דו"ח טכנולוגי
מדריך למתקדמים: כך משתמשים בפייסבוק כדי להטות בחירות
מנכ"ל חברת קיימברידג אנליטיקה - שהצליחה להשפיע על הבחירות האחרונות בארה"ב - מספר איך הצליח לעשות זאת, האם הוגן להאשים את המכונית האוטונומית של אובר בדריסת אישה למוות ואיך תגרום מיקרוסופט לווינדוס להתעדכן בצורה פחות מתסכלת
מארק צוקרברג כבר לא יהיה נשיא ארה"ב; יש גבול, ונראה שבימים האחרונים פייסבוק חצתה אותו. צוקרברג עצמו שומר על שתיקה מוחלטת ביחס לפרשת קיימברידג' אנליטיקה, בשעה שגם באיחוד האירופי וגם ב-FTC מתחילים להתארגן לחקירה. ובינתיים, המידע על קיימברידג' עצמה רחוק מלהיות מרנין.
יצוין שקיימברידג' היתה תחת עין בוחנת מלכתחילה: ככה זה כשאתה ממומן על ידי אוליגרך ימני מופרע וכשסטיב באנון הוא הסמנכ"ל שלך. אבל בצירוף מקרים מעניין, הצליחו כתבים של ערוץ 4 הבריטי - שהתחזו ללקוחות עתידיים - להגיע עם הקלטות מרשיעות של המנכ"ל, אלקסנדר ניקס.
אוספים מידע, משפיעים על פוליטיקה עולמית צילום: The Telegraph
הציטוטים שמשכו את תשומת הלב היו, כמובן, אלה על מלכודת הדבש - שיטה סובייטית עתיקה. אתה מפיל על מועמד כמה נשים יפות ("יש לנו אוקראיניות", אמר ניקס), מקליט את כל הנושא ומשתמש בזה נגדו אחר כך. רק תשלם, ויארגנו לך את השירות הזה. שיטה אחרת היא להקליט מועמד כשהוא מקבל הצעת שוחד.
אבל זה לא הסיפור. גם לא השימוש ביוצאי שירותי הריגול של ישראל ובריטניה כדי לעקוב אחרי מועמדים ולחפש לכלוך עליהם; מרגלים בדימוס צריכים לחיות ממשהו ולכלוך זה מה שהם יודעים לעשות. הסיפור הוא העובדה שניקס התרברב בכך שהחברה שלו התערבה ב-200 מערכות בחירות בעולם – ולא השאירה עקבות.
המספר נשמע מופרך: החברה קיימת מ-2014 וספק אם היו 200 מערכות בחירות מאז. נניח שניקס הגזים והוא התעסק "רק" עם 70 מערכות בחירות. השיטה שלו כפולה: קודם כל, מבצעים את תכנית התעמולה באמצעות חברות עם שמות שונים בכל מקום, כדי לטשטש את העקבות וכדי שאי אפשר יהיה להגיע אל קיימברידג' עצמה. שנית, משתמשים בהפצת ידיעות שקריות באמצעות הרשת. זה עובד לאט, אמר המשנה של ניקס: אתה משליך משהו לרשת, ואז עוקב אחריו צומח. וזה חייב להיראות טבעי: אסור שזה ייראה כמו תעמולה, כי אז אנשים יתחילו לחשוד.
ככה זה עובד היום. חברות מודיעין אזרחי שמשתמשות בהפצת דיסאינפורמציה ברשת כדי לחתור תחת הדמוקרטיה תמורת ממון. פעם התרגילים הללו היו שמורים לשחקני מדינה, ותעמולה רצינית, אמינה, היתה מבצע של ממש שהצריך גישה לכלי תקשורת בעלי מעמד. היום הרשת מאפשרת הפרטה של התהליך.
בינתיים, הרשויות בבריטניה מבקשות צווי חיפוש למשרדים של קיימברידג' אנליטיקה, כי בין הקמפיינים שהיא התפארה בהם נמצא גם קמפיין הברקזיט. אתם יודעים, זה שפייסבוק שיקרה לגביו לפרלמנט ואמרה שלא ראתה שום סימנים להטיה שלו.
השאלה היתה לא "אם" אלא "מתי"
לאובר אין מזל: רכב עצמוני שלה דרס אתמול (ב') רוכבת אופניים באריזונה. המשטרה כבר מצאה שהאחריות היא על האומללה, שחצתה את הכביש שלא במעבר חציה, אבל טוב זה לא יעשה לאובר - או לתחום הרכב האוטונומי בכלל.
הרכב של אובר נשען על חיישנים על גבי חיישנים שמיועדים לומר לו מה נמצא מולו, מאחוריו ומצדדיו. היו עליו ארבע מערכות שונות לפחות שהיו צריכות לזהות את הולכת הרגל ולבלום: LIDAR בראש הרכב (לא סתם מערכת אלא אחת שנגנבה מגוגל); מכ"מ קדמי; ומצלמות אופטיות לטווח קצר וארוך. כל אלה היו צריכות להתריע בפני המוח של הרכב שעצם בעייתי נכנס לתחום הפעולה שלו. אחרי הכל, כניסה של הולך רגל או רכב אחר למסלול התנועה של הרכב היא התאונה המתבקשת ביותר, הראשונה שעולה על הדעת.
רכב אוטונומי של אובר צילום: איי פי
ואובר בנתה ארבע מערכות שתפקידן היה לאתר את הסכנה בזמן ולנטרל אותה. אם מערכת אחת היתה כושלת, אחרת היתה אמורה לחפות עליה. כל המערכות כשלו. וזה אומר שבעתיד הנראה לעין הסיכוי של מכוניות עצמוניות להמכר לציבור הרחב צללו.
זה לא לגמרי הוגן; בני אדם הורגים אחד את השני במכוניות כל הזמן, במספרים גבוהים להדהים. אז למה אנחנו מתרגזים על מכונית שהרגה אדם? כי אנחנו עדיין משוכנעים שלנהג אנושי היה יותר סיכוי לבלום בזמן, למרות שסביר להניח שהסטטיסטיקה תגיד אחרת. אז למה מכוניות אוטונומיות מדאיגות אנשים?
כי יש לנו חשד עמוק ודי מוצדק מהמצב שבו מכונות יכולות להחליט על חיים ומוות של בן אדם. אנחנו לא יודעים מתי מכונה תחליט, בצדק מוחלט, שמותנו שלנו עדיף לה - כי אם היא צריכה לבחור בין דריסה של משפחה על הכביש או להסתובב ולהכנס בעץ ולהרוג רק נהג אחד - הבחירה האתית.
המצב שבו רכב עצמוני היה הורג אדם היה מתרחש מתישהו. לא "אם" אלא "מתי". הסבירות לכך עולה ככל שיש יותר כלי רכב כאלה. שמרנים אוהבים לציין את המצב ב-1905, שבו במדינת אוהיו כולה היו בסך הכל שני כלי רכב ממונעים, והם הצליחו להתנגש. זה קרה לאובר, זה יכול היה לקרות לכל חברה אחרת. עכשיו השאלה היא איך ממשיכים הלאה, ונראה שהבעיה היא יותר פסיכולוגית מטכנולוגית.
המעמד הגלובלי של חסרי התוחלת
פעם, לא כל כך מזמן, אם לא ידעת במה לעבוד ולא היה לך מקצוע, היית יכול להשכיר את עצמך כשכיר יום חקלאי. לומר שאלה היו חיים של כלב זה להעליב את הכלבים, אבל אפשר היה לחיות, במאמץ. בתרבויות מסוימות יכל אדם למכור את עצמו לעבדות ולהפוך לרכוש של מישהו, שלעיתים שמר עליו. חיים עלובים, אך טובים במעט משל קבצן.
המהפכה התעשייתית ריסקה את האוכלוסיה החקלאית, והפכה אותה לשמן על גלגלי המהפכה. הם הפכו לפועלים - מנותקים מכל הרשתות החברתיות שהיו להם קודם לכן, יחידות יצור שניתנות להמרה, וצבא המילואים של המובטלים שהבטיח שהתנאים שלהם לא ישתפרו. התוצאה היתה שורה של מהפכות אלימות, עיקר תשומת הלב של המאה ה-19 וה-20. בקרוב, אומר החוקר הישראלי יובל נוח הררי, נחזה בעלייתו של מעמד חדש: המעמד הגלובלי של חסרי התוחלת.
פועלי ייצור במפעל פוקסקון בסין. מה יעשו כשיבוא הרובוט?
אנשים שלא יהיו להם את הכישורים ההכרחיים לפעול בשוק ההייטק, שוק שבו בינה מלאכותית ואוטומציה מחסלות את מקומות העבודה. האנשים האלה אפילו לא יוכלו להיות עובדים חקלאיים, כי רובוטים יעשו -כבר עושים - את העבודה הזו טוב יותר.
ואם הטכנולוגיה תגיע למצב שבו אפשר לחזות בדייקנות מה יהיו התגובות הרגשיות שלך - שזה מה שקיימברידג' אנליטיקה עשתה למצביעים באמצעות פייסבוק - אפשר לנשק את הדמוקרטיה לשלום. היא נשענת על תפיסה שאנשים הם עצמאיים, ושיש להם מחשבות משלהם. אם אפשר לייצר את המחשבות שלהם בדייקנות, באיזה שלב כבר אי אפשר להפריד בינם ובין סוכנים זרים?
והמנהיגים מביטים על העבר במקום על ההווה והעתיד, כי אין שום דבר שמכין אותנו לשינויים האלה. הם כמעט אבולוציוניים. והתעמתות איתם תהיה מפחידה, מפחידה מאוד. המנהיג שיתחיל לדבר על זה עשוי לגלות שהעתיד כל כך מפחיד את בני האדם שהם מעדיפים לא לחשוב או לדבר עליו.
קצרצרים
1. לאנושות יש מזל גדול שאין יותר מדי אנשים שמורידים עדכון לווינדוס בו זמנית; אחרת, היה העולם מזדעזע מצווחות התיעוב, השנאה והתסכול שהיו בוקעים מכל בית. במיקרוסופט אומרים שהם מודעים לבעיה ושבכוונתם לעשות שינוי קוסמטי. מעתה, אומרים שם, העדכון יימשך יותר זמן אבל יפריע פחות. החברה פשוט תעביר את עיקר העומס של תהליך העדכון לשלב המקוון, שבו אתם עדיין יכולים להשתמש במחשב, ותצמצם את משך הזמן שבו המחשב מעדכן את עצמו (ובפועל משמש כמשקולת). העדכון האחרון בוצע כולו אופליין, ובמיקרוסופט מבטיחים שהמשתמשים ירגישו שינוי ניכר.
ווינדוס 10
2. דיווחנו לאחרונה על מטבע הקריפטו המפוקפק של ונצואלה. ובכן, אתמול (ב') הוציא טראמפ שאוסר על אמריקאים לרכוש את הזוועה, המכונה פטרו, יחד עם שורה של סנקציות אחרות כנגד ונצואלה. ההחלטה כנראה גונזת את המטבע, משום שהוא נמכר רק בדולר ויורו - מטבעות שאזרחי ונצואלה לא רשאים לקנות יותר. ארה"ב, עם טירוף הקריפטו שלה, היתה המטרה המועדפת. המזימה המפוקפקת נראית יותר מפוקפקת כרגע. בידיעה אחרת, במורגן סטנלי אומרים שהביטקוין עובר את שלבי הקריסה של בועת הדוטקום - רק פי 15 יותר מהר. גם אז, הזכירו החוקרים, השווקים התאוששו פעם אחר פעם עד הקריסה הסופית. נקווה שהם צודקים.
3. מי שגדל בשנות השמונים והתשעים זוכר את Game and Watch ודומיו - משחקי הווידאו הניידים: מסך שעליו היית מבצע כל מיני פעולות אלימות והמסך היה משתנה בהתאם אליהן. רוב המשחקים האלה הלכו לעולם שכולו "מה?", אבל ארכיון האינטרנט שיחזר כ-200 ממשחקי המסך האלה. כמובן, הבעיה פה היא שהמשחקים היו צמודים מאוד למסך שלהם והחוויה לא תהיה אותה החוויה בלי פיסת הפלסטיק, אבל אם אתם רוצים להעלות מאוב זכרונות שעדיף היה שייקברו במקום שבו אפילו פרויד לא היה מוצא אותם, תחגגו על זה.
4. חברה יפנית שמוכרת טיפות עיניים מזהה שינוי בהרגלי הצריכה: אם עד לאחרונה הטיפות שלה נמכרו בעיקר לבעלי עדשות מגע ולסובלים מאלרגיות למיניהן, לאחרונה עיקר הרכישות מתבצעות על ידי אנשי עסקים בגילאי 30-50. הסיבה: הם צריכים לבהות במסכים זערוריים במשך יותר מדי זמן, וכתוצאה מכך העיניים שלהם דואבות. בדצמבר האחרון נרשמה עליה של 5.7% במכירות טיפות העיניים בהשוואה לדצמבר הקודם. אנליסטים חוזים בבטחה שהשוק הזה ימשיך לצמוח גם השנה ומעבר לה. הפרחים לגוגל ואפל.
