מלחמת הסחר של טראמפ מתעלמת מהמציאות

שאיפתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לנצח במלחמת סחר עולמית היא תגובה למציאות שעומדת להסתיים או אפילו לעבר שכבר חלף.

בשבועות האחרונים הודיע טראמפ על הטלת מכסי מגן על יבוא פלדה ואלומיניום לארה"ב, וכן מכסים של כ-50 מיליארד דולר על מוצרי טכנולוגיה מסין. סין לא נותרה חייבת ואיימה בהגבלות שתטיל בעצמה על מוצרים אמריקאים. למרות האיומים ההדדיים, סגן נשיא סין ליו הה, שנחשב לדמות הכלכלית המקורבת ביותר לנשיא שי ג'ינפינג, מנהל דיונים עם שר האוצר האמריקאי סטיבן מנושין כדי למנוע את מה שמסתמן כמלחמת סחר.

נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ צילום: איי פי

הצעדים שמקדם טראמפ נועדו, לטענתו, להגן על התעשייה המקומית בארה"ב. אבל אופי הגלובליזציה - כפי שהוא כיום וכפי שהוא עתיד להיות - מראה שהשאיפה לשמר את הייצור במסגרת מקומית היא שאיפה חסרת תוחלת.

ההתקדמות העצומה בטכנולוגיות מידע שהחלו בשנות ה-90 שינתה את אופי המציאות הגלובלית בצורה קיצונית. היא איפשרה להעביר ידע ולפקח על הייצור במרחק משוקי היעד. הרי כוח עבודה זול היה ניתן למצוא בעולם גם בשנות ה-80, אך אז לא הייתה טכנולוגיה המאפשרת לנצל אותו.

השינוי שהתחיל בשנות ה-90 היה דומה לשינויים גדולים שעבר המסחר בעולם משחר ההיסטוריה, כמו ביות הגמלים, פיתוח כלי ניווט או המצאת מנוע הקיטור.

כעת אנו עומדים על סף שינוי חדש בתמונת הגלובליזציה:

1. איך ייראה מפעל הייצור של מחר? די ברור שהוא יהיה אוטומטי כמעט לחלוטין. מפעל שאינו מעסיק כמות גדולה של ידיים עובדות לא צריך להיות מוקם במדינת העולם השלישי. המפעלים האוטומטיים יחזרו קרוב לשוקי היעד שלהם - לאיזורים בהם בדרך כלל התשתיות הפיזיות והאנושיות מפותחות יותר. בסביבה זו, במקום להתמקד בהטלת מכסים עדיף להשקיע בשיפור התשתיות הנדרשות לתמיכה במפעלים מסוג זה.

2. המפעלים האוטומטיים יהיו מקושרים בשרשרת הספקה אוטומטית למפעלים מקומיים או זרים. כבר היום נפוץ מאוד שמוצר בתהליך הייצור עובר ממפעל למפעל וממדינה למדינה, לפעמים מספר פעמים עד להשלמתו. מעטים המוצרים המורכבים שמיוצרים מא' ועד ת' באותו מפעל. 

בתנאים אלה, הטלת מכסים על המוצרים במהלך שלבי הביניים, תהיה דומה להקמת קיר באמצע עולם הייצור. מעבר לייקור המוצר המגמר וסיבוך התהליך, היא גם תעלה את הסיכון שמדינה שתערים קשיים על הייצור הגלובלי - פשוט תישאר מחוץ לשרשרת הייצור.

3. אין חובה שהעובדים יהיו באותה מדינה שבה נמצא המפעל. התקשורת המודרנית מאפשרת "גלובליזציה נקודתית". איש פיתוח, מעצב או רואה חשבון יכולים לשבת במדינה אחרת, הרחק מהמעביד, ולבצע את העבודה באופן מלא - אפילו מנתחים מבצעים כיום ניתוחים מרחוק.

איך לגרום לכך שהעבודה תתבצע דווקא על ידי מומחים מקומיים, בעולם מרושת בתקשורת שמעלימה מרחק גיאוגרפי? זאת שאלה לא פשוטה, אך נראה שהפיתרון הוא לא באמצעים פרוטקציוניסטיים.

4. מדינה כמו ארה"ב צריכה לחפש ערך מוסף לא בייצור עצמו, אלא במה שקורה סביבו - בתחומי המחקר והפיתוח, העיצוב, שירות הלקוחות, שירותים משפטיים ועוד. במקום להתמקד ברפורמות בתחומים אלו, להוזיל עלויות השכלה ולשפר את המיומנויות הנדרשות, הממשל של טראמפ קיצץ עשרות אחוזים מתקציבי המחקר והפיתוח ופגע בתקציבי ההשכלה הגבוהה.

5. כובד המשקל בסחר חוץ עובר מסחורות לשירותים. יצוא השירותים כאחוז מהתוצר במדינות המפותחות עולה מדי שנה, בישראל הוא הגיע כבר למשק יצוא הסחורות. הכוחות התומכים במעבר קשורים בעלייה בצריכת השירותים ובהתפתחויות טכנולוגיות שהופכות מוצרים לשירותים - למשל בתחומים של בידור, ניווט ולמידה).

6. ה"אינטרנט של דברים" (IoT), שמחבר בין ציוד, מכונות, כלי תחבורה ומכשירים בבית לאינטרנט, משנה את מהות ההתקשרות בין לקוח לעסק ובין עסק לעסק. במקום לקנות מוצר או ציוד, אפשר לשכור אותו ולשלם עבור השימוש לספקים בארץ ובחו"ל. שירותי תחזקה ושדרוג מבוצעים מרחוק באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות. גם אי ידיעת שפות כבר אינה מכשול בקבלת שירותים מספק זר, הודות לכלי התרגום האוטומטיים.

יצירת יתרון תחרותי בתחום יצוא השירותים דורשת צעדים שונים מאוד מאלה בהם מתמקדת מלחמת הסחר של ימינו.

7. לבסוף - סחר החוץ, לפחות בכל מה שקשור במוצרי צריכה, עובר בהדרגה מהיבואנים הגדולים לצרכן בודד. כל אחד הוא יבואן. כל אחד קונה מוצרים ושירותים מכל מקום בעולם וספק אם פוליטיקאי כלשהוא יוכל לעצור את זה. פלטפורמות מסחר אינטרנטיות ענקיות כגון אמזון ועליבאבא אינן מוגדרות בגבולות גיאוגרפיים. הן מפגישות בזירת מסחר אחת ספקים וצרכנים מכל קצווי התבל ויוצרות שוק עולמי ענק.

לסיכום, הגלובליזציה ממשיכה לשנות את פניה ובהחלט לא הולכת למות. מי שמשקיע משאבים במלחמות הסחר של אתמול לא יתכונן כראוי לעולם של מחר.