הסרט "ליידי בירד" קיבל כנפיים
מדובר בסרט נעורים מבריק, עשוי ברגש ורגישות, שיצא מהאוסקר עם אמפתיה אך ללא פרסים
גרטה גרוויג סיפרה את סיפור חייה בטרילוגיה פרי עטה שהלכה בסדר כרונולגי הפוך, מהסוף להתחלה. היא התחילה עם שני סרטים שהיא כתבה ושביים בן זוגה נואה באומבך. הראשון והמקסים מכולם היה “פרנסס הא”, סיפורה של אשה צעירה שמחפשת את עצמה בעולם, בין ניו יורק לפריז. גרוויג שיחקה בתפקיד הראשי.
סרשה רונן כבת דמותה של גרטה גרוויג, שכתבה וביימה את הסרט צילום: Universal Pictures International
השני היה “מיסטרס אמריקה”, סיפורה של בחורה צעירה, סטודנטית לספרות, שחולמת להיות סופרת ומוצאת השראה באשה מבוגרת, שממנה היא גונבת את סיפור חייה. גרוויג גילמה את האשה המבוגרת. כעת, כשהיא מביימת לראשונה סרט באורך מלא, גרוויג נשארת מאחורי המצלמה ונותנת את הבמה לסרשה רונן כבת דמותה, הפעם כתיכוניסטית.
רונן מגלמת את קריסטין מקפירסון שכחלק מהמרד שלה בהוריה, ובעיקר באמה, היא מעדיפה שכולם יקראו לה “ליידי בירד”, אולי כי החלום שלה הוא לפרוס כנפיים ולעוף מהקן.
כמו גרוויג, גם ליידי בירד חיה בסקרמנטו, בירת קליפורניה, ולומדת בתיכון קתולי. היא שונאת את העיר שבה היא גרה ורק חולמת להגיע לניו יורק. אבל כשהיא מקבלת משימה בבית הספר לכתוב על העיר, המורה הנזירה מראה לה שמכתיבתה ניכרת אהבתה.
וכך הוא הסרט, הגיבורה הצעירה מדברת על הניכור מבית הגידול שלה, אבל המבט של היוצרת הבוגרת, על העיר ועל הוריה, מלא אהבה ותודה.
“ליידי בירד” הוא סרט התבגרות קטנטן, זעיר ממדים, אבל עשוי כולו עם לב וכנות. גרוויג כותבת בחסד סיטואציות חדות אבחנה, ונעה הלוך ושוב בין נקודת המבט של הבת המרדנית ובין האם שמצליחה לבטא אהבה רק באמצעות דאגה. הדיוק בבימוי ממשיך אל הדרכת השחקניות שנעות בתוך שבריר שנייה מוויכוח מר להסכמה גדולה, וההפך. מרגע של אינטימיות גדולה לניכור דוקרני תוך פעימת לב.
באופן מפתיע ומשונה, יש ב”ליידי בירד” כמה וכמה רגעים שהזכירו לי את “כנפיים שבורות” של ניר ברגמן, שגם הוא נע בווירטואוזיות בין הומור ובין דמע. החל מהשם בעל מוטיב בעלי הכנף, המשך בעלילה על אם ובת, גם שבשניהם נערה שרוצה לעזוב את הבית, ומרגע שהיא עושה זאת, רק רוצה לחזור.
אחרי שהתגלתה כשחקנית נהדרת ואז כתסריטאית מחוננת, מגיע השלב שבו אנחנו מגלים שגרוויג בת ה־34 היא גם במאית נהדרת. היא היתה השבוע הבמאית החמישית בסך הכל שמועמדת לאוסקר, אך “ליידי בירד” יצא בסופו של דבר מהאוסקרים עם המון אמפתיה אבל ללא פרסים.
