פעם ראשונה, פעם שנייה, נמכר ב־450 מיליון דולר: ראיון עם נשיא כריסטיס בארה”ב
מארק פורטר, נשיא בית המכירות כריסטיס בארה”ב שאחראי למכירת היצירה היקרה בעולם, מתפנה לפרויקט הגדול הבא - מכירת אוסף משפחת רוקפלר. “המחיר נקבע לפי מצב הפריט, ההיסטוריה, וכן, גם אופנה”, הוא מודה
בנובמבר האחרון שבר בית המכירות הפומביות כריסטיס שיא של כל הזמנים, כשנמכרה באמצעותו היצירה היקרה בעולם, "סלווטדור מונדי" של ליאונרדו דה וינצ'י, תמורת 450 מיליון דולר. המכירה, שהתקיימה בסניף הניו־יורקי של בית המכירות, עוררה באופן טבעי עניין רב בעולם, והעלתה את השאלה - האם נוצרה בועה סביב עולם האמנות, ומה בדיוק תפקידם של בתי המכירות ביצירתה?
אם תשאלו את האיש שהיה אחראי על מכירתה, נשיא כריסטיס אמריקה מארק פורטר, המונח בועה כלל לא מדויק. “נכון, מאז ומעולם מי שהפעילו את שוק האמנות היו בעלי הון, אבל כל מי שקונה אמנות עושה זאת כי הוא מאמין שהיצירות מבטאות איזושהי נקודה בהתפתחות האנושית”, אומר פורטר שביקר בישראל לפני כשבועיים. “אם זו היתה בועה, הרי שהיצירות עצמן היו לא רלבנטיות להתפתחות הזו. יכול להיות שה’בועה’ רלבנטית יותר לאמנות עכשווית, שם יש הרבה יותר מקום לספקולציות לגבי חשיבות העבודות”.
מארק פורטר. “אסיה תמשיך להתפתח כאחד השווקים החשובים באמנות” צילום: אוראל כהן
לאחר המכירה המתוקשרת, מתפנה כעת פורטר לפרויקט הבא, מהגדולים ביותר שידע בית המכירות - מכירת האוסף של משפחת רוקפלר, שמוערך ב־650 מיליון דולר וכולל אמנות, ריהוט ועתיקות. המכירה עתידה להתקיים במאי בניו יורק. “מה שקובע היום את המחירים הוא איכות האובייקט, עד כמה הוא נדיר, ההיסטוריה, וכן, גם אופנה”, הוא אומר.
פורטר (57) עובד בכריסטיס זה 26 שנה, ולפני כמה חודשים מונה לכהן כנשיא כריסטיס אמריקה, מה שהופך אותו לאחראי על כל הפעילות של בית המכירות ביבשת כולה. לבית המכירות, שהוקם בבריטניה ב־1766, יש כיום סניפים באירופה, ארצות הברית, אסיה והמזרח התיכון (כולל נציגות בישראל שלא עורכת מכירות מקומיות). שלושת מרכזי המכירות הגדולים הם ניו יורק, לונדון והונג קונג. "כמות המכירות בהונג קונג עדיין קטנה יותר מבאירופה, אבל הלקוחות האסייתים קונים היום שליש מהעבודות שלנו, וזה נתון מדהים", אומר פורטר. "זה קרה רק בשנים האחרונות, והחל כאשר סין השתחררה מהשלטון הקומוניסטי".
מתוך האוסף של רוקפלר. מימין: סרוויס מתקופת נפוליאון. שווי: 250-150 אלף דולר; יצירה של פבלו פיקאסו, 1905, מחיר לפי דרישה;
אספנים רוכשים יצירות להשקעה?
"אני חושב שזה שילוב של הדברים, וזה תמיד היה. בכל תקופה, אם מישהו שילם סכום משמעותי, הוא רצה להיות בטוח שמה שהוא קונה הוא אותנטי, חשוב מבחינה היסטורית, במצב טוב וגם מתומחר נכון. אנשים קונים אמנות מסיבות שונות. אצל רוב האנשים זה ביטוי לעניין האינטלקטואלי שלהם - זה כמו הספרייה שלהם, המקומות שאליהם הם מטיילים או הסרטים שהם רואים. באופן טבעי, אם הם הוציאו על יצירה מיליוני דולרים, הם מקווים שאם הם יצטרכו למכור או לתרום אותה למוזיאון, היא עדיין תיחשב חשובה. יש אנשים שהפכו את האספנות למסחר באמנות. ועדיין, הסחר הוא לא הכוח שמניע את רוב האנשים ברכישת אמנות".
לישראל הגיע פורטר כדי לקדם את מכירת אוסף רוקפלר, שרובו היה של דיוויד רוקפלר. רוקפלר, שהלך לעולמו במרץ האחרון בגיל 102, היה אחד מבניו של הטייקון ג'ון רוקפלר. כמו בני משפחתו הוא הרבה לעסוק בפילנתרופיה, ואחד מתחומי העניין המרכזיים שלו היה אמנות. במקביל הוא גם היה בנקאי וכיהן כמנכ"ל בנק צ'ייס האמריקאי, והונו האישי הוערך לאחר מותו ביותר מ־3 מיליארד דולר.
"הרוקפלרים היו אנשי עסקים קשוחים", מספר פורטר, שמנהל קשרים עם בני המשפחה. "הם הקפידו לתרום כסף למקומות שיכולים לעשות שינוי. מכירת האוסף של רוקפלר תהיה ההתרמה הגדולה ביותר שהתקיימה אי פעם, וזה בגלל שבצוואתו הורה דיוויד על חלוקת הכסף ממכירת האוסף בין כמה מוסדות תרבותיים, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMa) ואוניברסיטת הרווארד".
מה יימכר במסגרתה?
"זו תהיה מכירה מאוד מגוונת, יש בה יצירות של אימפרסיוניסטים, אבל גם קרמיקות יפניות וכלי פורצלן שהמשפחה אספה. יהיו גם ציורי קיר של דייגו ריברה שצוירו בארה"ב בהזמנתו של רוקפלר. חשוב להבין כמה הוא היה איש לא קונבנציונלי. הוא, למשל, העלה את הרעיון של לשכן אמנים בחדרי סטודיו בטרייבקה וסוהו, וגם היה לו הכוח הכלכלי והפוליטי לגרום לזה לקרות".
אילו מגמות חדשות נראה בעתיד בשוק האמנות?
"אספנות, כאמור, מושפעת מאופנה. אנחנו תמיד מנסים לצפות מראש לאן השוק שלנו הולך. הנחות הבסיס שלנו הן שאסיה תמשיך להתפתח כאחד השווקים החשובים שלנו, ושהעיסוק באספקט הדיגיטלי־מקוון של המכירות יגדל. בנוסף אנחנו חושבים שיותר אנשים מתעניינים באמנות שנעשית היום, בתחילת המאה ה־21, וכמו גדולי המוזיאונים כולנו מתלבטים עם השאלה איך הציבור יחווה אמנות בעתיד".
