במי פוגעות תביעות הסרק הייצוגיות?

נדמה שצמד המילים "תביעה ייצוגית" הפך פופולרי במיוחד בשיח הציבורי/משפטי, וככזה גם השימוש בו זינק במאות אחוזים בשנים האחרונות. אלא שמאחורי הכותרות הרעשניות מסתתרת בועה שנופחה על ידי עורכי דין המחפשים את טובתם האישית גם במחיר פגיעה באזרח הקטן.

ראשית יש להבין כי מכשיר התביעות הייצוגיות משמש ל"אכיפה אזרחית" וחשיבותו היתרה בכך שהוא מאפשר לכל צרכן גישה לבית המשפט, גם בשל עוולה "קטנה" - הן של חברות מסחריות והן של גופים ציבוריים.

בשנים האחרונות מתברר כי השימוש במכשיר התובענה הייצוגית בישראל הפך לכר פורה לתביעות סרק המוגשות בידי עורכי דין אשר אינם מייצגים ציבור צרכנים כלל. פעמים רבות עורכי הדין עוסקים במרוץ בינם לבין עצמם מי יהיה הראשון אשר יגיש את אותה בקשה לתובענה ייצוגית, כאשר אחריו ימשיכו עורכי הדין בהגשת אותה תביעה עם שינויים קלים, וכל זאת כחלק מהתחרות על הזכות להצטרף לתובענה הראשונה שכבר הוגשה.

תביעות סרק או תביעות מועתקות

נוכח החשש כי הנזק מריבוי תביעות הסרק עולה על התועלת שבמכשיר התובענה הייצוגית, תוקן החוק להגבלת בקשות הסרק תוך השתת אגרות מתאימות. יחד עם זאת, מדיניות בתי המשפט מקלה ואינה פועלת להרתעה. כך לדוגמה, בקשות לתובענות אשר הועתקו - ללא בדיקה האם הוגשה כבר תובענה זהה, ללא פניה מקדימה לנתבע, ללא הכנה או בסיס מקצועי ראוי וללא תובע אמיתי בעל עילת תביעה – מתנהלות תדיר בבתי המשפט ואינן מסולקות על הסף. מדובר בהליכים הגוזלים זמן שיפוטי יקר ומשאבים רבים ומיותרים מצד הנתבעים עד אשר נמוגות תביעות אלה, בדרך כלל בהסתלקות התובע מתביעתו, לא לפני שעורך הדין הבטיח את שכרו במסגרת הסדר פשרה.

צילום: שאטרסטוק

הקלות הבלתי נסבלת בהגשת תביעות סרק או תביעות מועתקות מביאה לכך שהפעולה משתלמת, שכן הגוף הנתבע יעדיף לשלם סכומים לא מבוטלים וזאת על מנת לחסוך בניהול הליכים ממושכים בבית המשפט, אף במקרה בו התוצאה המשפטית ברורה - לטובתו. וכך, מכשיר המיועד לטובת הצרכן הקטן הופך במקרים רבים למכונה משומנת של עורכי דין העושים בו שימוש מסחרי על חשבון הציבור, נגד הצרכן עצמו.

אבסורד: תובע פרטי בשם "המשק"

דוגמה קיצונית להיפוך היוצרות היא פנייה לפתיחת הליך תובענה ייצוגית אשר התקבלה ממש לאחרונה אצל מרבית תאגידי המים והרשויות המקומיות המספקות מים בישראל, על פעולתם דווקא לטובת צרכני המים, כלומר, מכירת מים בכמות בסיסית בתעריף מופחת לצרכן.

שוב מדובר באבסורד: לא מדובר בפעולת גבייה או חישוב תעריפים הפוגעים בצרכנים, אלא היפוכו של דבר. התובע טוען כי פעולה לטובת כלל הצרכנים, בהתאם לחוק, גורמת נזק ל"משק", אשר בשמו הוא תובע, שכן הצרכנים מקבלים מים בתעריף נמוך מדי אשר יוצר גרעון למשק כולו.

תעריפי המים בישראל מחולקים באופן כזה שצרכני המים לשימוש ביתי זכאים לכמות מים בסיסית לחודש במחיר נמוך. לטענת התובע, חישוב הכמות המוכרת החודשית לצרכן שמתבצעת על ידי התאגידים מעניקה לצרכנים כמות מזערית נוספת בתעריף נמוך. הבנתם? התובע, בשם "המשק", טוען כי מאחר ותעריפי המים בישראל מחושבים במשק סגור, הרי שבכך נוצר גירעון במשק המים הלאומי. הוא כמובן תובע בשם אותו "משק".

הקורא הסביר ודאי משפשף כעת את עיניו בפליאה. אך לא, זו אינה טעות, זו פנייה אמיתית לתביעה ייצוגית נגד עשרות גופים, תאגידי מים ורשויות מקומיות, שכבר משקיעים משאבים רבים ומיותרים כדי להתגונן מפני תביעות מיותרות אלה בבתי המשפט. אכן, הליך התביעה הייצוגית אשר נוצר למען הצרכן הקטן, משמש נגדו. הגולם קם על יוצרו.

על בתי המשפט לשים סוף לאבסורד ולניצול הפסול של מכשיר התובענה הייצוגית בידי מי שאינו ראוי לכך, תוך שימוש בסמכויות הנתונות להם ללא מורא. אם לא יעשו כן, לא יהיה מנוס מהגבלות מחמירות על מכשיר התובענות הייצוגיות כולו. חבל לשפוך את התינוק עם המים.

עו''ד חנה זיכל היא מומחית ברגולציה, דיני איכות סביבה, תאגידי מים וביוב ושלטון מקומי