מי כן יכולה לקחת את האליפות לברצלונה?
בשקט-בשקט, ניצחון 0-1 אחר ניצחון 0-1, אתלטיקו מדריד מתקרבת לברצלונה בזכות הגנה היסטורית ואישיות שדייגו סימאונה מנחיל לקבוצתו וכנראה למועדון כולו
הגנה היסטורית
אחרי 23 משחקי לה ליגה העונה, אתלטיקו מדריד ספגה 9 שערים. 0.39 שערים למשחק. אם תשמור על הקצב הזה, תספוג רק 15 שערים בסוף העונה - בכך תשווה את שיא ההגנה הטובה של לה ליגה מ-1931. עוד יותר חשוב, מבחינת אתלטיקו ואולי גם הליגה הספרדית, לפתע פתאום הפער האדיר בין ברצלונה לשאר הליגה לא נראה כל כך גדול. אתלטיקו מדריד רק 7 נקודות מאחורי ברצלונה, שמתחילה בשבוע הבא את המסע שלה לזכייה בליגת האלופות. לאתלטיקו יש עוד משחק נגד ברצלונה כך שהפוטנציאל שהפער יצטמצם ל-4 נקודות אינו מופרך. הנקודה היא, שאם יש קבוצה שיכולה לגנוב את האליפות מברצלונה העונה - זו אתלטיקו מדריד. היא תעשה את זה - כפי שהיא עושה את זה עד כה, עם ניצחונות 0-1 (אתלטיקו כובשת 1.4 שערים למשחק בעוד ברצלונה 2.6 שערים), או יותר נכון ניצחון 0.39-1.4.
קראו עוד בכלכליסט:
- "אשמח לבנות שיתופי פעולה בין אתלטיקו מדריד לכדורגל הישראלי"
- Plus500 האריכה את הסכם החסות עם אתלטיקו מדריד
- אתלטיקו מדריד רכשה את הקרקע עליה נבנה האצטדיון שלה
דייגו סימאונה. יותר ממאמן צילום: איי אף פי הסגנון של אתלטיקו
ההצלחה של דייגו סימאונה באתלטיקו מדריד (אליפות, גביע, גביע ליגת אירופה, שני גמרי ליגת האלופות ועוד) מושתת על הגנה וזה לא עניין חדש - אבל נראה שאתלטיקו מדריד המועדון, למרות חששות מוצדקים שאי אפשר לשמור על רמת האינטנסיביות שסימאונה משחקניו, מצאה את "השיטה" שלה, את הסגנון המובהק שיהיה מזוהה עימה ולא משנה מי יאמן אותה. בכך היא תהפוך לאחת מהקבוצות היחידות באירופה עם "סגנון מועדון" שמוכתב מלמעלה ומעודד בחירת מאמנים, שחקנים ואנשי מועדון שמותאמים לתרבות שלו.
למרות שהסגנון הובא ושוכלל על ידי סימאונה, הבסיס להכל מתחיל באקדמיה של אתלטיקו, שם חיים על פי העקרונות שמנחים את הקבוצה הבוגרת בבחירת שחקנים. מנטליות מעל הכל, לחימה והגנה. כשסאול, שחקן בית של אתלטיקו, נשאל על ידי ה"מארקה" אם הוא 'אמן' בקבוצה, הוא ענה: "אני חושב שאני יותר לוחם. בגלל שאיפה שהאיכות שלך לא תוכל לקחת אותך, הביצים שלך כן יכולות לקחת אותך. ככה אנחנו חושבים. אנחנו צריכים לדעת את המגבלות שלנו ולדעת מה אנחנו צריכים לעשות על המגרש - זה הדבר היחיד שיאפשר לנו לצמוח". סאול מאמין במיליון אחוז בדברים שלו, ברוח המועדון. על זרועו מקועקע המשפט: "עוצמה לא מגיעה מיכולות פיזיות אלא מהרצון של הנשמה".
סאול מאמין במיליון אחוז בדברים שלו, ברוח המועדון. על זרועו מקועקע המשפט: "עוצמה לא מגיעה מיכולות פיזיות אלא מהרצון של הנשמה". צילום: איי אף פי העקרונות של סאקי
מלבד העקרונות המנטליים-"אישיותיים" של השיטה, מה הם אותם עקרונות של השיטה הזו? זה מתחיל בשתי שורות ברורות של 4 שחקנים בהגנה ובקישור. הקבוצה קומפקטית מאוד בהגנה (השחקנים קרובים זה לזה וסוגרים את האמצע בקישור ובהגנה) ומייצרת יתרון מספרי באגפים בהתקפה (עם המגן, קשר הכנף, החלוץ ולעתים אחד מהקשרים המרכזיים). משחק כזה אפשר לקיים כשמשחקים 4-4-2 קלאסי או 4-4-1-1 עם "מספר 10" מאחורי החלוץ ואפילו ב-5-4-1, כשיש "בלם קדמי" יותר בשלישייה האחורית. מאוד מזכיר את מילאן הגדולה של אריגו סאקי - למרות שהיא נחשבה לקבוצה התקפית יותר מהגנתית - בעיקר, ככל הנראה, בגלל הנוכחות של הגאונים ההתקפיים מרקו ואן באסטן, רוד חוליט, רוברטו דונאדוני והאבטיפוס לאנדראה פירלו, דמיטריו אלברטיני. עם זאת, מה שייחד את מילאן של אריגו סאקי היה משחק הגנה קולקטיבי. משחק הגנה שסאקי התגאה בו וגייס את שחקני ההתקפה אליו כאשר התערב איתם ש-6 מהם לא יוכלו לנצח את ה-4 האחוריים שלו במשחקון באימונים (ההגנה ניצחה את ההתקפה, שלא הצליחה אפילו להבקיע).
אחד מהאלמנטים הנוספים שאתלטיקו מדריד אימצה ממילאן של סאקי הוא מלכודות לחץ - בעיקר בחצי שלה, מה שמוביל לאיבודי כדור רבים של היריבה ולהתקפות מתפרצות איכותיות לאתלטיקו. ההבדל הגדול בין מילאן של סאקי לאתלטי של סימאונה הוא שבעוד שמילאן לקחה סיכונים בלחץ ומלכודות נבדל, אתלטיקו של צ'ולו מבססת את כל המעשים שלה על ידי צמצום הסיכונים למינימום האפשרי. מלכודות הלחץ, למשל, נעשות, בדרך כלל באגפים - רחוק מהשער של אתלטיקו. הקבוצה לא תבצע לחץ שיכול לסכן אותה. הקבוצה "תיקח סיכון" בביצוע לחץ במרכז המגרש, רק כאשר שחקן יריבה לא משתלט על הכדור בצורה טובה או נמצא בזווית גוף לא נוחה בקבלת הכדור. שחקנים לא יעשו מה שהם לא יודעים לעשות ולא ינסו משהו שהם לא טובים בו. הקבוצה כולה תיקח מעט סיכונים. ככה מנצחים כל משחק 0-1.
מבחינת יציאה להתקפה - כ-25% מההתקפות הן ישירות לחלוטין - דרך המרכז, כדור מהיר לאחד החלוצים המרכזיים. בגלל הסגנון הזה, אתלטיקו, בדרך כלל, נמצאת גבוה באירופה במספר הנבדלים שנשרקים לחובתה. התקפות אחרות-"מסודרות" מגיעות מהאגפים, שם - כאמור - אתלטיקו מייצרת "יתרון מספרי" באגף - שם גם השחקנים הכישרוניים יותר (יאניק קארסקו, אנחל קוריאה, ניקולאס גאייטאן, סאול). הם גם אלו שיהיו הראשונים להימכר על ידי אתלטיקו כי קשה יותר להשאיר אותם ממושמעים ובעלי מוטיבציה לשחק בשיטה הזו.
למרות שסאקי הגיע לאמן את אתלטיקו מדריד אחרי שדייגו סימאונה עזב את הקבוצה בהיותו שחקן לאיטליה, סימאונה כן אומר שהוא שאב השראה רבה מסאקי "מבחינה אומץ ורעיונות" והודה כי "הרבה מהאתלטי שלי מגיע מאיטליה".
. לא בדיוק סירת דייגים
סאקי, כיום פרשן באיטליה, אמר בעבר ש"אתלטיקו מדריד היא מאסטרפיס טקטי" וציין ש"הם עומדים בפני ספינות קרב כשהם על סירת דייגים. יש להם אנרגיה אדירה ומוציאים ערך אדיר מהשחקנים שלהם".
העניין הוא שזה לא בדיוק נכון. אתלטיקו מדריד אינה "סירת דייגים", ואם להמשיך באנלוגיה - היא יותר סירת "דבור" מסירת דייגים. הקבוצה מקום 13 ברשימת ליגת הכסף של דלויט (הכנסה של 272.5 מיליון יורו - יותר מכל קבוצה ספרדית מלבד ריאל מדריד וברצלונה) והיא רכשה העונה שני שחקנים ב-102 מיליון יורו (דייגו קוסטה - 66 מיליון יורו; ויטולו 36 מיליון יורו - נשלח להשאלה).
לאחרונה, נודע שעידן עופר הגדיל את אחזקותיו באתלטיקו מדריד לאחר שרכש שלשום (ג') 18% נוספים ממניות הקבוצה מידי השותפה הסינית - חברת וונדה. עופר הגדיל את אחזקותיו בקבוצה ל-33% ויהיה בעל המניות השני בגודלו. השליטה בקבוצה נשארה בידי מיגל אנחל חיל מארין, המחזיק ב-52% מהמניות. עופר, על פי הערכות, שילם כ-100 מיליון יורו, על האחזקה שלו. בעל המניות השלישי הוא אנריקה קרסו, הנשיא. על פי דיווח ב- El Confidencial, עופר יחזיק ב-33% והמניות של חיל מארין וקרסו יעמדו על 65%. השניים מכרו ביחד עם וונדה את המניות שלהם לעופר.
וונדה, שרכשה 20% מאתלטיקו מדריד עבור 45 מיליון יורו, ב-2015, עשתה אקזיט רווחי בעקבות דרישה של הממשלה הסינית להפסיק את ההשקעות הסיניות בכדורגל האירופי ולהעביר את הכספים לכדורגל הסיני. וונדה תישאר נותנת החסות הראשית של האצטדיון של אתלטיקו - וונדה מטרופוליטנו. וונדה תמשיך גם את פרויקט חינוך הכדורגל של ילדים סינים על ידי אתלטיקו מדריד. החברה תשאר "שותפה אסטרטגית".
המשמעות היא שאתלטיקו מדריד הולכת לקראת עתיד יציב מאוד מבחינה פיננסית ואמנם עדיין לא ברור עד כמה עופר יהיה משמעותי בקבלת החלטות, אבל בכל מקרה קרסו ומאין חיל ימשיכו לנהל את הקבוצה כפי שעשו היטב בשנים האחרונות.
ישנה משהו?
האם הכסף הגדול שהקבוצה התחילה להרוויח ישנה משהו? על פניו, הציפיות השתנו. למשל, סימאונה זכה לביקורת מסוכנו של פרננדו טורס לאחרונה. "לא קונים שני שחקנים ב-100 מיליון יורו עבור מקום שני" אמר אנטוניו סאנס. "הייתי נפטר מדייגו סימאונה ברגע". ואולם, כמו השחקנים של אתלטיקו מדריד, גם ההנהלה וצוות האימון יודעים מה הם יכולים לעשות ומה לא. אתלטיקו מדריד ככל הנראה לא תפטר את סימאונה לעולם. וגם אם יחתום בקבוצה כגון צ'לסי (יש שמועות שהוא יחליף את אנטוניו קונטה בקיץ) - הקבוצה, ככל הנראה, לא תוותר על הסגנון והאישיות שהוא הנחיל לה.זה האקס-פקטור שלה. זה מה שמייחד אותה ולמרות הפערים הכלכליים משאיר אותה בקרב על האליפות עם ברצלונה.
