לשון נופל על ילדון: שירי ארצי מתלהבת מהעברית

"המילים מאוד חכמות והרבה פעמים אנחנו משתמשים בהן בחוסר אחריות", אומרת הסופרת והתסריטאית שירי ארצי, "ככל ששולטים יותר בשפה, כך שולטים יותר בתודעה של עצמנו".

אחרי כמה דקות שיחה עם ארצי ברור לגמרי שהיא מאוהבת בשפה העברית. זו הסיבה שלפני כמה חודשים יזמה עם העורכת ליאורה אייזנשטיין את התוכנית "מה הדיבור" בערוץ 23 שבוחנת כיצד אנחנו כחברה וכתרבות משתקפים בשפה. במרכז כל פרק עמד נושא מהחיים – רגשות, אופנה, סלנג, פוליטיקה וכו' – וארצי והילדים באולפן בוחנים את האופן שבו הם מדברים על הנושא. "השפה היא כמעט אביזר המשחק הראשון של ילד. המילים הן האפידרמיס של חוויית העולם שלנו, של הצורה שבה אנו תופסים את העולם ומתבטאים למולו. זו לא תוכנית על דקדוק אלא תוכנית שנבעה מתוך אהבת השפה".

שירי ארצי צילום: אוראל כהן

הקשר בין סמכות למסמך

רגע לפני שהטלוויזיה החינוכית נסגרת (אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון), לארצי וצוות התוכנית יש הזדמנות להחיות את "מה הדיבור" ביום רביעי הקרוב במסגרת כנס ראש הממשלה לשפה העברית "לשון ראשון" שיתקיים השבוע בהיכל התרבות ראשון לציון. ד"ר רוביק רוזנטל יצטרף לשיחה על שפת הסלנג, גילי בר הלל (מתרגמת "הארי פוטר" — מנ"ש) על נושא תרגום ושפה והמשוררת נעם פרתום על שפת הרגש.

"בנושא פוליטיקה הבנו את הקשר בין סמכות ומסמך, משטר ושטר, שדיקטטורה באה מהמילה Dictate (להכתיב)", מספרת ארצי על סוג השיח שהתוכנית מייצרת. "דיברנו על ההבדל בין פליטים, למסתננים או עובדים זרים. הרי העולם הזה מוכתב לילדים, וכשאומרים 'מסתננים', הם חושבים שמדובר בוודאי במישהו שעשה משהו לא בסדר, אבל על פליטים לבנו חס. כותרת בעיתון היא בחירה של מישהו שנועדה לייצר עמדה רגשית".

ארצי מרגישה שבעורקיה זורמות מילים וזה לא מפתיע בהתחשב בבית שבו גדלה: אביה הוא שלמה ארצי ודודתה היא הסופרת והמשוררת נאוה סמל, שעליה היא מעידה שהיתה מספרת הסיפורים הראשונה שלה. "הספרים היו הדבר הכי יפה בבית שלנו, וכשרצינו להתפנק היינו הולכים לקנות ספר", היא מספרת.

חמש שקל

כאם לשלושה ילדים, היא לא תמיד מרגישה שהיא מצליחה להעביר את אהבת השפה שלה הלאה. "עם שם המספר אני סובלנית כי אני יודעת שהם יודעים שצריך להגיד חמישה שקלים, אבל הם אומרים חמש שקל כדי לא לצאת חנונים", היא אומרת. "אני מאוד אוהבת סלנג וחידושי שפה, אז בכל פעם שהם מביאים מילה חדשה הביתה אני מציקה להם ולחברים שלהם ושואלת מה זה? מה המקור למילה? והם לא מבינים למה זה מעניין. המקום שבו אני קצת נעגמת הוא שהם לא קוראים ספרים. הדלות מבאסת אותי בייחוד עבורם, כמה הם מפסידים והם לא יודעים אפילו".