יאנג לי־פינג: סוחרי הצעדים

תיאטרון המחול של יאנג לי־פינג, שיופיע בחודש הבא בישראל, הוא עסק מסחרי לכל דבר. ללהקה, המגיעה ממחוז יונאן בדרום־מערב סין, יש יותר מ־400 עובדים, מחזור שנתי של 10 מיליון דולר בשנה ורווח של 2 מיליון דולר (המיסוי הכבד במדינה מקצץ ברווחים).

החברה נוסדה ב־2003 וב־2011 הפכה לחברה בע”מ. ב־2014 היא החלה להיסחר בבורסה השלישית בגודלה בסין NEEQ (national exchange and quotations), שהוקמה ב2012 כאלטרנטיבה לבורסות העיקריות של שנגחאי ושנזן.

וואנג והמנהלת האמנותית יאנג לי־פינג. "בסין היא מפורסמת ברמה של מדונה" צילום: ענבל כהן חמו

בעלת המניות העיקרית ויו”ר הדירקטוריון היא יאנג לי־פינג, המנהלת האמנותית והכוריאוגרפית של הלהקה. היא מושווית פעמים רבות לכוריאוגרפית פינה באוש ונחשבת לכוכבת ענקית בסין, “ברמה של מדונה במוזיקה”, מסביר מנהל ומפיק הלהקה, נתן וואנג, במהלך ביקור בישראל. הופעותיה של הלהקה זכו בפרסים רבים, והיא הופיעה מעל 4,000 פעם בסין וברחבי העולם. וואנג מספר שיש גם לייבל אופנה, אביזרים, משקאות, יין ומסעדות הנושאים כולם את שמה. ולצד כל אלה הלהקה מחזיקה גם בבתי ספר המכשירים דורות חדשים של רקדנים ומחלקה שמפתחת ומייצרת טכנולוגיות ומוצרי הייטק לעיצוב במה.

המטרה של תיאטרון המחול של לי־פינג היא לשמר ולהציג את המסורת והתרבות הסיניות. הלהקה יצרה במהלך השנים שמונה מופעים, חלקם עולים מדי יום בערים שונות בסין לתיירים במתכונת הברודווי והווסט אנד, וחלקם יוצאים לסיבובי הופעות בעולם.

מעצב זוכה אוסקר

המופע “תחת מצור”, שבו יוצג סיפור האהבה והמלחמה “שלום לפילגש”, יגיע לישראל ב־26 באפריל לארבעה מופעים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. 18 רקדנים, שני מוזיקאים, זמר מהאופרה של בייג’ינג ואמנית מגזרות נייר יצרו 100 דקות של תיאטרון מחול הכולל אקרובטיקה, קונג פו, פקין אופרה (סגנון אופרה סיני מסורתי), טאי צ’י, היפ הופ ומחול מודרני. על העיצוב אחראי זוכה האוסקר טים ייפ (עיצוב תלבושות ל”נמר/דרקון” של אנג לי) ששיתף פעולה גם עם היוצר הבריטי אקרם קאן. עלות ההפקה עומדת על שני מיליון דולר.

מתוך המופע "תחת מצור" שיוצג בישראל צילום: LI YI JIAN

“כפי שמשקיעים כסף כדי להגן על הפנדה שלא תיכחד מהעולם, כך צריך להשקיע גם בתרבות ובמסורת כדי שלא ייעלמו”, אומר וואנג. “אנשים נוטים לחשוב שמופעי תיירות שנשענים על המסורת הם 'זולים', אבל זה ממש לא נכון. הסוד הוא להיות קריאטיביים ואמנותיים, ליצור בסטנדרטים גבוהים ולשתול את זה בדרך מופע מודרנית”.

וואנג, שהיגר בגיל 12 עם הוריו לאוסטרליה וויתר על האזרחות הסינית, אינו יכול להיות בעל מניות בלהקה, כיוון שעל פי החוק המקומי, בכל הקשור לתרבות רק אזרחי סין יכולים להיות בעלי מניות.

צריך למכור כרטיסים

“הממשלה הסינית מעודדת את המסחר בבורסה כיוון שהפעילות הפיננסית בגלל השקיפות. יש גם תיאטרון והרבה חברות סרטים שנסחרים בה”, הוא אומר. “רוב להקות מחול לא צריכות לדאוג מאד לגבי כסף, אבל בעסק מסחרי חייבים לחשוב על זה בכל פרויקט. אצלנו יש שילוב בין פרויקטים אמנותיים מאוד מושקעים למחשבה על מכירות הכרטיסים בקופות. הרבה מהמופעים שאנחנו יוצרים יוצאים לסיבובים בעולם, אבל חלקם נשארים בעיר מסוימת במשך עשר שנים.

"בעבר 95% מגופי התרבות בסין סובסדו ונתמכו על ידי הממשלה, אבל בשנים האחרונות קרו שינויים חברתיים וחברות פרטיות נוצרו מתוך צורך של הקהל למשהו אחר בתיאטרון ובאמנות. היום לאנשים יש יותר כסף, והם יכולים להרשות לעצמם לחוות סוגים שונים של אמנות. הממשלה מעודדת הקמת חברות פרטיות, וזה זמן טוב לכך כי אנשים גם מטיילים יותר בעולם.

כשאנשים מטיילים, הם רוצים לצרוך תרבות. לי חבל, למשל, שאני פה בישראל ארבעה ימים ולא מצאתי אף מופע שייתן מבט והצצה לתרבות היהודית ישראלית ולטקסים שלכם – אלה הדברים שבסין מאוד תורמת לתעשיית התיירות”.