יובל המתובל: כוכב הילדים מחיפה שכובש את העולם הערבי

אשה מחופשת לתות בוכה. היא מוציאה סמארטפון ומתקשרת להזעיק את הרופא. הוא מגיע, מלווה את עצמו בחיקוי של סירנת אמבולנס. הוא מחופש לבננה, עם חלוק לבן. הוא בודק אותה ומטפל בה, כמעט כמו שילדי גן משחקים רופא וחולה זה עם זה. זה שטותי. ומצחיק, גם בלי להבין מילה בערבית, השפה שבה שתי הדמויות מדברות. מספיק מצחיק כדי שהסרטון, שנמשך כ־3:30 דקות, יגיע לכמעט 10 מיליון צפיות ביוטיוב.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

יש עשרות סרטונים של שתי הדמויות האלה, פוזי מוזי ותותי (לפעמים מצטרפת אליהן גם קלמנטינה העונה לשם מנדלינה), שבהם הן שרות ובעיקר עושות שטויות, לעתים עם מסר חינוכי נלווה (זהירות בדרכים, אכילה בריאה וצחצוח שיניים, למשל), או מציגות שירים פשוטים ומציעות עבודות יצירה בסיסיות. בכל שבוע נוספים כמה סרטונים חדשים, ויחד הם הגיעו לכמעט 2 מיליארד צפיות, כשרוב הסרטונים כבר זכו ליותר ממיליון צפיות, חלק לא קטן מהם עברו את ה־10 מיליון והשיא עד כה הוא כ־40 מיליון צפיות לסרטון אחד.

לצפייה בסרטון של פוזי מוזי לחצו כאן

פאוזי סעיד (בתפקיד הבננה) עם אחיותיו סמאהר ומג'דולין, מתוך סרטונים של פוזי מוזי ותותי. השפעות של הקומדיה דל ארטה, פינוקיו, כוורת והמסורת הערבית	צילומים: ערוץ היוטיוב fozi mozi

הצופים בסרטונים האלה הם ילדים דוברי ערבית מישראל והרשות הפלסטינית, מירדן, עיראק, לבנון, מצרים ועוד מדינות במזרח התיכון — ובאירופה. אבל כמעט כל המערכונים והשירים, בהפקת לואו־טק, מצולמים בחיפה. מי שאחראי להם הוא כוכב הילדים הגדול ביותר שפועל בישראל כיום, פאוזי סעיד (33), בן למשפחה נוצרית מוואדי ניסנס, שמופיע בסרטונים עם שתי אחיותיו, סמאהר ומג'דולין. הפופולריות האדירה שלה זוכים הבננה, התות והקלמנטינה שסעיד הגה מתגלגלת להכנסות נאות לא רק מיוטיוב, ואחר כך ממרצ'נדייז ומקמפיינים, אלא גם מהופעות בישראל ובעולם. עד כה יצאה החבורה הזאת להופיע ברשות הפלסטינית, בירדן, בעיראק, בדובאי, באבו דאבי, בגרמניה, בשבדיה ובדנמרק. היעדים הבאים יהיו כנראה מצרים וטורקיה.

האימפריה הזאת נבנתה על צוות קטן שעובד בתקציב דל. צילום בסיסי, אפקטים פשוטים, שלושה שחקנים מרכזיים ועוד ארבעה אורחים קבועים — רנין בשאראת כסבתא שלומיאלית, אוסמה מסרי בתפקידים שונים ושני ילדים, בנים תאומים. כל השחקנים מעורבים לעתים בכתיבה, פשוטה עם רוח נונסנסית השורה עליה. פוזי הוא מעין טמבל נוגע ללב עם נטייה להסתבך בצרות, תותי טובת הלב מרבה לתת עצות, ומנדלינה היא החכמה שפותרת את הבעיות. יש ביצירה שלהם השפעות ישראליות — מסרי למשל סיפר בעבר לחבריו שהלהיט הגדול "טאטא בטטה" נכתב בהשראת "יו יה" של כוורת — אבל הסרטונים נעדרים כל סממן ישראלי, כדי להתקבל בקלות גם במקומות שישראל מגדירה "מדינות אויב". כך למשל אין בהם שום כיתוב בעברית, ואם במקרה הסתנן שלט בעברית לפריים הוא מטושטש. לוחיות הרישוי של המכוניות נמחקות. במעט סרטונים שבהם הבננה, התות והקלמנטינה חוגגים איזה חג, זהו חג כללי, גנרי, לא מזוהה. אין חלילה זהות ישראלית, ולמעשה גם לא ערבית לאומית אלא ערבית כללית, ולא תכנים דתיים. אפילו הממד הדידקטי נוכח רק בחלק קטן מהסרטונים, מה שלא מובן מאליו בחברה שהיא בעיקרה שמרנית. שטויות, לעומת זאת, יש בשפע, ודווקא מתוך היכרות עם המורשת העולמית העמוקה של סלפסטיק וקומדיה של טעויות. "יש כאן משהו מהמסורת של הקומדיה דל ארטה", אומרת השחקנית רנין.

יובל המתובל צילום: יאיר שגיא

בסרטון אחד, למשל, לפוזי יש ריח רע מהפה. בכל פעם שהוא מדבר ענן ירקרק של אנימציה בסיסית יוצא מפיו, ומותיר את בני שיחו מעולפים בזה אחר זה (עד שמנדלינה ממליצה לו לצחצח שיניים). 2:40 דקות, 12 מיליון צפיות, כמעט כמו נמסטה של סטטיק ובן אל. בסרטון אחר, סבתא של פוזי שולחת אותו לקנות חמור. פוזי חוזר עם חמור (לבן), אבל גם עם שני ילדים שמסבירים: "עשיתי בעיות לאמא שלי ומכשפה הפכה אותי לחמור". אחר כך מתברר שהם עובדים עם מוכר החמור, ודואגים בכל פעם להחזיר לו את החמור שמכר. כשפוזי יוצא שוב לחפש חמור ונתקל בו, הוא מטיח בבהמה: "שוב לא התנהגת יפה לאמא שלך? לא קונה אותך הפעם!". לא רק הקומדיה דל ארטה, גם פינוקיו כאן. הסרטון עלה בסוף יולי, ומאז צבר כ־40 מיליון צפיות.

לילדים לא אכפת מאיפה הסרט

"זה סיפור מדהים. הצלחה כל כך מטורפת בעולם הערבי לתוכן שמגיע מחיפה היא לא דבר מובן מאליו", אומר ניקולאס יעקוב, מבעלי חברת ההפקות החיפאית Qumra House, שמתמחה בתוכן בערבית ובדיבוב. למה זה לא מובן מאליו? איש תקשורת ובידור ישראלי מסביר: "הקהילה הערבית לא מקבלת את הערבים הישראלים. יש מתח בנושא. בכל כנס מקצועי של התעשייה בחו"ל אני מרגיש את זה, את החשש של ערבים ממדינות אחרות לשבת בחדר עם ערבים מישראל, ואת החשש של ערבים מכאן להיות מזוהים ככאלה". יעקוב מרחיב: "בעולם הערבי הערבים ישראלים הם סוג של חייזרים, לא מבינים מה אנחנו בעצם, ואיך אנחנו חיים כאן תחת שלטון ישראלי. כשפגשתי אזרחים ממדינות ערביות אחרות הם לא ידעו איך לבלוע אותי: צריך להיזהר ממני? מה אני בעצם? כך שאנחנו כערביי ישראל נמצאים במקום מאוד בודד, ולכן ההצלחה של פוזי מוזי היא יוצאת דופן".

צוות פוזי מוזי בהופעה בבית לחם. "הצלחה כל כך מטורפת בעולם הערבי לתוכן שמגיע מחיפה היא לא דבר מובן מאליו" צילום: facebook (fozi mozi)

ההצלחה הזאת מתאפשרת קודם כל כי מדובר בילדים. "ילדים אוהבים את הצבעוניות, הכיפיות, שיש פה משהו נגיש מאוד, והם חסרי ביקורתיות, וגם ניטרלים", אומר יעקוב. "אלה סרטונים קלילים, ויש בהם הומור קלאסי שמצחיק כל ילד", אומרת גליה חלאוי, מומחית לתוכן ילדים, ממקימי הערוצים הופ! ולולי וכיום מנכ"לית +A, חברה המייצרת תוכן דיגיטלי לילדים. "יש שם אלמנטים תרבותיים, הסבתא למשל היא כזאת שילדים ערבים רואים בסביבה הטבעית שלהם. מכירת החמור יכולה לקרות בחיפה ובכל מקום אחר במזרח התיכון, והיא תצחיק ילד בדובאי כמו ילד ביפו. הסרטונים קצרים, כך שהם לא דורשים תיווך של ההורים, המסרים פשוטים, והפנייה היא למכנה המשותף הרחב, בלי תכנים דתיים או פוליטיים ובלי סממנים ישראליים".

בלי תכנים דידקטיים או דתיים התכנים עוברים את הילדים בקלות. ולילדים לא ממש אכפת מאיפה הסרטונים מגיעים (במיוחד כשהם חפים מסממנים ישראליים, כאמור), הם מתגלגלים אליהם ביוטיוב בלי מתווכים בדרך שיחליטו אם התוכן ראוי לשידור בעיראק, למשל, או לא. אחר כך, כשכבר מדובר בלהיט, המפיקים המבוגרים מתגברים על הרתיעה מעבודה עם אמנים מישראל ומארחים אותם להופעות, בשם שורת הרווח.

סעיד ב"לרדת בגדול". "הגיע עם אמביציה מטורפת וחלום להיות מגיש בערוץ הילדים" צילום: תומריקו

יוטיוב משטח את העולם

הרכיב המרכזי השני בהצלחה של פוזי מוזי הוא כמובן יוטיוב, פלטפורמה שמאפשרת לתרבות לחצות גבולות באופן חסר תקדים. במקרה של ילדים, התוכן ביוטיוב משחק תפקיד משמעותי, אצל ערבים כמו אצל יהודים. הוא זמין, קצר — וחינמי. "לא כל המשפחות ידן משגת לשלם על שירות טלוויזיה בתשלום", אומרת חלאוי, ומוסיפה שיוטיוב מאפשר גם לדוברי ערבית בארצות המערב, שאצלם התוכן בשפת אמם נגיש עוד פחות, להעביר לילדיהם את השפה ואלמנטים תרבותיים אחרים מהמזרח התיכון. "יוטיוב משטח את העולם, הופך את תחום הבידור לילדים למרחב ציבורי אחד גדול. אין לו גבולות גיאוגרפיים, אין צנזורה על תכנים, אין אג'נדה ממסדית. ובעזרת הטכנולוגיה, החומר הזה מגיע לכל אחד גם בחברה שמרנית".

זו עוד נקודה משמעותית בהצלחה של פוזי מוזי: מעבר לנגישות, סרטונים ביוטיוב מאפשרים גם צמיחה של תוכן שלא היה עובר את המסננות של גופי השידור הרשמיים. "המדיה הרשמית נתונה יותר לביקורת, לדרישות מוכתבות. יש פחות סיכוי שהתכנים של פוזי מוזי היו עומדים בכך. אבל ליוטיוב הם קלאסיים", אומרת חלאוי. הסגנון, היא מוסיפה, אכן מזכיר את זה של יובל המבולבל: "אצלו זה 'בלון כחול, בלון אדום', אצלם זה 'טאטא בטטה'. לכאורה הם פונים לאותה נישה, רק שהקהל של יובל המבולבל מוגבל ל־700 אלף צופים פוטנציאליים, אם כוללים בקהל היעד כמה שנתוני לידה. ובעולם דובר הערבית קחי שנתון אחד בלבד ותגיעי למספרים בלתי נתפסים". ואמנם, לשם השוואה, לערוץ היוטיוב של יובל המבולבל יש 132 אלף מנויים ו־113 מיליון צפיות מצטברות לעומת, כאמור, 2 מיליון מנויים ו־2 מיליארד צפיות לפוזי מוזי.

בהופעה בירדן, על רקע תמונת המלך ודגלי המדינה. "הקהל הפוטנציאלי של יובל המבולבל מוגבל ל־700 אלף, בעולם דובר הערבית תגיעי למספרים בלתי נתפסים" צילום: facebook (fozi mozi)

לשאלה מה הסיכוי שההצלחה הזאת תגיע גם לילדים דוברי עברית — הרי הדור שלנו גדל גם על תוכניות אולפן וסרטים מצוירים בערבית, בשידורי הטלוויזיה הישראלית או ערוצים מירדן ומלבנון — חלאוי מזכירה שזו לא רק השפה שזרה לילדים היהודים אלא גם חלק מהאלמנטים התרבותיים, כגון הסבתא. "אני חושבת שבמגזר היהודי לא היו נותנים לזה צ'אנס", היא אומרת. "אף אחד בתעשייה לא אמר לרגע: בוא נכניס את התוכן הזה ונראה איך הילדים יגיבו".

כבר לא חולם על קהל יהודי

וזה לא שפאוזי סעיד לא ניסה להגיע לקהל היהודי. "היה לו חלום להיות מגיש בערוץ הילדים. חיברתי אותו לערוץ, והוא עשה שם כמה דברים ממש בקטנה", אומר המפיק גבעון שניר. "אבל אני חושב שקשה להיות ערבי בערוץ הילדים היהודי. אני חשבתי שזה טיקט טוב, כי יש להם אג'נדה לקבל שונות ולהכיל מיעוטים, אבל זה לא עבד". אבל העובדה שזה לא עבד היא שהולידה את אימפריית פוזי מוזי: "להיכנס לערוץ הילדים ולהבין שאתה לא שייך — זה היה הטריגר שדחף אותו לעשות משהו משלו", אומרים מקורביו של סעיד.

שניר הכיר את סעיד כשהפיק את העונה הראשונה של "לרדת בגדול", ששודרה בערוץ 10 ב־2010. סעיד, אז ליצן ימי הולדת, הגיע לתוכנית גם כדי לרזות, אבל גם כדי שתשמש לו קרש קפיצה לעולם הטלוויזיה. "לא אשכח שביום הראשון הוא ניגש אליי ואמר: 'קוראים לי פאוזי. פאוזי זה ניצחון, ואני הולך לנצח'", נזכר שניר. "הוא עף מהתוכנית מוקדם יחסית אבל חזר בהמשך כי הוא היה חרוץ ומלא מוטיבציה, היתה לו אמביציה מטורפת. הוא סיפר לי שהוא גר בוואדי ניסנס, וכדי לחזור לתוכנית, כלומר להוריד במשקל, הוא עולה את כל הכרמל ברגל". סעיד התחיל את התוכנית במשקל 150 ק"ג, וסיים אותה במשקל 90 ק"ג. בתוכנית, אגב, הוא הגיע לגמר, אך לא ניצח.

גליה חלאוי. "ביוטיוב אין גבולות, צנזורה או אג'נדה" צילום: Adward Shtern

סעיד בן 33 כיום, אב לשתי בנות. הוא למד בבית הספר האיטלקי בחיפה, ולעולם הילדים נכנס כבר בגיל צעיר. בתחילת שנות העשרים לחייו אפילו הגיע לטלוויזיה מקומית פרטית בחיפה, לערוץ מיקס, ושם ברא את פוזי מוזי. מסרי, שנהפך לשותפו ליצירה עד היום, כתב לו כמה שירים, אבל תוכנית הטלוויזיה לא הופקה בסופו של דבר. מה שכן, סעיד ומסרי זיהו את הפוטנציאל של הדמות שבראו. הם הפיקו דיסק ואז פנו לייצר סרטונים קצרים ופשוטים ליוטיוב, ולמדו תוך כדי תנועה מה עובד טוב יותר. "כל צילום היה כמו קורס במשחק. וגילינו למשל שכשפוזי חכמולוג זה לא עובד, וגם סרטונים דידקטיים עובדים פחות", אומר מסרי.

הצלחת הסרטונים הביאה לייצור מרצ'נדייז — ספרים, דיסקים, חולצות ומשחקים — ואפילו לקמפיינים. בנק פלסטין השתמש בדמותו של פוזי מוזי כדי לשווק תוכנית חיסכון לילדים על שלטי חוצות ברשות הפלסטינית, ובארץ היה לו שיתוף פעולה של תוכן שיווקי עם טרה.

במקביל התחילו לצמוח ההופעות. "לפני פחות מארבע שנים, כשמילאנו אודיטוריום בחיפה ביותר מ־1,200 ילדים והורים, קלטנו שהתוכן תופס לא רק ברשת אלא גם בעולם האמיתי", אומר מסרי. כשההופעות התרבו, סעיד הבין את הכוח שיש לו. "בתחילת הדרך שלו הזמנו את פאוזי להופעה, הצענו 5,000 שקל", מספר עובד במלון במזרח ירושלים. "הוא אמר לי: 'מה פתאום?!'. אמרתי: 'יובל המבולבל לוקח 7,000 שקל'. אז פאוזי אמר: 'יובל המבולבל יודע לדבר ערבית? אז תודה רבה'". עם ההבנה הזאת, שהוא מציע תוכן לקהל שכמעט אין מי שמציע לו אותו, סעיד הגדיל מאז משמעותית את הסכומים שהוא גובה על הופעה.

אוסמה מסרי. "גילינו שסרטונים דידקטיים עובדים פחות" צילום: יוטיוב

קשה להעריך כמה מגלגלת האימפריה של הבננה, התות והקלמנטינה. הסרטונים עצמם ממשיכים להיות דלי תקציב, אבל הקבוצה מפתחת אותם לכיוונים מפתיעים. לקהל היהודי סעיד כבר לא מכוון; במקום זה הוא פתח ערוצים חדשים עם סרטונים באנגלית וגם בספרדית, ומתכנן ערוץ נוסף של סרטונים ברוסית.

סעיד עצמו סירב לשתף פעולה עם הכתבה או להגיב לה. בראיון לאל־ג'זירה ב־2016 הוא אמר: "אני מעוניין לשמח ילדים בכל העולם ולאחד ילדים סביב תוכן בשפה הערבית, לא משנה מאיזו מדינה הם". הסירוב להתראיין לכלי תקשורת ישראלי נראה מובן כשחושבים על כך שלא מעט מהפרנסה שלו מגיעה ממדינות שמבחינת ישראלים יהודים נחשבות מדינות אויב. סעיד, אומר אחד ממכריו, נזהר כל הזמן לא למשוך אש, משום כיוון. "הם יוצרים מחיפה, התוכן לא דתי ולא פוליטי, אבל לא חסרים טריגרים למי שמחפש אותם. עדיף לקבוצה לפעול אנדר קאבר. תקשורת הוא לא צריך, הערוץ שלו עצמו הוא גוף תקשורת מהלך. עם 10 מיליון צפיות ביום, מי צריך תקשורת?".

וחלאוי מסכמת: "יש בפאוזי משהו שאין באחרים. הוא לא הסכים לקבל 'לא', היה רעב להצליח אז יצר לעצמו את ההזדמנויות, והוא כובש ואהוב. הוא לא בא לחנך את הילדים, הוא רוצה לשמח אותם, והוא לא מנצל את התמימות שלהם למשל כדי לקדם מוצרים שלו בסרטונים. אבל הוא הצליח לתרגם את הפופולריות שלו להצלחה כלכלית, גם בזכות הטיימינג. כשהוא התחיל אף אחד לא התייחס ליוטיוב כמקור הכנסה, רק כנייס טו האב. יוטיוב רצו להגדיל את התנועה באתר וידעו שבלי אנשים כמו פאוזי הילדים לא יהיו שם, אז הוא זכה לקידום טוב ולחלוקת רווחים שכבר אין היום. החלוקה השתנתה, כך מי שינסה להיכנס היום לא ייהנה מההיתכנות הכלכלית שלו. הסיפור שלו באמת חריג מהרבה בחינות".

גבעון שניר. "כשהבין שהוא לא שייך נדחף לעשות משהו משלו" צילום: יוטיוב (יוצרים ברשת)