מחדל הרגולציה הסביבתית

בעולם המודרני יודעים כיום להתמודד היטב עם מפעלים בסמוך למרכזי אוכלוסין צפופים - תופעה שכיחה בכל הערים המרכזיות באירופה. זאת, בעוד בישראל אין שיטה סדורה לניהול אזורי תעשייה במרכזי אוכלוסין ובפועל פקידי ממשלה קובעים הוראות וגזרות רגולטוריות חופפות בתחומים רבים. אלו באות לידי ביטוי בעיקר בתחום הסביבה כתוצאה מלחץ ומרצון לתת מענה לצרכים המיידיים לטווח הקצר של פוליטיקאים כאשר הדוגמה הבולטת היא חיפה.

בישראל נקבעים כיום חוקים, תקנות וצווים שהוצאו כדי להסדיר נושאי סביבה ותשתית, בלא שקדם לקביעתם הליך סדור ומובנה של מציאת פתרון אמיתי לטווח ארוך, תוך בחינת השלכות הרוחב הכלכליות שלהם על המשק. גם התוכנית הלאומית של המשרד להגנת הסביבה היא בגדר הצהרה שאין בה התייחסות כיצד להשתמש נכון באמצעים בינלאומיים מקובלים כדי לשמור על הסביבה באופן אופטימלי תוך שמירה על התעסוקה והכלכלה.

כל רגולטור פועל מנקודת מבטו

החקיקה הסביבתית שנקבעת בפועל כיום לתעשייה בישראל היא המחמירה ביותר בעולם ונשענת על חלופות יקרות ללא הצדקה סביבתית. אנחנו מדינה חריגה בשה לא הוקם עד היום מנגנון ברור ומוסכם של הערכת המפגעים הסביבתיים ומדידת השפעות הרוחב של מעשי הרגולציה בתחום הסביבתי שנועדו לתת פתרון למפגעים. בפועל כל רגולטור פועל על סמך שיקול דעתו ומוציא הנחיות מנקודת המבט הצרה שלו. זאת בניגוד למקובל בעולם שבה יוצא היתר אחד מתואם בין כל הרשויות למפעל.

מפרץ חיפה צילום: אלעד גרשגורן

גם במשרדי הממשלה הכירו במחדל הגדול הקשור לכתיבת רגולציה לתעשייה. לפני שנתיים הצהירו על הכוונה להביא לאישור הכנסת בהקדם הצעת חוק "רישוי משולב" שתעשה סדר בבלגן הקשור לרישוי מתקני תשתיות ותעשייה בישראל, וכדי ליצור תשתית משפטית אחידה לרגולציה הסביבתית המבוזרת כיום בין משרדים ממשלתיים ורשויות שנות.

הפקידות פועלת בהיסטריה

בישראל, בשונה מאירופה, קיים כשל קשה בבסיס האסדרה הסביבתית בשל רגולציה לא מידתית ולא יעילה. בזמן שההתייעלות הסביבתית של התעשייה בארץ תופסת

תאוצה ומפעלים משקיעים עשרות מיליוני שקלים בשיפורם, המדיניות עצמה נעדרת כל היגיון ואיזון.

על אף המטרה המבורכת, נכשלה הממשלה לחלוטין בקידום החקיקה החיונית לשחרור צווארי בקבוק בירוקרטיים. אחת הבעיות המרכזיות נבעה מחוסר יכולת ומאי־רצון של הפקידות הממשלתית לבצע את הרפורמות הנדרשות על פי החקיקה האירופית. אותה פקידות פועלת כיום בהיסטריה כתוצאה מפופוליזם ציבורי ותקשורתי, וקובעת חקיקה בלתי מידתית שאינה מאפשרת לתעשייה הישראלית להתחרות באותם תנאים עם תעשייה במדינות מערביות.

הוואקום הקיים כיום בישראל בכל הקשור לכתיבת רגולציה מסודרת לסקטור העסקי יביא, בסופו של דבר, לסגירת בתי עסק בישראל, לאבטלה ללא הצדקה סביבתית ולנזק כבד ביותר לטווח ארוך לכלכלת ישראל. אם קיימת הזדמנות נוספת שלא לחסל אלפי מקומות תעסוקה תוך לקיחת אחריות הולמת על הסביבה, אסור לנו לפספס אותה.

הכותב הוא מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה