איך הגעתי לכאן: אלישבע מזי"א מציגה תחנות ברזומה
מזי"א, מנהלת תיאטרון החאן מספרת מדוע עברה לגור בירושלים, מדוע לא נהפכה לעיתונאית ועל הילדות בצל אמה המחזאית עדנה מזי"א: "התיאטרון היה הבייביסיטר שלי"
השכלה
תואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית.
תואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית.
ניסיון מקצועי
2007–2016 - מנכ"לית עמותת רוח חדשה
2017 ראש - מטה מנכ"ל האוצר
2017 ואילך - מנהלת תיאטרון החאן
מה למדתי
שוני הוא יתרון. "ירושלים מפגישה אותך עם אוכלוסיות שונות, ובכל זאת יש בה תחושת סולידריות גבוהה וקהילתיות. הפכתי את זה לאג'נדה שלי - לעבוד גם עם אוכלוסייה חרדית וערבית - כי הבנתי שמגוון תרבותי הוא הזדמנות ולא בעיה".
אפשר לבנות גשר לכל אחד. "אני לא מתחזקת, אבל לומדת טקסטים של תנ"ך ותלמוד. הקמנו קבוצה מגוונת של חילונים כמוני עם חבר'ה דתיים וחרדים, ונוצרה קהילה חזקה שעובדת יחד ועושה שבתות יחד. כי כשרוצים, מסתדרים".
אלישבע מזי"א, מנהלת תיאטרון החאן צילום: אוהד צויגנברג
"כילדה עבדתי הרבה במשק בנהלל. קטפתי פירות, עישבתי במעדר. את רוב העבודה לא אהבתי, אבל היא יצרה בי עצמאות וחיבור לקרקע. אמא האמינה שילדים שגדלים בסמוך לטבע הם פחות חרדתיים, כי הטבע קמל מול עיניהם".
מזי"א בגיל 4 עם אמה עדנה
"אמא שלי, המחזאית עדנה מזי"א, התחילה לעבוד בתיאטרון חיפה כשהייתי בת 10. נסעתי איתה המון לחזרות ולהצגות. את ‘מעגל הגיר הקווקזי’ ראיתי 5–6 פעמים בגיל 12. התיאטרון היה הבייביסיטר שלי".
עדנה מזי"א צילום: יובל חן
"תמיד חלמתי להגיע לגל"צ. עברתי את כל הבחינות, אבל נכשלתי בראיון האחרון. זה הכישלון הכי גדול שלי, אבל אני שמחה עליו. אחרת הייתי נהיית עיתונאית".
"'רוח חדשה' הוקמה כדי לחזק את קהילת הצעירים בירושלים. עשרות אלפי איש עברו דרכנו. בין היתר הקמנו חממות ליוצרים וקבוצות לרכישת דירות. רצינו לצמצם את ההגירה השלילית, והצלחנו".
"רציתי מאוד לעבוד בממשלה. הגעתי לאוצר דרך שי באב"ד, שהוא חבר ותיק, אבל אחרי תשעה חודשים עזבתי. אני אדם יזמי מאוד, שאוהב לעשות דברים חדשים, ואילו הממשלה, בטח משרד האוצר, היא מקום ציני, שעוסק בפרוצדורות, טפסים והמון פוליטיקה. היתה חסרה לי היצירה".
"תיאטרון בתל אביב זה מפעל, סרט נע שמייצר הרבה הצגות לקהל רחב. החאן שונה. הוא מגדלור של איכות. יש בו הצגות יותר מיוחדות ומקוריות, ולכן אני לא מרגישה שאני מתחרה בקאמרי, למשל. זאת לא אותה קטגוריה. האתגר שלי עכשיו הוא להפוך אותו רלבנטי לקהלים מגוונים, ולא רק חילונים".
תיאטרון החאן, ירושלים צילום: עמית שאבי "האתגר הכי גדול של החאן הוא להפוך רלבנטי לקהלים מגוונים בירושלים. כיום הוא פונה בעיקר לחילונים, ואני רוצה לפתוח אותו גם לקהל דתי, אולי אפילו חרדי, וגם לקהל צעיר יותר ולדוברי אנגלית. צריך לשנות לאט לאט את הדנ"א שלו, כדי שיהיה ירושלמי יותר".
