ברכת הלוגם דייב בְּרוּם
בְּרוּם, מומחה עולמי לוויסקי, מאמין שהמשקה משתנה. בביקור בישראל הוא מגלה שיותר נשים וצעירים מתמסרים לדרינק שפעם רק גברים מאפירים אהבו. יש לו גם בשורה: מותר לערבב וויסקי, אפילו עם לימונדה
"זו אחת התקופות הטובות עבור וויסקי בכל העולם", אומר דייב בְּרוּם, "אף פעם לא ראינו כל כך הרבה מקומות שונים שבהם מפיקים וויסקי. עד לא מזמן הוא היה רק שלנו, הסקוטים. זה נהדר שזה קורה עכשיו במקומות אחרים ושונים". ברום (58) הוא בין אושיות הוויסקי החשובות בעולם. הוא נולד, כאמור, במולדת הוויסקי המסורתי, סקוטלנד, וחי היום בברייטון שבבריטניה.
- כדורים משכרים: גלידות ויסקי ואוזו במשלוח עד הבית
- סין מפחיתה מיסי יבוא על שורה של מוצרי צריכה - מחיתולים ועד וויסקי
- וויסקי, דבר עברית: הסינגל מאלט הישראלי הראשון יושק השבוע
ברום פרסם 12 ספרים, בהם הוא נודע בזכות "האטלס העולמי של הוויסקי". באטלס סקר ברום 350 סוגים שונים של וויסקי מרחבי העולם. "פשוט הספר הטוב ביותר על וויסקי בכל הזמנים" נכתב על הספר ב"פורבס". ברום החל את דרכו כעובד בחנות יין וכמנהל פאב, משם התגלגל לכתיבה. "היום הקריירה שלי נחלקת לשניים: חלק אחד זה כתיבה; והשני הוא הדרכה ולימוד, ומילה שאני פחות מחבב: 'ייעוץ'".
לישראל בא בחודש שעבר כאורח של חברת IBBLS, יבואנית האלכוהול הגדולה בישראל שמייבאת גם את הוויסקי הסקוטי המצליח ג'וני ווקר. ברום נפגש בביקורו עם אנשי הקהילה המקצועית בארץ והעביר להם סדנה שבה פרס חלק ממשנתו בנוגע למשקה, שלא תמיד עומדת בקנה אחד עם המקובל בעולם. "וויסקי הוא ורסטילי ואפשר לשתות אותו בכל מיני דרכים", הוא אומר. "אם נסתכל אחורה, גם נראה שבמשך הדורות תמיד הוסיפו לו טעם או השתמשו בו בקוקטיילים. רק בכמה עשרות השנים האחרונות הסטנדרט המקובל נהיה לשתות אותו נקי. את הוויסקי מסדרת 'בלק לייבל' של ג'וני ווקר אפילו ערבבו מחדש בתחילת המאה ה־20 כדי להתאים אותו לשתייה 'נקייה'. ובכלל, הוויסקי עשה לעצמו במשך השנים חיים קשים מאוד".
ברום אומר שעד לאחרונה הוויסקי שווק ומותג כמשקה לגברים בגיל מסוים. "זה אומר שנשים ואנשים מתחת לגיל 45 לא יכולים לשתות אותו, וזה קשה למכור משהו כך", הוא צוחק. "צריך להשתחרר מסטיגמות בתחום הזה. וויסקי יכול להיות מעולה עם ג'ינג'ר אייל, לימונדה, מי קוקוס או תה ירוק. אני בעד לשחק אתו כמה שיותר".
חלב, דבש וויסקי
כמו שהזכיר ברום, בשנים האחרונות הולכת וגוברת מגמת ייצור הוויסקי המקומי במדינות חדשות, כולל ישראל שעושה צעדים ראשונים בתחום במזקקת "מילק אנד האני" התל־אביבית והמזקקות "פלטר" ו"רמת הגולן" שפועלות בצפון. "יש הרבה דברים מרגשים שקורים בתחום בעולם", אומר ברום. "מדינות כמו הודו או טייוואן שמייצרות וויסקי מצוין, וזה מרגש כי אלה תנאים סוב־טרופיים שמעולם לא נעשה בהם וויסקי בעבר. גם סקנדינביה היא לדעתי אחד המקומות שיהפוך בקרוב למרכז משמעותי בתחום. הם מייצרים את הוויסקי בדרכים דומות לאלה שנהוגות בסקוטלנד, אבל האקלים מאפשר דיוק נורדי שמתבטא במשקה. גם קנדה, צרפת ואירלנד מייצרות את המשקה. איפה שלא מסתכלים, אנשים מתעניינים בזה והוויסקי נהיה שדה פתוח להתנסויות. הפעילים בו הם צעירים שאוהבים לדעת מאיפה הגיע כל דבר שהם צורכים. גם יותר נשים שותות וויסקי וזה מבורך. זה משקה שהיה מתנשא מדי לאורך זמן".
המותגים הצעירים שונים מהמסורתיים?
"כן, אחד הדברים המרכזיים הוא ההתייחסות לעניין הבריאותי: במזקקה, בגידולים ובמה שיש באדמה. אפשר דרך זה להתחיל לבנות טעמים. זו חשיבה רדיקלית לוויסקי, ולטעמי זה אחד הדברים המשמעותיים והמרגשים שקורים עכשיו: העובדה שמתחילים לחפש טעמים יחודיים כבר בשדה. גם מדברים על קיימוּת, שימור אנרגיה וצמצום פסולת".
הלקוח קשוח
כשהוא נשאל מה בנוגע לשילוב וויסקי וקולינריה, כמו ביין, משיב ברום ש"היו כמה ניסיונות אבל הם לא נעשו בצורה נכונה. וויסקי הוא לקוח קצת קשוח. קשה לשתות וויסקי למשך ארוחה שלמה. אבל הוא עובד דווקא במקומות שבהם היין מתקשה: הוא הולך למשל נהדר עם שוקולד, גבינות, פירות ים וסושי. אני חושב שצריך לשלב אותו בתחילתה או בסופה של הארוחה, ולאו דווקא במהלכה".
איך עושים את העבודה הזו במשך כל כך הרבה שנים בלי להפוך לאלכוהוליסטים?
"אני טועם וויסקי כמעט כל יום, אבל אני לא בהכרח שותה וויסקי כל יום. אני דווקא שותה יותר יין. אני רואה הרבה אנשים שנכנסים ויוצאים מהמעגל הזה של אלכוהוליזם, ואין ברירה אלא להבין שהדבר הזה יכול להשפיע עליך, גם בדרך שהיא לא טובה. בנוסף, אני כותב רוב חיי ואני יודע שאי אפשר לשבת לכתוב עם האנגאובר. אני מתייחס למשקה הזה בכבוד, אני נהנה ממנו, אבל זה לא אומר שאני צריך לשתות ממנו הרבה".