגל של אויפשט (בבודפשט). הוא ויתר על הביטחון שלו וטס לעבוד בלוע הארי. שנה לאחר מכן הוא עזב את אויפשט משום שהיה אסור למאמנים יהודים להיות בעלי תפקיד במועדונים. עד סוף חייו סירב לדבר על השואה, שבה נרצחו אביו, אחותו, אחיינו ורבים ממשפחתו המורחבת”.

גמר אליפות העולם, 1962. לוחמה פסיכולוגית שהפכה את התוצאה צילום: אי.אף.פי

מומחה כדורגל הונגרי אמר לי שאחת הסיבות לקריסת הכדורגל בארצו היא חיסול יהדות הונגריה.

"הכדורגל האוסטרי והכדורגל ההונגרי קרסו מפני שלא היו יהודים אצלם. אוסטריה היתה הפייבוריטית לזכייה במונדיאל 1934 משום שאת הנבחרת אימן הוגו מייזל היהודי, והיא נחשבה תחתיו הטובה בעולם. היא הפסידה בחצי גמר רק משום שהמגרש הבוצי לא התאים לסגנון שלהם. מאז המלחמה איפה בדיוק אוסטריה בכדורגל? בשום מקום. למה? כי הם הרגו את היהודים. אותו דבר עם הונגריה — ההשפעה האדירה של שחקנים ומאמנים יהודים על הנבחרת הגדולה שלה נגדעה בעקבות ההשמדה. ההונגרים עדיין אובססיביים בקשר לגמר 1958, שבו הפסידו לגרמניה אף שהיו פייבוריטים. אלמלא השואה, רבים סבורים, עוד 3–2 שחקנים יהודים היו עוזרים לה לזכות במונדיאל. בלה גוטמן היה סוג של ז'וזה מוריניו. תחשוב שמישהו מחסל עכשיו את הפורטוגלים ואין יותר מוריניו או אחד מיורשיו. תחשוב איך זה משפיע על הכדורגל, על הכל".

האנטישמיות המשיכה להשפיע על עבודתו של גוטמן גם אחרי המלחמה. "הוא עזב את התפקיד שלו כמאמן נבחרת אוסטריה ב־1964", מתאר בולחובר, "משום שלא היה יכול לסבול את האנטישמיות שם. הוא אמר 'בחיים, הייתי יותר למטה מאשר למעלה'. ועבור בחור שניצח בכל כך הרבה תארים, זה מדהים".

חרף כל ההצלחות סיים גוטמן את חייו חסר כל. אמנם היה לו יצר הישרדות מפותח והוא היה גיבור כדורגל, אבל גם מהמר כבד שהסתבך עם החוק לא פעם. בשנות העשרים, כשעבד כשחקן כדורגל בניו־יורק ג'איינטס והכוח ניו־יורק, מכר גוטמן אלכוהול בעסק לא חוקי, בשיא היובש הגדול. הוא הרוויח כך הרבה כסף ויצר קשרים עם אנשים מהעולם התחתון. באותו זמן גם פיתח התמכרות להימורים וביקר תכופות בלאס וגאס.

ב־1955, כשעבד במילאן, איבד גוטמן שליטה במכונית שלו, הרג נער אחד ופצע נער נוסף. בעלי המכונית ומי שישב בכיסא לידו היה דשו סולטי, שמוכר באיטליה כמי שהיה מעורב באחד מהסקנדלים הגדולים בתולדות הכדורגל האיטלקי של מכירת משחקים. שניהם ברחו מזירת התאונה. הם נתפסו, גוטמן נשלח לכלא לשישה חודשים אבל מיד קיבל חנינה. "מה שמעניין הוא שמעט אנשים דיברו על כך בעיתונות האיטלקית", מספר בולחובר.

גוטמן הימר כל חייו ולכן, לפי בולחובר, גם מת כאדם עני ביותר בווינה ב־1981. "הוא איבד את הכסף שלו הרבה פעמים במהלך הקריירה. הוא גם עבד עד גיל 75 בעבודות שלעתים לא היה שום היגיון שיעבוד בהן, לכן אני חושד שהוא היה ממש צריך את הכסף".

הכוח וינה. אחת הקבוצות החזקות באירופה של שנות העשרים, שהפגינה בגאווה את יהדותה

הסיפור המופלא של הכוח וינה

למרות הסוף הטרגי של הקריירה שלו ייזכר גוטמן כמאמן אגדי ודמות מפתח בדברי ימי הכדורגל. "היתה לו תשוקה אדירה להיות מנהיג, לנהל", מסביר בולחובר את סוד גדולתו. "כבר כשחקן הוא התעניין בטקטיקות ובניסיונות להשיג יתרון. כשחקן, כשהקבוצות שלו יצאו למסעות בחו"ל, הוא היה המנהל דה פקטו של אותם מסעות. הוא ניהל וארגן וסידר".

אילו שיעורי ניהול אפשר ללמוד ממנו?

"עיקרון המפתח בניהול הוא לרצות לעשות את זה. רוב המנהלים בעסקים לא רוצים לעשות את מה שהם עושים. המערכת הכריחה אותם לנהל כי הם היו טובים במקצוע שלהם – והמצב הזה פוגע בהם ובארגון. מה שהיה ברור אצל גוטמן הוא, שהוא רצה מאוד להיות מאמן. כדי להצליח במשהו ברמה שלו צריך תשוקה אמיתית למקצוע. והמקצוע שלו היה ניהול כדורגל.

"עוד משהו שאפשר ללמוד מהקריירה שלו הוא החשיבות של חיזוק הביטחון העצמי של העובדים שלך. בעזרת מניפולציות פסיכולוגיות ודגש על חולשות היריבות הצליח גוטמן לגרום לשחקנים שלו להרגיש טוב יותר עם עצמם. גדולים יותר, חזקים יותר, אינטליגנטים יותר. זה עזר לו להצליח כי מאמן תלוי בביטחון העצמי של שחקניו. והוא הבין זאת".

מה הכדורגל הישראלי יכול ללמוד מגוטמן?

"קודם כל, כל איש כדורגל יהודי צריך לקבל השראה מהסיפור שלו, שהוא כל כך אדיר, שקורס המאמנים של ההתאחדות לכדורגל צריך להיקרא על שמו. ויש כאן סיפור נוסף מעורר השראה של קבוצת הכוח וינה, שממנה הגיעו שלושה מאמנים של נבחרת ישראל בעבר (לאיוש הס, אגון פולק וגיולה מאנדי, א"ד) ועוד הרבה מאמנים מדהימים, ובהם בלה גוטמן. הסיפור של הקבוצה מדהים. היא היתה קבוצה בליגה הבכירה של אוסטריה, אחת מהליגות החזקות ביותר בשנות העשרים והשלושים באירופה. הם שיחקו עם מגן דוד גדול על הבגד, שרו 'התקווה' לפני משחקים, בגדיהם היו בצבעי כחול לבן.

"הם עשו הכל עם גאווה אדירה בלאום היהודי שלהם, בתוך אווירה נוראית של שנאה ואנטישמיות. שרקו להם בוז בכמעט כל מגרש, הם היו צריכים לשכור שומרי ראש ולצאת למסעות משחקים כדי לממן את עצמם. הם עשו הכל נגד הסיכויים וזכו באליפות אוסטריה עם כדורגל מבריק, חכם ומעורר קנאה. גוטמן פשוט היה המוצלח ביותר מתוך כל יוצאי הקבוצה הזו, שנהרסה עם תרבות הכדורגל היהודית במלחמת העולם השנייה. חזרה לאותו כדורגל, ולאותה חשיבה על כדורגל, עשויה להיות המפתח לעתיד טוב יותר של הכדורגל הישראלי".