משפט הציבור אינו מספיק
סדרות השפיטה האלטרנטיבית כ"האזרח ק'" מצליחות לעורר דיון בתיקים שנויים במחלוקת, אך ללא גיוס פטרון משפטי בכיר אין בהן די
1. עניין הציבור
הטלוויזיה בשירות הדיון הציבורי במערכת המשפט
האם חפים מפשע יושבים בכלא? הסירוב להכיר בעיוות הדין הנורא שייתכן ויצא מתחת ידה של מערכת המשפט טבעי, במיוחד בישראל שמתהדרת, ובצדק, במערכת המשפטית שלה. ובכל זאת, הספק מנקר ומתעצם בהרשעות שמחוללות סביבן דיון ציבורי. חלק מהדיון מתגלגל ל"שפיטה אלטרנטיבית" בסדרות טלוויזיה מושקעות ומעמיקות, כדוגמת "האזרח ק'", שיצרו אלון מרום ואירית דולב ושודרה השבוע ב־yes דוקו. הסדרה מצטרפת ל"צל של אמת" שעסקה ברצח תאיר ראדה ובהרשעת רומן זדורוב, ל"צדק תרדוף" שטיפלה בפרשת עמוס ברנס, ולסדרת תחקירים סביב רצח חנית קיקוס.
משה קסטל. מתעקש על חפותו כבר 20 שנה
האזרח ק' הוא משה קסטל, נהג מונית ומהמר שהורשע ב־1997 ברצח כפול של חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש שנקלע למקום. קסטל מתעקש על חפותו כבר 20 שנה, מה שמונע ממנו קציבת עונש וחופשות, וזו כבר סוגיה מעיקה נפרדת ששווה דיון: אם באמת לא רצחת, למה שתודה כדי לקבל הקלות.
2. הקרב על הספק
האם דעת מיעוט לטובת הנאשם מספיקה ליצירת זיכוי
יוצרי הסדרה התחקו אחר החורים בראיות שהובילו להרשעת קסטל. מצד שני, הם מאזינים בקשב רב לגרסת התביעה שמגולל עו"ד אריה פטר, שייצג את המדינה בערעור בעליון. המאבק הוא על הנרטיב, על משמעות המילים "ספק סביר" שנחוץ לזיכוי ו"מעבר לכל ספק סביר" שדרוש להרשעה.
החורים בראיות מספקים את האפשרות להגיע לזיכוי, בדיוק כפי שדעת המיעוט של שופט העליון יורם דנציגר זיכתה את רומן זדורוב. השאלה היא האם דעת מיעוט אינה מהווה ספק סביר. סימון בן ארי הורשע בעליון ברצח חלפן הכספים ישראל דז'לובסקי ונשלח למאסר עולם ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה שזיכו אותו. אל־עביד הורשע ברצח חנית קיקוס בדיון נוסף, בשעה שבערעור שלו נחלקו השופטים בין רצח, אונס וזיכוי.
לעומתם, לקסטל לא היו שופטים מזכים וגם בקשתו למשפט חוזר נדחתה. ובכל זאת הסיפור מעיק וסימני השאלה בו מהדהדים בעוצמה שלעתים עולה על סימני הקריאה: האפשרות שאחד מחוקריו היה מוטה, ראיית האיכון, הזיהוי בידי הרועה הערבי, הימצאות של יותר מאדם אחד בזירה. גם שקית הכסף שנמצאה בביתו של קסטל מעוררת סימני שאלה.
3. מליצי יושר
הכוח שבהתייצבות אושיה משפטית לצדו של הנאשם
הקשב הציבורי בישראל לעיוותי דין נשען על מקורות כחוסר האמון בחקירת המשטרה, שיעורי הרשעה גבוהים והיד השיפוטית הקפוצה בנוגע למשפטים חוזרים. אך גם על ההתייצבות הרומנטית לטובת עשיית צדק עם חלכאים ונדכאים, שנקלעו בטעות או בזדון למלכודת ההרשעה על לא עוול בכפם.
ברנס, כמו קסטל, הורשע פה אחד במחוזי ובעליון. הוא שוחרר לאחר תשע שנות מאסר ולאחר שהשופטת דליה דורנר הורתה לערוך לו משפט חוזר. אל־עביד שוחרר לאחר שריצה 19 שנות מאסר מתוך 26. לשניהם קמו מליצי יושר מקרב מבכירי עולם המשפט. השופט המנוח חיים כהן סנגר על ברנס, שר המשפטים דניאל פרידמן פעל לטובת אל־עביד. לטובת קסטל טרם התייצבה אישיות בליגה זו שתוביל למענו מאבק ותגבש מחנה שישמר שיח ציבורי מתמשך ואפקטיבי. "האזרח ק'" עושה את כמיטב יכולתה. ספק אם זה יספיק.
