7 הערות על מצבו הפיננסי של הכדורגל האירופי
עסק מהמאה ה-19 ממשיך בפריחה יוצאת דופן אבל גם נקלע לבעיות שמאפיינות את הכלכלה העולמית. האם הכדורגל האירופי יצליח לשמור על התחרותיות הקריטית למודל העסקי שלו?
1. בדו"ח המקיף של אופ"א על המצב הכלכלי/מסחרי של הכדורגל האירופי ( UEFA Club Licensing Benchmarking) יש כמה מספרים מדהימים. המספר הגדול והמדהים ביותר הוא שמאז תחילת המילניום, קבוצות הכדורגל באירופה שילשו את ההכנסות שלהן וב-2016 הן ייצרו סכום של 18.5 מיליארד יורו (ב-2000 הכניסו 6 מיליארד יורו). אין הרבה תעשיות שחוו קפיצה כזו, בטח לא כאלו שהשורשים שלהן נמצאים במאה ה-19. ואולם, למרות ההצלחה המסחרית הכבירה, רק חצי מהליגות הבכירות ב-54 המדינות החברות באופ"א, דיווחו על רווח תפעולי בשנת 2016.
- נשיא אופ"א מציע "מס מותרות" לכדורגל האירופי
- רק 5 ליגות הפסידו יותר כסף ב-2016 מאשר ליגת העל הישראלית
- ליגת הכסף של דלויט: מנצ'סטר יונייטד שומרת על המקום הראשון
מישל פלאטיני. הפייר פליי הפיננסי שלו יצר פערים אדירים צילום: אי פי איי ההפסדים הם רבים בעיקר בליגות הקטנות, כמו הליגה הישראלית - שרק 5 ליגות הפסידו יותר ממנה. ב-34 הליגות מחוץ ל-20 הליגות הגדולות, ההפסדים היו גדולים ב-20% מההכנסות וישנן לא מעט ליגות שאף אחת מהן לא רשמה רווח תפעולי.
על פניו, הפייר פליי הפיננסי - רגולציה שנועדה למנוע הפסדים תפעוליים על ידי שכנוע קבוצות לחיות לפי היכולות הטבעיות שלהן - היה אמור למנוע הפסדים כאלו. ואולם, מה שהרגולציה הזו עשתה זה לאפשר למועדונים עשירים להשקיע יותר בשוק העברות השחקנים, לנצח יותר משחקים מאי פעם, להרוויח יותר כספיי זכייה וחסויות (שתמיד שוות יותר עבור קבוצות מנצחות) ולייצר פערים כמעט בלתי נתפסים בין אלו שיש להם ולבין אלו שאין להם. כמה הפערים הללו נפתחו?
2. לפני 8 שנים 12 ה"סופר קלאבס", המועדונים הגדולים שמכונים גם "גלובליים", מאחר שרוב האוהדים שלהם מגיעים מחוץ למדינה (ברצלונה, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד וכו'), ייצרו 25% מכלל ההכנסות המסחריות (חסויות/ספונסרשיפ) של הכדורגל האירופי. ב-2016 הם ייצרו 40% מההכנסות המסחריות. הכסף הזה מתורגם לדומיננטיות מוחלטת על הדשא - אבל בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, זו דומיננטיות שהופכת את הקבוצות האחרות לכמעט לא רלבנטיות עבור אוהדים מרחבי העולם. וחמור עוד יותר, הסופר-קלאבס הופכים את המועדונים המקומיים בכל מקום, לפחות רלוונטים - מה שעשוי לפגוע בשורשי המשחק במקומות רבים.
ילד בקריית גת לא גדל להעריץ את השחקן הכי טוב במכבי קריית גת. ספק אם הוא מכיר אותו בכלל. הוא לובש חולצה של ליאו מסי וחולם על ברצלונה. זה קורה בקריית גת, לובלינאה, מאלמו, טאלין, אתונה, דאבלין ובכל אירופה. ליגות מקומיות רבות מאבדת את אוהדי העתיד. לפי אופ"א בחלק נכבד מהן ההכנסות ירדו וכך גם מספר האנשים שמגיעים למגרשים. לפי אופ"א ב-62% מהליגות חוו ירידה של לפחות 5% בהגעה למגרשים - כולל בישראל. אופ"א, למרות כל הכסף שהיא מכניסה מליגת האלופות, לא יכולה לסייע בסגירת הפערים הללו עם חלוקה אחרת של כספי ליגת האלופות או תשלומי סולידריות גדולים יותר. ההון נצבר אצל מעט ליגות, שגם בתוכן הפערים בין העשירים ללא עשירים גדלים משנה לשנה. וכמו שבכלכלה העולמית 82% מההון הגלובלי שנוצר ב-2017 הולך לכיסם של 1% מהאולכוסייה הגלובלית, כך אנחנו רואים גם בכדורגל. הון נצבר אצל מיעוט מועדונים, שבגלל רגולציה מעוותת וחמדנות יכולים להשתמש בהון הזה כדי להגדיל עוד יותר את הפערים.
3. מה שאנו רואים זה שמעמד הביניים של הכדורגל האירופי, בתוך הליגות הגדולות ומחוץ לליגות הגדולות, כבר לא יכול להתחרות עם ה-"1%". המשחקים הופכים לצפויים יותר, ליגות מפסיקות לעניין באמצע החורף ושחקנים מעדיפים לעזוב קבוצות פאר לשעבר, מאייאקס, דרך בנפיקה ועד גלטאסריי, כדי לשבת על שכר של אחת מהקבוצות הגדולות באמת שיכולות לצבור שחקנים, למנוע מהם לשחק ביריבות ובכך להרוויח יתרון תחרותי כמעט לא הוגן.
הכדורגל הוא תעשייה שקיימת מאז המאה ה-19 בזכות התחרותיות. "כדורגל הוא משחק של תקווה, של המחר" אמר ג'ף הרסט, גיבור ווסטהאם ונבחרת אנגליה לשעבר. אם לקבוצה לא יהיה אפילו שביב של תקווה להצליח בעתיד - למה שלאוהדים שלה יהיה שביב של תקווה? למה שהם יגיעו למשחקים שלה? למה ששחקנים ירצו לשחק עבורה? אם נמשיך במגמה הנוכחית, המשחקים המעניינים היחידים יהיו בין 12 "הסופר-קלאבס".
הסעודים בספרד. יוזמה שמתאפשרת בגלל חולשה יחסית של הקבוצות הספרדיות צילום: רויטרס 4. השבוע נודע שרשות הספורט הסעודית שלחה שחקני נבחרת ערב הסעודית להשאלות בקבוצות לה ליגה וליגה שנייה בספרד. השחקנים לא בהכרח ישחקו אבל הם כן יתאמנו בהן והקבוצות שלהם יקבלו בונוסים כספיים אם כן ישחקו. לפי איגוד השחקנים הספרדים ההסכם הזה יפגע בקידום שחקנים צעירים מקומיים. יש להזכיר: מדובר על הסכם מסחרי - לא מקצועי - שמשפיע באופן ישיר על המקצועיות של הקבוצות במעמד הביניים והנמוך בספרד. העובדה שלה ליגה פותחת את הקבוצות שלה לקבלת שחקנים ערב סעודים היא קריטית וקשורה באופן ישיר לפערים העצומים בכדורגל הספרדי והאירופי. אם לקבוצות הללו היתה האפשרות להתחרות - על אמת - עם הענקיות של הליגה הספרדית, הן היו מסרבות להצעה סעודית. אבל בהעדר תחרות אמיתית ותוך כדי החיפוש אחר הכסף (שלא לדבר על החשיפה בסעודיה) עקרונות תחרותיים הולכים לאיבוד. החולשה היחסית של הקבוצות הללו והצורך במזומנים בקרב מעמד הביניים ומטה, פותחים את הכדורגל ליוזמות כלכליות (אולי אפילו מדיניות) מחפירות כל כך מבחינת המקצוע עצמו. מה הלאה? מירי רגב תחתום על הסכם בבונדסליגה שייחייב קבוצות גרמניות לשחק עם כדורגלן ישראלי בהרכב?
5. אז מה עושים? באופ"א מדברים כעת על "מס יוקרה" על קבוצות שמוציאות את הכסף הגדול. מס יוקרה הוא עקרון אמריקאי שבעצם גורם לכך שהקבוצות שאחראיות ליצירת הפערים יהיו אלו שאחראיות גם לסגירתם על ידי תשלום לקבוצות שלא יכולות להרשות לעצמן השקעה גדולה מדי. המס הזה הוא מעיין מאזן בין שווקים ומאפשר קיום ספורט תחרותי יותר. נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין אמר ל-La Tribune de Genève השוויצרי, שהארגון שוקל מגוון אמצעים אפשריים נוספים להפחתת האי שוויון: ויסות או איסור השאלות שחקנים והגבלת מספר השחקנים שיכולים להימצא תחת חוזה במועדון. הוא אמר שכמה מהצעדים ניתן ליישם כבר מהעונה הבאה. על פניו, מדובר על רגולציה טיפה יותר סבירה מאשר הפייר-פליי הפיננסי, שאולי צמצם את החובות של הכדורגל האירופי ( אופ"א חישבה שהחוב נטו המשולב של כלל מועדוני היבשת המשחקים בליגות העליונות ירד משיעור של 60% מהכנסותיהם ל-35%.), אבל פתח את הפערים שמכרסמים בעקרונות שעליהם הכדורגל בנוי.
6. אחד מהסמלים של הפערים הללו הם החובות האדירים שמועדונים מכניסים יכולים להרשות לעצמם. חוב זה לא רק חוב, חוב מאפשר לקבוצה לחיות מעבר ליכולות הטבעיות שלה ולהפתח לאן שהיא מכוונת. כלומר, קבוצה יכולה לבנות אצטדיון על ידי לקיחת הלוואה גדולה. האצטדיון החדש יאפשר הכנסות גבוהות יותר מימי משחק - מה שמסייע להם להגדיל את ההכנסות לטווח הארוך.
מנצ'סטר יונייטד - המועדון עם ההכנסות הכי גדולות ב-2016/17 לפי אופ"א ודלויט - במקום הראשון ברשימת החובות הגדולים - 561 מיליון יורו. בנפיקה ליסבון במקום השני עם חוב של 309 מיליון יורו. אם החוב של יונייטד הוא חוב שנובע מרכישת בעסקה ממונפת - רכישה שגם הפכה את יונייטד, על פי חזון מאוד ברור ואמריקאי לפרת מזומנים מחסויות - אז החוב של בנפיקה נובע מניהול בעייתי וגם מהשקעות רבות בשוק העברות השחקנים, השקעות שהופכות את בנפיקה לקבוצה בה מפתחים שחקנים ומוכרים אותם הלאה לקבוצות הגדולות באירופה. החוב מאפשר לה לעשות את זה ולהפוך לדומיננטית מאוד בליגה הפורטוגלית. אינטר בחוב של 303 מיליון יורו והיא מקדימה את ליברפול ויובנטוס
אם מתמקדים בחוב נטו הגדל בקצב המהיר ביותר משנה לשנה, אז ניוקאסל יונייטד במקום הראשון עם שיעור של 119%, לפני ליברפול (66%) ואתלטיקו מדריד (65%).
רשימה של 20 הליגות המובילות מבחינת החוב נטו הממוצע למועדון מציבה את אנגליה בראש עם 76.3 מיליון יורו לפני איטליה שבמקום השני (63.6 מיליון יורו). אך בעוד החוב של הפרמיירליג מתכווץ בזכות עלייה בהכנסות, הצמיחה הבסיסית באיטליה עומדת על 11% בלבד. אם המגמות האלה ימשיכו, לא ייקח הרבה זמן לפני שהסריה A תעמוד בראש טבלת החובות ללא ההכנסות - מה שעשוי להוביל גם ללא מעט משברים באיטליה.
רק שלוש מתוך 20 הליגות המובילות היו בעלות חוב נטו גבוה מההכנסות, והן, בסדר עולה, אוקראינה, פורטוגל ומולדובה. הנתון הנמוך ביותר מבין ה -20 נרשם בגרמניה, שהחוב המצטבר של מועדוניה בסך 99 מיליון יורו, שקול ל -4% בלבד מסך הכנסותיהם.
7. בעיה משמעותית נוספת בכדורגל האירופי? סוכני כדורגל.
אופ"א בדקה 1,045 העברות בין השנים 2013 ל-2016 וגילתה שב-32 מקרים של העברת שחקן ביותר מ-1 מיליון יורו, עמלת הסוכן על העברת הסוכן עמדה על יותר מ-50%.
במקרה מסוים העמלה היתה גדולה יותר מ-100%. עמלה של יותר מ-100%... איפה עוד יש עמלות כאלו מלבד כדורגל?
אופ"א מעוניינת לעשות משהו בקשר למנהג הזה - עמלת סוכן גבוהה יותר מעלות העברה - מאחר שזה מריח רע מאוד ופותח פתח למשקיעים צד שלישי (TPO). עניין ה-TPO אסור על פי תקנון פיפ"א אבל עם עמלות בגובה לא סביר יכולות לסייע לעקוף את האיסור הזה ולהעניק למשקיעים בשחקנים סכומים גבוהים מאוד על העברתם. עניין העמלות המוגזמות נהפך למגוחך במיוחד בהעברה של אלכסיס סאנצ'ס למנצ'סטר יונייטד. סוכנו של סאנצ'ס, פרננדו פליצ'ביץ', קיבל 15 מיליון ליש"ט על כך שהעביר את לקוחו למנצ'סטר יונייטד תמורת שחקן אחר, הנריק מחטיריאן.
יש לציין שסוכנו של מחטיריאן, מינו ראיולה, הרוויח 24 מיליון ליש"ט מהעברת פול פוגבה ב-89 מיליון ליש"ט בקיץ 2016. הכסף הזה, בסופו של דבר, יוצא מכיסיהם של אוהדים שמשלמים כסף רב כדי להיכנס לאצטדיונים ולצפות במשחק בטלוויזיה. אין שום היגיון לשלם עמלות גבוהות כל כך על העברת שחקן כדורגל ואופ"א שוקלת להגביל עמלות סוכנים. אולי ההגבלה, המוצדקת הזו, גם תפגע גם באינטרס של הסוכן להעביר את הלקוח שלו לקבוצה חדשה - מה שעשוי לסייע להשאיר שחקנים בקבוצות שלהן ולהשאיר אותן טיפה יותר תחרותיות.
