"רב־בריח רצתה לקנות את דקור עוד לפני הקפאת ההליכים"

במשך שעות ניסתה אתמול שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שרה דברת לשפר עוד ועוד את הצעות המתמודדות על רכישתה של חברת מטבחי דקור. לקראת סוף הדיון שנמשך מעל 8 שעות, כל ההצעות שופרו משמעותית.

חברת רב־בריח בשליטת שמואל דונרשטיין שיפרה את הצעתה מ־35 מיליון שקל ל־38 מיליון שקל ולאחר מכן אפילו ל־40 מיליון — תמורת הקרקע בקרית גת והפעילות של חברת המטבחים. מולה שיפרו שתי המתמודדות האחרות גם הן את הצעותיהן, חברת שאדי הציעה 35 מיליון שקל על הקרקע בלבד וחברת אלבר שיפרה את הצעתה ל־38 מיליון שקל עבור הקרקע.

לשתי ההצעות הללו יש להוסיף סכום של 2.9 מיליון שקל שאותם מציעה חברת אבן ירקן המתמודדת על רכישת הפעילות של דקור.

ב"כלכליסט" נחשף אתמול כי דקור הופלה בשורת מהלכים משפטיים שנויים במחלוקת, על אף שכלל לא היתה חדלת פירעון. על פי הנתונים דקור נקלעה לקושי תזרימי בלבד והיו לה נדל"ן בשווי עשרות מיליוני שקלים. כעת, לאחר הדיון המשפטי מתברר כי שוויו הוא קרוב ל־90 מיליון שקל לאור שיפורי ההצעות בהתמחרות.

עוד נחשף ב"כלכליסט" כי עו"ד ליאור דגן שייצג את חברת אריגים אשר ביקשה את הפירוק הזמני לדקור, היה גם זה שהביא את הקונה — חברת רב־בריח, שנלחמה אתמול כאמור לרכוש את פעילות החברה כמעט בכל מחיר.

התיק הגלוי והתיק הסמוי

חברת אריגים ניהלה קרב חריף ביותר נגד דקור, הובילה לקריסתה של החברה שנקלעה זמן קצר אחר כך להקפאת הליכים. באופן מפתיע אתמול בדיון לא היה אף נציג מחברת אריגים, ואף נמסר כי החברה לא הגישה תביעת חוב. היא תוכל לעשות זאת רק היום, המועד האחרון להגשת התביעות.

בפתח הדיון אתמול ביקש עו"ד עמית פינס המייצג את בעליה הקודמים של דקור, יוסי אלקובי, את רשות הדיבור. הוא טען כי ברשותו תיעוד לפיו: "רב־בריח התעניינה בחברה וגיששה אחרי האפשרות לרכוש אותה. יש לי תיעוד על ההתעניינות ולכן אני אנקוב בתאריך 6 בדצמבר 2017". פינס הוסיף כי מהדברים עולה ש"ההתעניינות של רב בריח בחברה לא נולדה רק אחרי צו הקפאת ההליכים".

עו"ד דגן התפרץ לדבריו של פינס וצעק כי הוא לא ידע על כך שרב־בריח רוצה לרכוש את דקור לפני הקפאת ההליכים. השופטת דברת איימה להוציא אותו מהאולם.

"החברה הזו לא היתה צריכה להגיע להליך של חדלות פירעון. לא היתה לזה שום סיבה", המשיך פינס. "גורמים חברו יחד להפריע בפעילות שלה. התיק הזה מתנהל בשני רבדים, הגלוי והסמוי. הסמוי, הפיל הזה שנמצא כל הזמן בחדר ואף אחד לא רוצה לדבר עליו, אני רוצה לדבר עליו. לכן יש חשיבות להשתלשלות האירועים ההיסטורית".

פינס טען כי מה שקרה בדקור "מקרין באופן רוחבי על כל הענף שאנו עוסקים בו". בתגובה אמר דגן: "יש לי הרבה מה לומר על הרכילות המרושעת שאמר כאן עו"ד פינס ואתייחס לזה בהמשך".

צילומים: אוראל כהן, אילן ספירא, אתר משרד עו"ד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני

השופטת רוצה שורה תחתונה

בקשתו של עו"ד פינס לחקור את בעלי רב־בריח לא אושרה על ידי השופטת דברת. השופטת אמרה שאין לה עניין כמעט בדבר למעט השורה התחתונה של הסכומים שכל מציעה תהיה מוכנה לשלם תמורת דקור.

השופטת הביעה את דעתה נגד אלקובי בעלי דקור, האשימה אותו שניהל לא מספיק טוב את דקור, ואף אמרה שאינה רואה יתרון לכך שהוא יישאר בניהול של דקור, אם ההצעה של אבן ירקן תבחר ולא הצעת רב־בריח. "יש 20,000 סיבות שדקור נמצאת כאן", אמרה השופטת, "אף אחת מהן איננה הניהול המוצלח שלה".

במהלך שהפתיע חלק מהנוכחים באולם דרשה השופטת דברת לדעת מה המקור הכספי של חברת אבן ירקן שהציעה 2.4 מיליון שקל תמורת פעילות החברה וכאמור שיפרה ל־2.9 מיליון שקל. זאת לאור העובדה שאלקובי בעלי דקור הוא שותף בהצעה זו. "זה לא בבקשה שלכם וזה הדבר הראשון שהייתי מצפה בדיון הזה", נזפה השופטת בנאמנים מור נרדיה וליזה חדש.

בעקבות ההתפתחויות בדיון אמר הנאמן נרדיה, כי לאור השיפור בהצעות, הנאמנים ממליצים לאשר את הצעת חברת אלבר לרכישת הקרקע והצעת אבן ירקן לרכישת הפעילות.

אבל עו"ד דגן בשם רב־בריח לא ויתר ואמר שישנה אפשרות נוספת ששאדי תרכוש את הקרקע תמורת 34.5 מיליון ורב בריח תשלם על הפעילות 5.5. מיליון שקל ותשכור את המפעל לחמש שנים.

בסופו של דבר הודיעה השופטת כי תמסור את החלטתה בנפרד.