בויז טו מן
בליגות הספורט הבכירות תוהים איך לעזור לשחקנים בני 19 עד 22 להישאר במשחק למרות הקשיים האדירים שלהם להתמודד עם "הילדים הגדולים"
98% מהשחקנים שמשחקים בגיל 16 באקדמיה של מועדון כדורגל מקצועי אנגלי, עוזבים את המשחק כשהם מגיעים לגיל 18. זאת אומרת שהילדים האלה, שהכדורגל הוא 24/7 מהחיים שלהם, לא יישארו במשחק אחרי שיגיעו ל"גיל בגרות". העניין הוא שרק 8 מ-400 השחקנים שיקבלו חוזה בגיל 18 יהיו חלק מהמשחק ביום ההולדת ה-20 שלהם. וגם אחרי גיל 20, הכדורגל כל כך אכזרי, שכמעט 2 מ-3 שחקנים שמקבלים חוזה בגיל 20, כבר לא יהיו בליגה מקצועית בכירה בגיל 22.
פיל פודן ממנצ'סטר סיטי נגד מאט ג'יימס מלסטר. קשה להתרגל להתמודד מול גברים צילום: גטי אימג'ס זו בעיה שמודעים לה בכדורגל. המעבר בין נוער לקבוצה הבוגרת הוא מעבר כמעט בלתי אפשרי בכדורגל המקצועי. הרבה כישרונות הולכים לאיבוד. נכון לתחילת העונה שעברה, רק 18.5% מהשחקנים בליגות האירופיות הם שחקני בית - ירידה מ-19.3%. ירידה מ-23.2% ב-2009.
הליגה הסלובקית היא הליגה עם שיעור שחקני הבית הגדול ביותר - 33.4% והיא הליגה היחידה שלפחות שליש מהשחקנים הם שחקני בית. אחריה הליגה הנורבגית (26.8% מהשחקנים הם שחקני בית), הליגה האוקראינית (26.3%) וליגת העל הישראלית (26.1%).
יש לציין שבליגה הישראלית יש "הגנות" ותמריצים לשיתוף השחקנים ישראליים (מקומיים) - הגבלת זרים, בונוסים על שיתוף צעירים וחוזי חייל זולים במיוחד, שבגלל תקנון ההתאחדות לכדורגל יכולים להימשך כמה שנים אחרי שהשחקן כבר לא חייל.
טורקיה היא הליגה עם שיעור שחקני הבית הנמוך ביותר - רק 6.8% משחקני הקבוצות בליגה הראשונה גדלו בקבוצה. בפורטוגל השיעור גם כן נמוך ביותר - 8.4%. איטליה (8.9%), בלגיה (9.1%) ואנגליה (10.3% - שזו עלייה מ-10% בעונה שעברה) גם כן בעלות שיעור נמוך במיוחד של שחקני בית בסגלים.
אז איך מגדילים את מספר שחקני הבית בקבוצות?
באברטון החליטו לשנות את סגנון הכדורגל בקבוצת הנוער כדי להתאים אותו ל"כדורגל בוגרים". פול טייט, מאמן אברטון עד גיל 18, אמר שההנחייה של ראשי האקדמיה היא להתרחק מכדורגל "נקי" ולשחק כדורגל יותר "ישיר".
טייט, שקבוצתו במקום השני בליגת הנוער פרמיירליג צפון, אמר לליברפול אקו: "הרבה מאמנים של קבוצות עד גיל 23, מדברים על שינוי פילוסופיה ולשחק כדורגל יותר ישיר ובאמת, רואים את השינוי ועובדים יותר עם השחקנים על כדורגל ישיר, הגעה לכדורים שניים (כדורים חוזרים ממאבק אווירי של שני שחקנים), הגנה על על הקורה הרחוקה ודברים כאלה. אנחנו צריכים להכין את הצעירים לשלב הבא עם כדורגל של השלב הבא בגלל שאם הוא לא יתאמן על קליטת כדורים ארוכים ותמיד יתאמן בכדורגל 'נקי' של מסירות, הוא לא יצליח בבוגרים, שם ימסרו לו המון מסירות ארוכות. הניקיון של כדורגל אקדמיות - הכל נחמד מאוד על המגרש, הכדור על הדשא - זה צריך להשתנות, כך כשבוגרי האקדמיה יוצאים לשחק בליגה הרביעית בהשאלה, הם לא יהיו בהלם מזה שהם לא ראו את הכדור במשך יותר מ-10 דקות. הם יהיו מוכנים לשחק כדורגל בליגות הנמוכות באנגליה, להתפתח שם. צריך להכין אותם לעולם האמיתי".
האם זה מה שיכין אותם לעולם האמיתי? אולי. אבל לכדורגלנים בני 19 עד 21 שמבחינה פיזיולוגית-הורמונלית פשוט לא חזקים פיזית כמו גברים בני 23-24-25-26 - תמיד יהיה קשה להיכנס לקבוצה הבוגרת (מן הסתם, תמיד יהיו יוצאים מן הכלל).
קלינט קאפלה וג'ארט אלן צילום: אי פי איי
גם בכדורסל יש בעיה
גם בענף אחר, ביבשת אחרת, מדברים הרבה על הקושי של ילדים בני 19-20 להתמודד עם "הגדולים". ב-NBA, ליגת הכדורסל של צפון אמריקה, יש ביטוי שנקרא "חומת הרוקים" או תקרת הרוקים, ביטוי שמתאר את נקודת הזמן בה שחקן חדש בליגה - בדרך כלל בגיל 19,20,21 - כבר לא יכול להציג את אותם מספרים שהציג בתחילת העונה. לשחקנים הללו, ששנה לפני שהם גויסו ל-NBA שיחקו עם ילדים בני גילם בקולג', מתקשים - פיזיולוגית ומנטלית - לשחק 82 משחקים נגד גברים.
האתגרים של רוקים רבים - משעמום (מאליק מאנק, הרוקי של שרלוט הורנטס התלונן שב-NBA אין סדר יום כמו בקולג'ים ורוב הזמן משעמם לו), דרך התמודדות עם היריבים הכי חזקים שתתמודד נגדם בחיים ועד התמודדות עם הנסיעות הרבות ולוח הזמנים - אבל אולי העניין הכי קשה לרוקים - לפי כתבה בביזנס ספורטס אינסיידר: העניין הפיזיולוגי
ג'ארט אלן, הרוקי בן ה-19 של ברוקלין נטס, אמר ל"אינסיידר": "לשחק נגד בוגרים, כן, זה מאוד קשוח". מייק קונלי, הגארד הוותיק של ממפיס גריזליס, שהתקשה בשלוש השנים הראשונות שלו בליגה, הוסיף: "אני חושב שעונת הרוקי שלי, לא הייתי מוכן בה. לא הייתי מוכן פיזיולוגית. בקיץ הייתי צריך להתרכז בגוף שלי. הייתי צריך להיות חזק יותר ולבנות על זה לעונה הבאה".
הג'נרל מנג'ר של מילווקי באקס השווה את הצעירים בקבוצה שלו - חלקם מהטובים בליגה - ל"חימר", שצריך "לעצב משחק אחר משחק, חודש אחרי חודש. "השחקנים הצעירים צריכים להגיע לנקודה בה הם יכולים להתמודד עם הליגה פיזית לאורך העונה. וזה עניין קשה, במיוחד בעונה ולוח זמנים שלא מאפשרים זמן רב מדי לעבוד על הגוף שלך ולהתחזק".
מלבד ענייני מאסת שריר שבאופן טבעי גדלה כשמגיעים ל'שיא' גופני בגיל 26, למידת המשחק ועניינים מנטליים, הרוקי (וגם שחקן שנה שנייה) צריך להתמודד עם יריבים, שרובם חזקים ממנו, בעלי ניסיון גדול ממנו ולא ירחמו עליו - כי מבחינתם הוא בא לקחת להם את החוזה. וזה רק בתוך הקבוצה שלו, לא נגד היריבים. ויש גם את עניין הקוגנטיבי. "המוח שלך עובד הרבה יותר ב-NBA" אומר סם דקר מלוס אנג'לס קליפרס. "ב-NBA השחקנים פשוט הרבה יותר חכמים, הם מקבלים החלטות הרבה יותר טובות מאשר כל שחקן אחר בעולם. זה האקס-פקטור שלהם". ג'יי הרננדז, מאמן פיתוח באורלנדו מג'יק, הוסיף: "השחקן מתעייף רק מלחשוב על מה שקורה במשחק. הוא אף פעם לא חשב כל כך הרבה על המשחק. והוא חושב על הרבה דברים בבת אחת. זה שורף לו הרבה אנרגיות".
בגלל הגורמים הללו קשה מאוד לשפוט שחקנים אחרי עונת הרוקי שלהם. אפילו אחרי שנתיים-שלוש לתוך הקריירה של ה-NBA שלהם אי אפשר לדעת למה הם יתפתחו ומה הם יהיו.
הדיון הזה מגיע כשברקע יש שערוריית ענק במשחק המכללות. תוכניות כדורסל בכירות ומאמנים בכירים, לצד אנשי עסקים וחברות כגון אדידס, מואשמים כי שילמו לשחקני קולג'ים כדי שישחקו בקבוצות מסוימות. התשלומים לא חוקיים ועוברים על החוק של ה-NCAA, הארגון שמנהל את ליגות הספורט במכללות האמריקאיות. על פניו, ה"הפשע" הגדול הוא לשלם לשחקנים שהקבוצות שלהם מייצרות עשרות מיליוני דולרים בשנה - כך שאין פה פשע כלל, בטח לא כשמשלמים לשחקן בן 18-19, שיכול לשחק כבר ב-NBA, שם ירוויח המון.
לברון ג'יימס. בעד ליגות פיתוח צילום: איי אף פי אייקון ה-NBA, לברון ג'יימס, דיבר על הנושא וגם המליץ לליגה לפתח שחקנים בקבוצות בת של קבוצות NBA, בליגה התפתחותית. "אני לא יודע אם אפשר לתקן את ה-NCAA" אמר לברון ג'יימס לכתבים. "זה (תשלום לא חוקי לשחקנים) קורה במשך שנים על גבי שנים". הוא הוסיף: "אני לא יודע את כל החוקים והרגולציות אבל אני כן יודע שלהביא לקמפוס אתלטים של חמישה כוכבים, בכדורסל ופוטבול, זה אומר שהקולג'ים מרוויחים הרבה מאוד כסף עליהם. אני יודע כמה המאמנים של הקולג'ים האלה מרוויחים (בדרך כלל הם בעלי המשרה הציבורית עם השכר הכי גבוה במדינה שלהם - א"ד).... ושמעתי את הנרטיב הזה שהם מקבלים חינוך בחינם, אבל זה לא שמביאים את הספורטאים הללו למטרות חינוך. הם מביאים אותם כדי שינצחו להם באליפות. אז זה מוזר". לברון המשיך בכך שהוא מעוניין של-NBA תהיה "שיטת חווה" הדומה לבייסבול (ענף בו בוחרים שחקנים בדראפט ושולחים אותם להתחשל בליגות הנמוכות). "יש לנו הרבה ילדים ואנחנו מודאגים מכך שהם לא מוכנים כשהם נכנסים לליגה. אז אנחנו צריכים לחשוב על הילד בן ה-16-17 שלא חושב שה-NCAA מתאים לו, אנחנו צריכים שיטה בה הוא יכנס לליגה מקצועית, ילמד ממקצוענים את המשחק ולא ב-NBA. שיטה בה הוא יתפתח כשחקן וילמד איך להיות שחקן כמה שנים ואז יהיה מוכן ל-NBA. שידע מה זה החיים ב-NBA, איך ללכת, איך לדבר. שזה יהיה טבעי עבורו".
לברון אומר מה שסן אנטוניו וטורונטו עושות כבר הרבה זמן - מפתחות שחקנים עם דגש על אימון של שחקני G-ליג. ספרס משקיעה המון במאמנים מיוחדים שיעבדו עם הצעירים על כל האלמנטים במשחק שלהם ונותנת להם להשתפשף בליגת הפיתוח. כך מייצרת "שחקני בית" שאמנם לא מוכרים במיוחד, אבל עומדים בכל המבחנים שהליגה זורקת עליהם.
בכל מקרה, ג'יימס אמר שידבר עם הקומישינר של הליגה, אדם סילבר, על הנושא. גיי'מס, בכיר בארגון השחקנים, בעד פיתוח ליגת הפיתוח של ה-NBA, הג'י-ליג, ומעוניין שיהיו 30 קבוצות ולא 26, כך שלכל קבוצת NBA תהיה "קבוצת פיתוח" שבה ילדים מוכשרים יוכלו להתפתח בקרב גברים ואז להיכנס לליגה. ב-G ליג, בניגוד ל-NCAA, אותם שחקנים גם יקבלו שכר - ולא מתחת לשולחן.
אז האם הפתרון בספורט הוא ליגה מקצוענית לפני הליגה המקצוענית הבכירה? על פניו השאלות לליגות נמוכות יכולות לעזור לשחקנים להתפתח (ע"ע הארי קיין). גם קבוצות B, כגון ברצלונה B, ריאל קאסטייה (ריאל מדריד B) ו-Jung Ajax (אייאקס B) יכולות לסייע לפתח שחקנים (ריאל מדריד, ברצלונה ואייאקס הן יצרניות השחקנים הבכירה בליגות הגדולות של אירופה). מאמנים רבים, גם בישראל, תומכים הליגת מילואים חזקה או "קבוצות בת" שמשחקות בליגות הנמוכות (בית"ר רמלה-תל אביב היא סוג של קבוצת בת של מכבי תל אביב בשנים האחרונות). אולי שווה לכדורגל כולו, בישראל ובאירופה, לאמץ את שיטת קבוצות החווה. אולי שווה לעשות זאת באופן רשמי ומסודר - להעניק לשחקנים בני 19-20-21-22, יותר אימונים, יותר מאמנים התפתחותיים וגם את ההזדמנות לשחק מול גברים. ככה אפשר לגשר על הפער שספורטאים צעירים רבים נופלים בו.
