גארי שנדלינג: קומיקאי שהוא חידה

כל מי שחושב ש"המופע של לארי סנדרס" הוא הסיטקום הטוב בהיסטוריה חייב לפנות לעצמו כמה שעות כדי להכיר לעומק את האיש שעמד מאחוריו, הקומיקאי היהודי גארי שנדלינג. שנדלינג מת מהתקף לב בגיל 66 לפני שנתיים בדיוק, והכאב על מותו ניכר בפניהם של המרואיינים לסרט התיעודי "גארי שנדלינג: יומני הזן", שיצר ג'אד אפאטו על חברו ומורו (HBO). "גארי היה המנטור שלי, אבל במובנים רבים הוא היה תעלומה בעיניי", אמר אפאטו בראיון ל"רולינג סטון". זה בדיוק מה שדחף את הבמאי של "בתול בן ארבעים" ו"הדייט שתקע אותי" להפוך לרגע לקלוד לנצמן, וליצור סרט תיעודי בן לא פחות מארבע וחצי שעות, שישודר בשני חלקים - מחר (שלישי) וברביעי - ב־HOT HBO, ב־yes דוקו ובסלקום טיוי.

גארי שנדלינג מתוך הסרט התיעודי עליו

רוחני ומרוכז בעצמו

אפאטו משתדל לחפור עמוק, בדיוק כפי שעשה שנדלינג כקומיקאי, והסרט הדוקומנטרי רחב היריעה כולל הרבה סרטי ילדות ביתיים, חומר ארכיוני וראיונות, כשהתוספת הייחודית היא גישה חופשית ליומנים האישיים ששנדלינג כתב במשך חייו. שנדלינג התעניין בבודהיזם ועסק במדיטציה מגיל צעיר. הוא ראה בקומדיה מסע לגילוי עצמי וחיפוש אחר האמת, ובגיל מבוגר יותר ניסה להתנתק מהאגו העצום שדחף אותו למקצוע הזה מלכתחילה. הוא היה איש לא קל, אך גם טוב לב, ותמך רבות בקומיקאים צעירים, לקח אותם תחת חסותו ועזר לקריירות שלהם לפרוח.

כך, דמותו של שנדלינג העולה מן הסרט היא מורכבת ומלאת סתירות. "כשאני חושב עליו אני מן הסתם חושב: הנה אדם מוכשר מאוד", אומר עליו בסרט פיטר טולאן, מתסריטאי "לארי סנדרס", "ואדם רוחני מאוד. אדם שכל הזמן שאל למה אנחנו פה, למה אנחנו עושים דברים ואיך אנחנו מתנהגים זה לזה. וגם אדם נוירוטי מאוד, ומרוכז בעצמו".

"לארי סנדרס" היתה תכנית שייקספירית על יוהרה וגאווה, ודמותו של סנדרס כמובן הייתה מבוססת על שנדלינג עצמו. "הרעיון שהוא מתבונן על עצמו באמצעות הדמות הזאת היא סוג מבריק של תרפיה", הוסיף טולאן.

הרגשה של בגידה

על פי אפאטו, כל בעיותיו של שנדלינג בחיים, כל הנוירוזות שלו, כל הבחירות שלו (הוא מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים), כמו גם האינטגריטי האמנותי והחיפוש הרוחני שלו, נבעו מהעובדה שכשהיה בן 10 אחיו הבכור האהוב בארי מת מסיסטיק פיברוזיס. המרואיינים לסרט תומכים בראייה הזאת, ואפאטו מוצא לה סימוכין גם במכתב שכתב שנדלינג לאחיו המנוח ביומן שלו. היה קשה לרצות את שנדלינג ופעמים רבות הוא הרגיש נבגד בידי קרוביו (כשהרגיש כי מנהלו בגד בו תבע אותו על סך 100 מיליון דולר) – בדיוק כפי שאחיו הבכור בגד בו כשהשאיר אותו לבד.

מן הסתם יש משהו פשטני בניתוח הפסיכולוגי הזה, אך ניכר כי הוא עוזר לאפאטו להרגיש כי הוא מצליח לפתור את תעלומת זהותו של המנטור האהוב שלו. על הדרך הוא יצר סרט מרתק, וגם עצוב מאוד, על מהות הקומדיה.