נמרוד קוזלובסקי: "במודל הבגידות, המשתמשים מוכנים לשלם על השירות"
בכנס "כשטכנולוגיה פוגשת אהבה" אמר ד"ר נמרוד קוזלובסקי עם זאת כי "אף שהביקוש לאהבה קיים, 'קופידון' עוד לא ממש עושה מזה כסף. ההיקף הכספי של התעשייה מוערך ב-4-3 מיליארד דולר לשנה עם צמיחה נמוכה"
"בתוך עולם אחזקות, המשקיעים יעדיפו את טינדר על פני מאץ', סטוץ' על פני נישואים", כך הסביר ד"ר נמרוד קוזלובסקי, מנחה הכנס "כשטכנולוגיה פוגשת אהבה", של "כלכליסט" שהתקיים אתמול במתחם האירועים החדש של LABS בעזריאלי שרונה.
קוזלובסקי הוא עו"ד, שותף־יזמות ב־JVP, שותף ב־HFN ויוזם המסלול ללימודי סייבר באוניברסיטת תל אביב. בסימן יום האהבה הסביר קוזלובסקי כי אף שהביקוש לאהבה קיים, 'קופידון' עוד לא ממש עושה מזה כסף. "תעשיית השידוכים הטכנולוגית היא בוגרת, בת 20. אנשים משוועים לשידוך ובעולם הדיגיטלי יותר קל להכיר. אבל במפתיע ההיקף הכספי של התעשייה מוערך ב-4-3 מיליארד דולר לשנה עם צמיחה נמוכה. מדובר ב-2% מהכנסות תעשיית הסייבר. בסוף אנו משלמים על אהבה מעט".
בעסקי מציאת אהבה יש הצפה של מודלים כלכליים כמו פרימיום, מנוי VIP ועוד, שלא מצליחים להיות רווחים. הסיבה נובעת מפרדוקס מציאת השידוך. קוזלובסקי: "יש תחרות גדולה בין האתרים ואדם יירשם ל-10 אתרים במקביל, ללא נאמנות, מה שמוביל לעלויות גבוהות של רכישת לקוח, שיעור המרה נמוך מלקוח חינם למשלם. כשאתר מייצר ערך והוא מוצא שידוך, הפרדוקס הוא שהאתר מפסיד 2 לקוחות שעוזבים".
ההבנה הזו הובילה לשינוי בפונקציית המטרה של אתרי שידוכים. "למשל לייצור תחושה שיש עוד הרבה שידוכים מוחמצים ולכן אתה רוצה להישאר. אחרים ויתרו על מודל של אהבה לכל החיים ומציעים מערכות יחסים מזדמנות כמו טינדר או גרינדר. החוויה מתירנית והמשתמשים לא יכולים לקבל ערך כזה בחוץ ולכן מוכנים לשלם".
"במודל הבגידות המשתמשים מוכנים לשלם על השירות"
ממציאת אהבה עוד לא עושים כסף, אבל על פי קוזלובסקי מפרידות ומבגידות דווקא כן. "במחקר של ביג דאטה מצאו שיש מאפיינים בהתנהגות חברתית של אנשים לפני פרידה. הם פחות מצטלמים עם בן-הזוג, יותר מסתכלים בפרופילים של אנשים רווקים, כמו שמישהו מחפש עבודה. כשיש לי מודל חיזוי טוב לקראת פרידה זה הזדמנות מסחור להציע להם מוצרים. למשל מצאו שאנשים בסמוך לפרידה מתמקדים בקניית ביגוד כדי לשדרג את עצמם, בחיפוש אירועים בהם פוגשים אנשים, ובנסיעות לתקופה ארוכה. המודל הזה משלב שתי טכנולוגיות, גם חיזוי של ביג דאטה התנהגותית וגם פרסומת מותאמת לאותו קהל".
במודל הבגידות המשתמשים הם אלו שמוכנים לשלם על השירות. "באשלי מדיסון חלק מהגברים חיפשו חלופה לבגידה מבלי לעזוב את המערכת הזוגית והיו מוכנים לשלם דמי מנוי על מערכת אנונימית וחשאית. יש לשוק פוטנציאל גדול כי 70% בוגדים במהלך נישואים. בבגידות אין בעיות של נטישת האתר כי מחפשים כמה פרטנרים וזמן החיפוש יותר ארוך כי הם מהוססים. מצד שני דווקא בשל העובדה שבאתרי בגידות אין פרצופים, הם יכולים לעשות מניפולציה וידוע שהיו פרופילים מזויפים של נשים כדי ליצור עניין לבוגד הפוטנציאלי להישאר באתר.
"מודל נוסף שנמצא רווחי קשור לבושה או הסתרה של בדברים שקשורים למערכות יחסים."אנשים בגלל חשש חשיפה שלילית משלמים דמי בושה. למשל תביעות נגד פיראטיות של הורדת סרטי פורנו. הבעלים הגישו איום בתביעה כנגד אדם בטרם יפנו לבית המשפט בחשיפת שמו על פי כתובת ה-IP בגלל שעשה פעולה פיראטית. מהלחץ הם הסכימו לשלם והרבה, ובלבד שלא ייחשפו.
"עוד מודל הוא על בדיקות מין עליהן מקובל לשאול באתרים אנשים הסכימו לשל 300 דולר על ערכת קיט ביתית של MY LABS שמאפשרת לבדוק לבד בבית ובלי רופא, במקום לעשות את אותה בדיקה חינם או בעלות נמוכה. כשמבינים את המוטיבציה האנושית מזהים מודלים עסקיים מתוחכמים יותר", אמר קוזלובסקי.