"הבאתי לדסק"ש 100 מיליון, ואני החזיר?"

"החזירות והחוצפה הן של דסק"ש, שגרפו 100 מיליון שקל משום מקום, רק בגלל שאני הטמבל נלחמתי בשבילם וחרף התנגדותם הבאתי להם את הכסף, אז מי פה החזיר?!", במילים אלה הגיב עו"ד רם דקל על החלטת שופט בית המשפט המחוזי מרכז עופר גרוסקופף, שפסק לו ולעו"ד רונן עדיני "רק" 9 מיליון שקל שכר טרחה על הגשת תביעה נגזרת נגד הדירקטורים ונושאי המשרה של דסק”ש.

דקל אמר שהוא מכבד את החלטת השופט, אך לא הסתיר שהוא לא ממש מרוצה ממנה. דרישתו המקורית עמדה על 25 מיליון שקל, לפני מע"מ. השופט גרוסקופף קבע את השכר בהתאם למדרג אחוזים שיצר, כך שאחוז שכר הטרחה שמשולם יורד ככל שהסכומים המתקבלים בחברה גבוהים יותר.

בתביעה הנגזרת נטען כי הדירקטורים הפגינו רשלנות חמורה כשאישרו את רכישת “מעריב” מהכשרת הישוב במרץ 2011 בסכום של 368 מיליון שקל. התביעה הוגשה נגד נוחי דנקנר, אליהו כהן, אבי פישר, ניב אחיטוב, יצחק מנור, צבי לבנת, חיים גבריאלי, זהבה דנקנר, דורי מנור, שאול בן זאב, רפי ביסקר, מרק שימל ויאיר אורגלר. בינתיים עברה דסק"ש לידי אדוארדו אלשטיין, והחברה הגיעה לפשרה עם הדירקטורים הנתבעים לתשלום של 100 מיליון שקל. דסק"ש, שבתחילה התנגדה לתביעה וביקשה לדחות אותה, תיהנה ממנה ותקבל בפועל כ־90 מיליון שקל, ומסכום זה ינוכה שכר הטרחה של דקל ועדיני.

"אני רואה עיסוק אובססיבי של המדיה בשכר טרחה של עורכי דין ומתקשה להבין מדוע", אומר דקל. בשנת 2012 היתה דרושה תעוזה רבה כדי להחליט להגיש תביעה נגד הדירקטורים בדסק”ש בעניין עסקת “מעריב”. אף אחד לא חשב לעשות את זה, בוודאי לא החברה עצמה, שהתנגדה לתביעה, וגם לא שום עורך דין אחר. בתיק כזה אתה יודע שתתמודד מן הסתם עם משרדי עורכי דין מהגדולים והטובים בארץ ששכרם משולם על ידי חברות הביטוח, ואתה צריך לעשות את כל זה ללא תשלום ועל חשבונך. יש סיכון גדול שהתביעה תידחה, והתובע יחויב בהוצאות ואלפי שעות עבודה ירדו לטמיון. אני בטוח שאם זה היה קורה, שום מילה לא היתה נכתבת.

"כאן זה הצליח. בית המשפט החליט לאשר את התביעה כנגזרת, שיש עילת תביעה מוצקה נגד הדירקטורים. ההחלטה של השופט עופר גרוסקופף שינתה באופן מהותי את היחס של דירקטורים לתפקידם, והיא בעלת משמעות וחשיבות רבה. השופט בעצמו אומר זאת בהחלטתו".

"במרץ 2017 קיבלנו הצעת פשרה של 100 מיליון שקל. אף שמדובר בסכום גבוה מאוד, החלטנו להמשיך להילחם עבור החברה ולהתעקש לקבל עבורה יותר. במקום שהחברה תעריך את זה, היא ביצעה ספין תקשורתי וטענה שאנחנו לא רוצים את הפשרה בגלל שכר טרחה. זו טענה שקרית וגם לא הגיונית בעליל, מאחר שאם הייתי חושב רק על שכר הטרחה, הייתי מעדיף לסגור פשרה כבר לפני שנה ולא לקחת סיכון".

שקרים והשמצות

בסופו של דבר הפשרה בהיקף 100 מיליון שקל נכפתה על דקל ועדיני. היא הוגשה לשופט על ידי דסק"ש, בהסכמת הנתבעים וחברות הביטוח, והשופט אישר אותה. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא שאלת שכר הטרחה. דקל אומר שהיה מצפה שדסק"ש לא תביע עמדה בסוגיית שכר הטרחה, ותותיר את ההכרעה לשופט: "אם הם היו חברה מכובדת, הם היו אומרים אנחנו משאירים לבית המשפט שיחליט מהו שכר הטרחה הראוי, ולא מלכלכים על מי שהביא להם את הכסף בסגנון ביבים ובשקרים.

"דסק”ש פתחה במלחמה לא מכובדת, שבה כל האמצעים כשרים, והגישה בקשות שקריות לבית המשפט במטרה להשמיץ אותנו כדי להותיר בכיסה יותר כסף. אותה חברה שבכלל לא רצתה בתביעה, והתנגדה לה, והבאנו לה כסף מהשמים — פתאום נלחמת על כל אגורה על חשבון מי שהביא לה את ההישג הזה. יש בזה גם חוצפה וגם כפיות טובה מאין כמותה. צריך להבין, דסק"ש לקחו את עורך דין צבי אגמון ושילמו לו כסף רב כדי שישכנע את בית המשפט לא לאשר את התביעה כנגזרת".

רק מפני שדסק”ש התנגדה בתחילה לתביעה שהגשת, צריך לפסוק לך כזה שכר?

"חייבים להבין, אין כאן שום דמיון לתביעה ייצוגית. בייצוגית הציבור רוצה את התביעה. זה הבדל תהומי. כאן אני צריך להתמודד חוץ מאשר עם הנתבעים — עם הלקוח עצמו שלא רוצה בתיק. זה גם מקשה מאוד וגם מעמיד אותם במקום אחר מבחינה מוסרית".

"בפסק הדין ובהחלטה הנוגעת לשכר טרחה השופט חלק לנו מחמאות, וכתב שהגשת התביעה הצריכה יצירתיות ותעוזה ושפעלנו באופן מסור מקצועי, ואנו ראויים לתודה על ההישג המרשים שהשגנו ולפסיקת שכר טרחה על הצד הגבוה. השופט לא קיבל את כל טענות החברה השקריות, וכתב שצריך לתגמל אותנו על הצד הגבוה”.

מה אתה אומר למי שטוען שזו חזירות לדרוש 25 מיליון שקל שכר טרחה?

"עד להחלטה הזו לא היו קריטריונים לגבי כמה שכר טרחה ראוי לפסוק בנגזרת. הלכתי לתקדימים בארץ והבאתי מקרים רבים שפסקו מעל 20%. הלכתי לארצות הברית והראיתי ששם ממוצע שכר הטרחה שנפסק בנגזרות זה 29%. הבאתי את הנתונים בפני השופט. אני חושב, וגם הוכחתי, שבתיקי סיכון־סיכוי שכר הטרחה הראוי הוא 20%־30%. השופט חשב אחרת, וזה בסדר גמור, אבל זה לא הופך אותי לחזיר. מה שדרשתי היה מבוסס על פסיקה במקרים אחרים ועל מה שמקובל בארצות הברית. בארצות הברית פוסקים שכר טרחה של עשרות ומאות מיליונים והתקשורת לא עסוקה בזה. מבינים שאם אתה רוצה לעודד עורכי דין לקחת על עצמם סיכונים וליזום ייצוגיות או נגזרות, אתה צריך לתגמל אותם על הצד הגבוה. השופט אמר את זה, המחוקק אומר את זה, והיועמ”ש אומר את זה. כמה גבוה זו כבר שאלה אחרת. מי קבע שדווקא המדרגות שהשופט קבע הן הנכונות? זו רק דעתו שלו. שופט אחר יכול לחשוב אחרת, ובארצות הברית חושבים אחרת. מי יקבע מה נכון?".

מימין: עורכי הדין רם דקל ורונן עדיני. “נדרשה תעוזה רבה כדי להגיש תביעה נגד הדירקטורים בדסק”ש בעניין רכישת “מעריב” צילום: אוראל כהן

אין נגיעה לכיס הציבורי

השופט השווה בין תביעות יצוגיות לנגזרות, לא הבחין ביניהן.

"לדעתי, זו שגיאה להשוות תביעות נגזרות ליצוגיות, ואני לא בטוח שהציבור מבין את ההבדל, אבל ההבדל מהותי. יש לזכור גם ששכר הטרחה לא מגיע מכיס ציבורי, זו לא תביעה ייצוגית. זו תביעה עבור לקוח אחד, דסק”ש. החברה מקבלת את כל הכסף, והיא שמשלמת את שכר הטרחה. שום דבר פה לא קשור לציבור.

"לא שאני אוהב את התוצאה, אבל כעיקרון זה טוב שהשופט ניסה לעשות סדר, כי כרגע כל שופט פוסק שכר טרחה לפי מה שנראה לו ואין אחידות. בארצות הברית שכר טרחה בנגזרות הוא בסביבות 30% בממוצע. בארצנו המפרגנת זה 10%. למה? ככה.

פרופ' עופר גרוסקופף צילום: אתר בתי המשפט

"אז באמת שכר טרחה זה חשוב והשקעתי המון עבודה ומגיע לי. 4.5 מיליון שקל זה לא מעט, ואני לא מתלונן, אבל בניגוד למה שאפשר לחשוב, זה לא הדבר הכי חשוב מבחינתי. אני שמח מאוד מההשג הגדול ומהמחמאות שקיבלתי מהשופט ומהיועמ”ש. קיבלתי המון הודעות מעורכי דין שמפרגנים ומעריכים את ההישג ומבינים כמה זה היה קשה וכמה זה הצריך תעוזה. זה הכי חשוב בעיניי, וזה עדיף בעיני על עוד כמה אחוזים של שכר טרחה. בסוף מה שייזכר זה ההישג והחשיבות של ההחלטה ולא גובה שכר הטרחה.

"במסגרת הטיעונים הבאנו בפני השופט החלטה שנתן לפני מספר חודשים בית משפט מחוזי בירושלים, ובה הוא אישר פשרה בנגזרת בעניין טבע. התיק התנהל זמן קצר מאוד, והפשרה היתה 50 מיליון שקל לחברה. עורכי הדין קיבלו בהסכמת טבע 18%, שהם 9 מיליון שקל. מילה לא נכתבה על כך בעיתונים.

“השופט מבחין בין שכר טרחה שניתן בהסכמה לבין שכר טרחה שבית משפט פוסק ועוד אומר שצריך שלא יהיה הבדל גדול מדי, אבל מה שהוא פסק לנו זה בערך חצי. שם התיק התנהל פחות משנה, ואצלנו שש שנים.

“מה שיהיה עכשיו זה שלחברות לא יהיה כדאי להגיע להסכמה על שכר הטרחה כי הן יודעות שבית המשפט יפסוק פחות. בסופו של דבר, ואיך שלא נסתכל על זה – זה יותר כסף לחברה (שנהגה בצורה פסולה ולא רצתה את התביעה) על חשבון שכר הטרחה של עורך הדין. הציבור לא רואה מזה שקל".

מדסק"ש נמסר: “הדברים אינם ראויים לתגובה”.

מדרגות גרוסקופף: שיעור שכר הטרחה קטן ככל שהתביעה גדלה

כדי לקבוע את שכר הטרחה שראוי לשלם לשני עורכי הדין שניהלו את התביעה הנגזרת נגד דסק”ש, השופט עופר גרוסקופף נעזר במדרג שנקבע בבית המשפט העליון בתביעה ייצוגית שהתנהלה במשך 16 שנה נגד רייכרט תעשיות. שם נקבע כי יש לפסוק שכר טרחה בשיעורים יורדים: החל מ־25% על כל סכום שהוא פחות מ־5 מיליון שקל ועד 15% על כל סכום שנגבה בפועל מעל 10 מיליון שקל.

בתיק דסק”ש גרוסקופף שכלל את המדרג וקבע שיעורים גם לסכומים הגבוהים מ־16 מיליון שקל. הוא קבע כי 15% ישולמו עד תקרה של 30 מיליון שקל, ואם התיק מסתיים בפיצוי של עד 60 מיליון שקל שכר הטרחה המקסימלי יעמוד על 12%. מעל סכום זה השיעור הוא 10%.

גרוסקופף הגביל את המדרג עד לגובה הפשרה בתיק שבפניו, ולא קבע אחוזים לסכומים שמעל 100 מיליון שקל. בתחום התביעות היצוגיות והנגזרות נדיר למדי שההליכים מסתיימים בסכומים גבוהים כאלה.

לצורך חישוב השכר של עורכי הדין דקל ועדיני, הפנה גרוסקופף לפסק דין של עמיתו, השופט אילן שילה, בתיק של מגה, שבו הוגבל שכר הטרחה של שלושת הנאמנים ל־25 מיליון שקל. גרוסקופף קבע כי בדיוק כמו בתיק מגה, כל תחשיבי השכר צריכים להתבסס על חישובי נטו, כלומר לא נכון לומר שפשרת דסק”ש הסתכמה ב־100 מיליון שקל שישולמו לחברה, מאחר שזהו הסכום ברוטו. בפועל החברה תקבל 90 מיליון שקל, ושיעור שכר הטרחה אכן נפסק על 9 מיליון שקל, שהם 10% מהסכום.

אימוץ המדרג של השופט גרוסקופף לתחום חדלות הפירעון הוא כרגע בעייתי, מאחר שקיימת תקנה 8א, שלפיה נאמנים ומפרקים יכולים לגבות עד 15% מקופת הנושים.