טקס האוסקר ייערך הלילה: מי יזכה בזהב?

כשמדברים על האוסקר, צריך לזכור: רוב הצופים האמריקאים בכלל לא מתעניינים בזוכים. חוץ משנים בודדות – כשיש להיט ענק כמו “טיטאניק” או “שר הטבעות” – 35 מיליון הצופים באוסקר באמריקה עושים זאת בשביל, ובכן, הכוכבים. לראות מי בא עם מי ומה הוא לבש, בשביל הבדיחות, ומתוך תקווה שיהיו דמעות וריגושים ואולי גם פאדיחות – רגעים של מבוכה וספונטניות.

דווקא בישראל זה קצת אחרת. “שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי”, “העיתון”, “דאנקרק” ו”תברח” זכו בארץ להצלחה יפה, כך שכאן יש יותר אנשים שראו את הסרטים מאשר אנשים שיצפו באוסקר.

אז מי יזכה? נגיד כך: טקס 2018 (שיועבר בשידור חי החל מ־3 לפנות בוקר בערוץ yes1) יכיל כמה וכמה רגעים של מתח והפתעות. זו אחת השנים הכי מפוזרות וצמודות שאני זוכר מאז שאני מכסה את האוסקרים. בדרך כלל, מי שעוקב אחרי כל מה שקורה בחודשיים שלפני הפרס יכול לדעת די טוב מה הולך לקרות בטקס הסופי. השנה? פחות. עם לא פחות מחמישה סרטים שעשויים להפתיע בזכייה בפרס הגדול, כל שם שיוקרא בסוף הטקס יהיה מפתיע.

הסרט "צורת המים" צילום: איי פי

בכל זאת - בואו נמפה כמה מהקטגוריות הבולטות בטקס ונהמר על זוכים. כן, אם אטעה תוכלו ללעוג לי, אם אצדק אוכל להתרברב, אבל בעיקר זה נועד כדי לשמש תקציר של כל מה שקרה במירוץ עד כה.

הקטגוריות הקלות

בכל הקשור לשחקנים, מאז גלובוס הזהב (הפרס הראשון של העונה) ועד פרס האקדמיה הבריטית (הפרס האחרון לפני האוסקר) הקונצנזוס היה מוחלט. אם מישהו אחר מארבעת האלה יזכה בפרס, זו תהיה הפתעה מוחלטת ו־5,000 איש באולם דולבי בהוליווד יגיבו בתדהמה.

שחקנית: פרנסס מקדורמנד, “שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי”

שחקן: גארי אולדמן, “שעה אפלה”

שחקנית משנה: אליסון ג’אני, “אני, טוניה”

שחקן משנה: סם רוקוול, “שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי”

תסריט מעובד: “קרא לי בשמך”. ג’יימס אייבורי בן ה־89 יהיה הזוכה המבוגר ביותר בתולדות האוסקר כשיזכה בוודאות בפרס על התסריט המרגש שכתב.

איפור: “שעה אפלה”. כי 90% מהזכייה הצפויה של אולדמן הם בזכות האיפור הפנומנלי שהפך אותו לווינסטון צ’רצ’יל.

סרט אנימציה: “קוקו”

במאי: גיירמו דל טורו, “צורת המים”. הוא זכה על בימיו בגלובוס הזהב על בימוי, בבאפט”א ובפרס גילדת הבמאים. הוא יזכה גם באוסקר.

הקאסט של "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" זוכה בפרס גילדת השחקנים צילום: רויטרס

פרס הסרט הטוב ביותר

הפסקה הבאה היא התירוץ שלי למקרה של כישלון. יש כמה חזאי אוסקר שאני עוקב אחריהם ולרוב סומך עליהם, והם טוענים ש”צורת המים” יזכה באוסקר. ובחיי, אני לא מבין אותם. כשאני קורא בעלי התה של האוסקר, אני מגיע למסקנה ש”צורת המים” יכול להגיע מקסימום למקום הרביעי בהצבעה. השאלה שצריכה להישאל היא: למי יש יותר השפעה בקרב מצביעי האוסקר – לבמאים ולמפיקים (שבחרו ב”צורת המים” כסרט השנה) או לשחקנים (שבחרו ב”שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי”).

לעומת חזאי האוסקר, אני שם את הז’יטונים על השחקנים, שמהווים את הפלח הגדול ביותר מבין מצביעי האוסקר. אבל האם העובדה שלא מעט אנשים מצאו את “שלושה שלטים” לא מספיק רגיש מבחינת ייצוג גזעי עשויה לפגוע בו? ראשית, ייתכן. למרבה הצער, האוסקר בשנים האחרונות הפך מפרס לסרט הכי טוב לפרס לסרט שהנושא שלו הכי חשוב. במקרה כזה מי שיהפוך לפייבוריט הוא “תברח”, שימשיך את מהלך התיקון של האקדמיה לטובת נושאים שחורים מאת יוצרים שחורים. נשמע הגיוני אבל יש בעיה אחת עיקרית איתה (מלבד העובדה שהאקדמיה בדרך כלל לא נותנת פרסים לסרטי אימה): “תברח” לא זכה באף אחד מהפרסים המקדימים. אם הוא יפתיע ויזכה באוסקר, זה אומר שכל חוקי המשחק השתנו ושהאקדמיה שינתה לחלוטין את פניה וזו תהיה מהפכה. אבל אני בוחר בהימור המעט שמרני יותר, שהוא גם הפייבוריט האישי שלי: “שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי”.

ומי שרוצה עוד הימורים ודיווחים מהטקס בזמן אמת מוזמן להצטרף אליי בבלוג שלי “סינמסקופ”: cinemascope.co.il.