"בזאבים יש משהו מאוד מושך ופראי ועם זאת, מאוד מגונן"

“בזאבים יש משהו מאוד מושך ופראי ועם זאת, מאוד מגונן”, אומרת האמנית טובה פסח. “בלהקת זאבים - החזקים לא הולכים בראש אלא מאחור, כי הם דואגים לחלשים ומוודאים שהם יוכלו ללכת בקצב הלהקה. יש שם חמלה”.

במוצ”ש הקרוב (3.3) תיפתח בבית האמנים בראשון לציון תערוכת היחיד של פסח, “חיה”, שבה יוצגו עבודות שליוו תהליך אישי שעברה. אוצרת התערוכה היא נורית טל-טנא.

“חייתי 40 שנה עם אהבת חיי ולפני שלוש שנים הוא פשוט הלך, תוך כדי שינה”, מספרת פסח. “זו היתה טראומה מאוד קשה. אבל אחרי חצי שנה החלטתי שאני קמה מהמיטה ומתחילה לעבוד שוב, ובתקופה הזו פשוט התחלתי לצייר זאבים, ממקום לא מודע. ואז חברה הביאה לי את הספר ‘רצות עם זאבים’ והיה שם קטע שטלטל אותי: סיפור על זקנת שבט שמצאה עצמות של זאב, ותוך כדי שהיא שרה וקוננה עליהן הזאב התחיל להתמלא בבשר, חיים ונשמה עד שהוא התעורר לחיים”.

האמנית טובה פסח מציירת את אחד מזאביה צילום: נורית טל-טנא

הדימוי הראשוני שהתחבר לתחושה של פסח היה מכת חשמל או החייאה. “משם עלתה המחשבה שאני יכולה ‘לזאב’, להחיות את מה שסביבי”, היא אומרת. “בתקופה ההיא רציתי להחיות את בן הזוג, אבל בעצם זה היה תהליך של להחיות את עצמי. התחלתי ‘לזאב’ כל דבר שנקרה בדרכי באמצעות העבודות”.

פסח (64) למדה אמנות במכללת אורנים, במהלך השנים לימדה אמנות בבתי ספר, ולאחרונה יצאה לפנסיה. “אני עדיין מלמדת יום בשבוע, אבל בעיקר מציירת, בימים ובלילות”, היא אומרת.

העבודות בתערוכה הנוכחית עוסקות, כאמור, במוטיב הזאב בצורות שונות. “יש בה גם עבודת וידיאו שבה אני ‘מזאבת’ את עצמי אל מול המראה, וככל שאני הולכת ונהיית דומה לזאב, כך נשמעות קריאות של זאבים שמתלהבים. זו מעין ועדת קבלה, ראיון ללהקת הזאבים. אני עוברת טרנספורמציה, ממקום נמוך למקום שבו אני יכולה להחליט. ב’זיאוב’ מבחינתי יש משהו מאוד תרפויטי. לצד ה’זיאוב’ אני גם ‘מזהבת’, משתמשת בזהב שמסמל הדר ומלכות ומסמל את המקום שאליו הצלחתי להגיע”.

התערוכה מוצגת, ולא במקרה, במקביל ליום האשה הבינלאומי. “יש פה סוג של מסר, גם לגברים אבל בעיקר לנשים, שהן יעזו ולא יעזבו את עצמן”, אומרת פסח.