"אבא התחיל ללמוד רפואה אבל עזב כשהבין שקשה לו לראות דם, כי במשפחה חשבו: "אם אינך כירורג, אינך רופא"
מאיר חת, פרופסור לכלכלה ומשפטן, לשעבר המפקח על הבנקים ויו"ר טבע: "למדתי מאמא שאין גבול לאהבה. היא טיפלה באבי בלי לחוס על עצמה כי 'משימתי היא להיות עזר כנגדו'"
"נולדתי ב־1932 למיכל ונחום חת, וגדלתי בחיפה, על הכרמל. גרנו בבית שהיה צמוד לבית סבי, אביה של אמי, משה גוטל לוין, שהיה ממייסדי טבע. את ילדותי ביליתי במשחקים על ההר וברכיבה על אופניים, כשהיינו תופסים אוטובוסים מאחור ועולים איתם בעליות, מה שהיה ממלא את אמי חרדה. השתובבנו, אבל מטבעי הייתי ממושמע.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/
"אבי היה אדם הגון מאוד, בעל מזג נוח. הוא התחיל ללמוד רפואה באודסה, אבל עזב. אצלו במשפחה הגישה היתה 'אם אתה לא כירורג אתה לא רופא, הכבוד של המשפחה הוא בכירורגיה, סתם רופא זה לא רציני', אבל הוא סיפר: 'כשנכנסתי לחדר הניתוח וראיתי את הדם הבנתי שזה לא בשבילי, שאני לא בנוי למקצוע הזה'. הוא עבר ללמוד משפטים והיה לעורך דין אזרחי, עם משרד בעיר התחתית בחיפה. אבל מה שמילא את חייו היה פעילותו הציבורית, כאיש תנועת מכבי, שבה היה פעיל במשך 70 שנה, כולל כיו"ר מכבי חיפה. כילד לא הייתי ספורטאי, אפילו בבריכה היחידה, זו בבת גלים שמולאה במי ים, לא שחיתי. רק בבגרותי התחלתי לרוץ למרחקים ארוכים. אבא קיווה שאירש את המשרד שלו, ואכן למדתי משפטים, אבל לא אהבתי את התחומים שאבי עסק בהם, זה שעמם אותי, ולכן פניתי לתחום הכלכלי.
1934 - מאיר חת בן השנתיים עם אמו מיכל, בחיפה
"אמי היתה עקרת בית, אנרגטית ומסורה מאוד למשפחה. למדתי ממנה שאין גבול לאהבה, והיא טיפלה באבי בלי לחוס על עצמה. היא ליוותה אותו בכל מה שעשה, ונהגה לומר: 'משימתי היא להיות עזר כנגדו'. המסירות שלה לאבא בלטה במיוחד בסוף ימיו, כשהיה חולה. אני לא הייתי מסוגל ללוות אותו בכזאת סבלנות, במשך כל כך הרבה שעות, ולמדתי שבעוד יש מי שדואג רק לעצמו, יש מי שדואג לאחרים. זה היה האופי של אמא.
"אמא היתה בעלת מניות באסיא, לימים חלק מטבע, אבל נהיינו עשירים רק לאחר מותה. כך שהמניות הללו לא עמדו במרכז ההתעניינות של בני המשפחה. כבר בשנות השישים סבי רצה שאהיה למזכיר טבע, אבל אני שמח שלא עשיתי זאת, זה היה עלול לעורר ריבים בתוך המשפחה. גם כשהייתי אחר כך דירקטור בחברה ואחר כך היו"ר, טבע לא עמדה במרכז עיסוקיי. כשהייתי היו"ר אגב השכר שלי היה מצחיק במונחים של היום, טבע עוד היתה אז חברה צנועה, היו תקנות אחרות והיו"ר קיבל רק כמה אחוזים יותר מדירקטור. לגבי מצבה של החברה היום, אני מאמין שמשבר הוא גם הזדמנות. ככל שהבוץ עמוק יותר, יש מרחב גדול יותר לשיפורים. אגב, התרומות שאני תורם מגיעות מהדיבידנד של טבע, כך שגם אני וגם מי שמקבלים תרומות ממני יכולים רק לקוות שמצב החברה ישתפר. ואני אופטימי מטבעי — מי שחי בארץ הזאת חייב להיות".
