היועץ הכלכלי שלוחש באוזני טראמפ לא להיות "הדוד פראייר"

דונלד טראמפ מצא את היועץ שלו לענייני סחר באמזון. במהלך הקמפיין שלו לנשיאות טראמפ החליט שהוא רוצה לדבר באופן מהותי ומעמיק יותר על סין. הוא ביקש מג'ארד קושנר, בעלה של בתו איוונקה, לעשות קצת מחקר עבורו. קושנר מצא פתרון פשוט. הוא נכנס לאתר של אמזון ומצא שם ספר שמשך את עיניו: "מוות בידי סין" ("Death by China").

המחבר היה פיטר נבארו, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת אירווין בקליפורניה, שהזהיר במשך שנים מגירעונות הסחר האמריקאיים מול סין. קושנר התקשר אליו ללא התראה. כך, לפי כתבה במגזין "ווניטי פייר", הצטרף נבארו לנבחרת של טראמפ כיועץ כלכלי. באותו שלב נבארו היה היועץ הכלכלי היחיד של הקמפיין.

נבארו לא הסתפק בספר. הוא עיבד את "מוות בידי סין" לסרט, בליווי קריינות של השחקן מרטין שין. סצנת הפתיחה, שבה ננעצת סכין משוננת תוצרת סין במפה מדממת של ארה"ב, לא הותירה ספק לגב דעתו של נבארו על יחסי הסחר בין שתי המדינות. בהמשך אנימציה של מטוסים סיניים מטילים "כלי נשק להשמדת מקומות עבודה", כמו סובסידיות לא חוקיות, על מפעלים אמריקאיים - ומפוצצים אותם לרסיסים.

פתיחת הסרט "מוות בידי סין" צילום: youtube

אין פלא שנבארו התאים לטראמפ. עוד בסוף שנות השמונים, כשהיה בעסקי התעופה, טראמפ דיבר על האופן שבו מדינות זרות מרמות את ארה"ב. טראמפ התמקד אז ביריבה אחרת. "יפן מנצלת את ארה"ב. היפנים מרמים אותנו כמו שאיש לא רימה אותנו מעולם. אנחנו הפראיירים הכי גדולים בעולם. המטומטמים הכי גדולים", אמר.

את אותה רטוריקה בדיוק אפשר היה לשמוע לפני שבועיים, בעת ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן. טראמפ, הפעם כבר נשיא ארה"ב, ניצל את מסיבת העיתונאים עם נתניהו כדי לדבר על הגירעונות המסחריים של ארצו.

"בכל מה שקשור לסחר, המדינה שלנו מרומה על ידי כל מדינה אחרת בעולם, חברים שלנו או לא - סין, רוסיה, אנשים שאנחנו חושבים שהם נפלאים, האיחוד האירופי - אנחנו מפסידים 800 מיליארד דולר בשנה על סחר. זה לא עומד להימשך", אמר הנשיא. לא חלפו שלושה ימים, וטראמפ זעזע את הכלכלה העולמית כשחתם, מוקף בפועלי פלדה שהזמין לבית הלבן, על החלטה להטלת מכסים על פלדה ואלומיניום, בנימוקי ביטחון לאומי.

"פלדה היא פלדה", טראמפ הכריז. "בלי פלדה, אין מדינה". בצד אפשר היה לראות את נבארו, כיום ראש המועצה הלאומית לסחר בבית הלבן, עם חיוך שבע רצון מרוח על פניו.

מעמד החתימה על המכסים כלל רגעים קומיים. אחד המוזמנים, סקוט סאריץ', יו"ר ועד עובדי תעשייה מפנסילבניה, סיפר על הקשיים שחוותה משפחתו בשנות השמונים, כשאביו פוטר בגלל היבוא הגובר מחו"ל. "אבא שלך מסתכל עליך מלמעלה, והוא מאוד גאה בך כרגע", אמר לו טראמפ. "הוא עדיין בחיים", השיב לו סאריץ'.

הרגע המשועשע הזה, חוששים בארה"ב ובעולם, עשוי לסמן את תחילתו של סכסוך הרסני. סין ואירופה כבר הכריזו שינקטו צעדי תגובה למכסים של ארה"ב. "המתקפה של דונלד טראמפ על השגשוג הגרמני", הגדיר זאת העיתון הגרמני "דר שפיגל" השבוע. "האקונומיסט" הזהיר מ"אסון פוטנציאלי לאמריקה ולכלכלה העולמית", ואילו ארגון הכלכלות המתקדמות, ה־OECD, הזהיר בשבוע שעבר מפני סכנה להתאוששות הכלכלית העולמית.

פיטר נבארו צילום: בלומברג

נבארו מצדו מרוצה. בעיתונות העולמית הוא הוכתר כמנצח הנוכחי של מאבק הכוחות בין יועצי הנשיא. "לוחם הסחר של טראמפ", כינו אותו בבלומברג. "הכלכלן שמעצב את החשיבה הכלכלית של טראמפ", הגדיר אותו "הגרדיאן". העיתון הקנדי "גלוב אנד מייל" כינה אותו "הסיוט הכי גרוע של אוטווה".

את סוף השבוע שהגיע אחרי החתימה על המכסים, לפני שבוע וחצי, נבארו בילה בדילוגים בין אולפני הטלוויזיה. "אנחנו היינו 'הדוד פראייר'", כך ניסח זאת בהופעה בפוקס ניוז, והסביר: "גירעונות הסחר המסיביים שלנו שולחים את העושר שלנו ואת המשרות שלנו מעבר לים. והנשיא אומר: 'מספיק!'".

באותה הופעה נבארו מיהר לסמן את המאבק הבא שלו נערך הבית הלבן, ושעתיד כנראה להוביל לעוד סיבוב מכסים כבר בקרוב - קרב על הקניין הרוחני מול חברות הטכנולוגיה של סין. "אם לא יהיו לנו תעשיות העתיד, לא יהיה לנו עתיד", הצהיר נבארו.

עמדות הרחק מחוץ למיינסטרים

נבארו (68) הוא בעל דוקטורט מאוניברסטת הרווארד, שבה שוכנת אחת ממחלקות הכלכלה הנחשבות בארה"ב. את רוב הקריירה האקדמית הוא הקדיש לנושאים שבכלל לא קשורים לסחר בינלאומי: נבארו התמחה בכלכלת אנרגיה, ושימש יועץ למשרד האנרגיה האמריקאית. אבל השאיפות שלו חרגו מעבר לקריירה אקדמית.

בתחילת שנות התשעים הוא ניסה להיבחר לראשות העיר סאן דייגו, שם גם לימד תקופה קצרה (לפני שעבר ללמד באוניברסיטת אירווין ב־1989), ובהמשך ניסה גם לרוץ לקונגרס. ההשתייכות הפוליטית שלו, באותן שנים, היתה בכלל של דמוקרט או עצמאי.

בתחילת העשור הקודם נבארו נטש את השאיפות הפוליטיות ועבר לכתיבה, בהתחלה של ספרי השקעה. בהמשך הוא החל להתמקד בסין ופרסם שורת ספרים שעוסקים בהתעצמות הצבאית של סין, בעימות הצפוי בינה לבין המערב וגם בגירעון המסחרי של ארה"ב מול סין; גולת הכותרת היה הספר "מוות בידי סין".

בסוף השבוע האחרון חשף "הוול סטריט ג׳ורנל" כי המימון להפקת הסרט המבוסס על הספר הגיע, בין היתר, מענקית הפלדה האמריקאית Nucor. פרט זה ראוי לציון לאור העובדה שתעשיית הפלדה האמריקאית היא המרוויחה הגדולה ממכסי המגן שעליהם הכריז טראמפ עד כה.

הכתיבה של נבארו על הגירעון המסחרי של סין כבר לא היתה אקדמית, כך הבהיר פרופ' עמיחי גלזר, עמית שלו למחלקה, שהתראיין לפרופיל של נבארו באתר The Hill.

גלזר לא לבד. מומחי סין הסבירו בתקשורת האמריקאית שנבארו אינו מומחה למדינה. באופן עקרוני, העמדות של נבארו, שרואה את הכלכלה העולמית כמשחק סכום אפס שבו סין מנצחת וארה"ב מפסידה, ממקמות אותו מחוץ למיינסטרים של הכלכלנים. לטראמפ הן בהחלט מתאימות; ולא רק השקפת העולם מחברת בין השניים - כפי שצוין בפרופיל של נבארו בבלומברג, הם בגילאים דומים (נבארו צעיר מטראמפ בשלוש שנים), ואינם נרתעים מעימותים.

כבר ביומו הראשון בבית הלבן הכריז טראמפ שארה"ב נסוגה מה־TPP, הסכם הסחר החופשי שגיבש ממשל אובמה. "לאומנות כלכלית", כך הגדיר את מדיניות הממשל סטיב בנון, מנהל הקמפיין שהיה לאסטרטג הראשי של טראמפ. כשקרנו של בנון החלה לרדת, ירד גם מעמדו של נבארו.

ידם של "הגלובליסטים", ובראשם גארי קוהן, נשיא גולדמן זאקס שעבר לכהן כיועץ הכלכלי הראשי של טראמפ, היתה על העליונה. נבארו הוכפף לקוהן, וטראמפ עבר להתמקד בנושאים כמו ביטול רפורמת הבריאות של אובמה והורדות מסים. מלחמות הסחר ירדו מהשולחן. בנון ושורה ארוכה של עוזרים ויועצים מצאו את דרכם אל מחוץ לממשל. ראש הסגל החדש ג'ון קלי גיבש כללים נוקשים, שהגבילו את הגישה אל טראמפ.

אבל נבארו נשאר בתמונה. הוא עבד שעות ארוכות, כולל ערבים וסופי שבוע. בעיתונות האמריקאית תיארו את נבארו, חובב הריצה, מסתובב במסדרונות האגף המערבי בבית הלבן בחליפה, סניקרס ואוזניות, מחכה לשעת כושר שבה יוכל לחמוק לחדר הסגלגל ולדבר עם הנשיא על סחר. בשבועות האחרונים ממשל טראמפ היה עסוק בגל של שערוריות, ומעמדו של קלי, ראש הסגל, נחלש. בבית הלבן הנוכחי מדיניות היא גם פונקציה של אינטריגות אישיות.

כך, ערב ההכרזה של טראמפ על מכסים, נבארו נפגש עם הנשיא בלי ידיעת עוזריו האחרים, בניסיון לשכנע אותו להטיל מכסים גורפים. הוא טען באוזני טראמפ, לפי "הוושינגטון פוסט", שעליו להיות "חזק", ולעמוד בהבטחות הקמפיין שלו. למחרת טראמפ הכריז על הכוונה להטיל מכסים על יבוא אלומיניום ופלדה לארה"ב. התחיל להתגלגל כדור שלג שהוביל, בין היתר, לעזיבתו של קוהן, הנמסיס של נבארו.

טראמפ. מדבר במונחים של הפסד צילום: גטי אימג'ס

חוסר הבנה בסיסי בכלכלה

כשטראמפ מדבר על הגירעון המסחרי של ארה"ב - שמשמעותו, בפשטות, היא שארה"ב מייבאת יותר משהיא מייצאת - הוא מדבר במונחים של הפסד. לפני שבועיים, למשל, הוא אמר שאמריקה "מפסידה 500 מיליארד דולר בשנה" לסין. כפי שהכלכלנים ממהרים להבהיר, לא ברור מה ההפסד: הרי בתמורה ל־500 מיליארד הדולרים העודפים שהצרכנים והחברות האמריקאים שולחים מעבר לים, הם מקבלים שלל מוצרים.

כשטראמפ מדבר על גירעון מסחרי של 800 מיליארד דולר בשנה מול העולם, הוא מתייחס רק לגירעון המסחרי על מוצרים, ומתעלם מהעובדה שארה"ב דווקא בעודף במאזן המסחרי על שירותים; זה מקטין את הגירעון הכללי במאזן המסחרי של ארצו, שעמד בשנה שעברה על 566 מיליארד דולר.

זה הטיעון שמציג נבארו כדי להסביר למה גירעון מסחרי הוא דבר רע: "כשלמדינה יש גירעון במאזן המסחרי, משום שהיא מייבאת יותר משהיא מייצאת, זה גורע מהצמיחה שלה". הניסוח הזה לקוח מאחד המסמכים הרשמיים שנבארו פרסם בשלהי הקמפיין של טראמפ. המסמך גרר קיתונות של ביקורת מצד עמיתיו למקצוע, שהאשימו אותו בחוסר הבנה בסיסי ובחוסר התמצאות במשוואות ש"כל סטודנט לכלכלה אמור ללמוד", כפי שניסח זאת הכלכלן נוח סמית', שכותב טור פופולרי בבלומברג.

סמית' מסביר: "נניח שמישהו שגר בקליבלנד קונה קונסולת משחקי מחשב שמיוצרת ביפן. כתוצאה, הצריכה עולה. אבל לא רוצים לחשב את זה כחלק מהתוצר המקומי הגולמי, כי הקונסולה יוצרה מחוץ לארה"ב. אז, בחישוב, מפחיתים את ערך הקונסולה.

זו הסיבה שבמשוואה שמפרטת את רכיבי התוצר ליבוא מוצמד סימן מינוס. זו פשוט דרך להימנע מטעויות חשבונאות". כך שלפי סמית', ושורה ארוכה של כלכלנים אחרים, נבארו נתפס כאן בטעות בסיסית. גם ההיסטוריה מוכיחה: כלכלת ארה"ב צמחה במהירות ב־2005-2002, והגירעון המסחרי זינק איתה. כשהכלכלה התרסקה, ב־2009-2008, גם הגירעון המסחרי התכווץ. הפוך מהכיוון שמציג נבארו.

ויש עוד טעויות: הכלכלן חתן פרס הנובל פול קרוגמן האיר את העובדה שנבארו מתייחס בטעות למע"מ, שאותו מטילות מדינות אירופה, כאל מכס על מוצרים שמיובאים אליהן. בגלל שגם על מוצרים מיובאים וגם על מוצרים מקומיים מוטל באירופה אותו מע"מ, מסביר קרוגמן, אין היגיון בהתייחסות למס הזה בתור מכס, ובטח לא כזה שמפלה לרעה אמריקאים.

וגם אם רוצים להקטין את הגירעון המסחרי, מתעקשים הכלכלנים, לא ברור אם מכסים ומכסות מגן הם הדרך לשם. במקום זאת אפשר לנסות לעודד את היצוא, או להקטין את הגירעון בתקציב, שמשפיע גם הוא על הגירעון המסחרי. הורדות המסים של טראמפ, לדבריהם, דווקא יעמיקו את הגירעון.

לא כולם מודאגים במיוחד מהצעדים שהכריז טראמפ. הכלכלן הנודע פרופ' דני רודריק מאוניברסיטת הרווארד, למשל, מזכיר שהמכסים של טראמפ - 25% על פלדה ו־10% על אלומיניום - הם כסף קטן בהשוואה למכסים שהטיל רונלד רייגן. רודריק מותח זה עשורים ביקורות על הסכמי הסחר החופשי, על השפעתם על הכלכלה והפגיעה שהם גורמים לעובדים ולאזרחים.

אבל גם לו יש ביקורת על הכיוון של טראמפ ונבארו: "אי אפשר להתמודד עם חוסר האיזון ואי־השוויון שיצרה הכלכלה העולמית באמצעות הגנה על מספר קטן של תעשיות מקושרות פוליטית, תוך שימוש בשיקולי ביטחון לאומי מגוחכים בתור תירוץ. פרוטקציוניזם כזה הוא גימיק, ולא אג'נדה רצינית לרפורמה בסחר".

"חסרים כמה מיתרים בבנג'ו שלו"

הביקורת על נבארו, ועל הכיוון שטראמפ לוקח בעידודו, לא מתמצה בכלכלנים ובדמוקרטים. גם בקהילה העסקית חוששים מהשפעת המכסים על הכלכלה, וגולשים גם לפסים אישיים. "לנבארו חסרים כמה מיתרים בבנג'ו שלו", ניסח שותף לשעבר בגולדמן זאקס בראיון ל"ווניטי פייר".

האנליסט ג'יימס פתוקוקיס, ממכון המחקר השמרני אמריקן אנטרפרייז, מתח ביקורת עניינית יותר - אבל קטלנית לא פחות - על נבארו ועל המדיניות שהוא מקדם: "ייתכן בהחלט שנצי הסחר בבית הלבן של טראמפ, כמו פיטר נבארו, רוצים לחתור תחת כל מערכת הסחר הגלובלית - כולל ארגון הסחר העולמי ושרשרת האספקה הגלובלית - שהובילה לשגשוג ולשלום אחרי מלחמת העולם השנייה, וחילצה מאות מיליוני בני אדם מעוני עמוק. הם לאומנים שמוכנים לסבול אמריקה ענייה ומבודדת יותר בשם ריבונות גדולה יותר ופחות שיבוש כלכלי".

נבארו לא מתרגש במיוחד מהביקורת. מבחינתו, טראמפ צודק - בהגדרה. התפקיד שלו הוא רק להסביר למה. בראיון לבלומברג, אחרי הכרזת טראמפ על כוונתו להטיל מכסים: "זה החזון של הנשיא. התפקיד שלי ככלכלן הוא לנסות ולהציג את הניתוח שמאשר את האינטואיציה שלו. והאינטואיציה שלו תמיד נכונה בעניינים האלה".