פייסבוק והפייק ניוז: מדליית זהב בכסת"ח
פייסבוק רוצה שהמשתמשים יקבעו בעצמם מהו מקור תקשורת אמין, מאחורי הקלעים של הדחת טראוויס קלאניק מאובר ומשקיעים בכירים בעמק הסיליקון רוצים שהסצנה שם תהיה קצת פחות שפויה וקצת יותר סינית
מארק צוקרברג הודיע בסוף השבוע שפייסבוק צועדת בגאון למקום שאליו הטמטום האנושי עוד לא הגיע: אחרי ששנת 2016 הוכיחה שלמשתמשי פייסבוק אין שום יכולת להבחין בין מקורות חדשותיים אמינים ובין תעמולה של סוכנים רוסיים, תפקיד פייסבוק את האחריות לקבוע מהו כלי חדשותי אמין בידי הגולשים עצמם.
כל הבלאגן של הפייק ניוז התחיל מכך שסוכנים רוסים החלו להפיץ בפייסבוק ידיעות מפוברקות שקשורות לבחירות בארה"ב. סוכנים רוסים החלו את ההפצה, אבל הם לא היו מתקדמים הרבה בלי רשעים וטיפשים למיניהם, שהדהדו את התעמולה שלהם לאין סוף. למעשה, חלק ניכר מהפעילות הממומנת הרוסית בפייסבוק היתה קידום עמודים שקישרו לחדשות מפוברקות. וזה הצליח בצורה יוצאת דופן: אמריקאים חזו במיליארדי פריטי תעמולה רוסיים. כנראה שלעולם לא נדע עד כמה התעמולה הזו הצליחה להטות קולות, אבל בהתחשב במה שקרה במדינות המערב התיכון, די היה בכ-80,000 קולות כדי להזיז את תוצאות הבחירות.
ההחלטה של צוקרברג סוגרת מעגל שלם; תחילה טען צוקרברג עצמו שאין חדשות מזויפות ושהרעיון שפייסבוק השפיעה על הבחירות "מטורף". אחר כך אמרה פייסבוק שכן, היה כנראה משהו, אבל הוא לא היה חשוב. כשהיא הבחינה בכך שהשמאל האמריקאי מעלה אותה על המוקד, מיהרה להודיע שהיא תתחיל לסמן ידיעות מזויפות. כשהיא נכשלה בכך טוטאלית, ולמעשה אנשים שיתפו יותר חדשות שהיא סימנה כבעייתיות, היא הודיעה - רק בשבוע שעבר - שתצא בכלל מתחום החדשות. ועכשיו הגלגל סיים סיבוב: המשתמשים הם שיסמנו מה אמין בעיניהם.
בעולם שבו המושג "האמת שלי" הפך ללגיטימי, ושבו הנשיא האמריקאי מכור לתיאוריות קונספירציה ומפיץ אותן בעצמו, זה נראה סביר שהמציאות תעמוד להצבעה. מה שקורה כאן פשוט למדי: לפייסבוק נמאס מהחקירות. היא רוצה להמשיך לעשות כסף בלי כל הכאב ראש, ועל כן היא מודיעה שהיא לא אחראית לכלום. פייק ניוז? אין דבר כזה, 724,562 סוכנים רוסים הצביעו בעד אייטם שלפיו המפלגה הדמוקרטית מורכבת מאנשי לטאה שנולדו בקניה? אז מבחינתנו זה נכון. ואם מיליוני אנשים מאמינים לבדיה זו או אחרת משום שאנחנו איפשרנו להפיץ אותה? טוב, זו לא אחריות שלנו.
גם המציאות, כדבר השיר, זקוקה להגנה. פייסבוק - כלי התקשורת הנפוץ בעולם - מחסלת את היכולת של שני מיליארדי בני אדם להבדיל בין מציאות ותעמולה. בהתאם, היא מחסלת את היכולת של משתמשיה לקבל החלטות תבוניות על סמך מידע אמין – ויותר מכך, את עצם התפיסה של מידע אמין.
אתה החוליה החלשה
בפברואר שעבר נערכה באובר ישיבה קריטית; חבר המנהלים של אובר הכין למנכ"ל דאז טרוויס קלאניק אמבוש: כשהלז נכנס לחדר הישיבות, על הקירות היו תלויים תוצאות סקר שנערך בקרב משתמשי אובר. על פי התוצאות, למחצית הנשאלים היתה דעה חיובית על אובר. אבל ככל שהם ידעו יותר על קלאניק, הדעה שלהם הפכה לשלילית יותר. הדימוי הציבורי הכללי של אובר היה של אוסף חלאות תאבות בצע. זה היה לפני גל החשיפות הגדול: לפני המכתב הפומבי של סוזן פאולר, לפני הגילויים על תכנית הריגול נגד המתחרים, לפני כל מה שיצא החוצה במשפט וויימו.
קלאניק היה תוקפני מאוד. אם יש בעיה, הוא אמר, זו בעיה של הסברה. הכל בסדר, אין שום בעיות, בטח שאין בעיות איתו. הבעיה, ככל שיש כזו, היתה בצוות היח"צ. לקלאניק היו תחושות; לחבר המנהלים היו נתונים. וברגע הקריטי הזה, נכנסה עוזרת ולקחה את קלאניק אל מחוץ לישיבה.
בערוץ בלומברג בדיוק התפרסם אייטם על המריבה המצולמת של קלאניק עם נהג מונית בשם פאוזי קאמל, במסגרתה התלונן הנהג על שהחברה עושקת אותו והמנכ"ל התנער ואמר ש"יש אנשים שלא יכולים לקחת אחריות על השיט שלהם". קלאניק ועוזריו החווירו. הם הבינו שהם בבעיה.
וכרגיל אצל קלאניק, הדבר הראשון שהוא ניסה היה טיוח. הוא קבע פגישה עם קאמל, כדי למסור איזו התנצלות. הפגישה היתה אמורה להמשך חמש דקות; היא נגררה שעה, ובמהלכה קמאל הטיח שוב ושוב בקלאניק את מה שאמר לו בפגישה המקורית: ששינוי המדיניות של אובר הביא אותו לפשיטת רגל. קלאניק הודיע לקאמל שהוא ישלם לו, מכיסו, 200,000 דולר, ועמד להציע לו גם מניות באובר. בשלב זה לקח אותו הצידה אחד מפרקליטי החברה ואמר חביבי, זה תקדים מסוכן. אתה רוצה לתת לו כסף? תן; מניות הן רכוש החברה.
קלאניק חשב שהוא יצא מהסיפור בזול; שהוא קנה את תפקידו כמנכ"ל ב-200,000 דולר. כסף כיס, מבחינתו. הוא לא ידע שהשמיים עומדים ליפול עליו. ביוני האחרון, חבר המנהלים פיטר אותו בפועל. קלאניק המשיך לזמום ולחתור תחת יורשו, דארה קוסרשאהי. ככל הנראה זה עבר: בחודשים האחרונים, אומרים מקורבים, מצא לו קלאניק משהו אחר לעשות. שרק לא יקים עוד חברה.
אוף, יש פה יותר מדי חופש
שני משקיעים גדולים בעמק הסיליקון, סם אלטמן מקרן סקויה ומייק מוריץ מ-Y Combinator, ממש לא מרוצים מהעובדה שאנשים מותחים ביקורת על חוסר השוויון של עמק הסיליקון. ויש להם פתרון: העובדים צריכים לקחת דוגמה מסין.
מוריץ התלונן על כך שבעמק הסיליקון יש יותר מדי חיבוטי נפש בשאלה של זהות הדוברים בכנסים וכל העניין המעייף הזה של איזון בין חיים ועבודה. השאלה של הכנסים, כמובן, עוסקת בכך שאין בהם נשים ובני מיעוטים. מוריץ התייחס בנוסטלגיה לדיקטטורה הגדולה בעולם, שם המנהלים מגיעים לעבודה בשמונה בבוקר והולכים בעשר בערב, ושבמובנים רבים קל יותר לעשות עסקים בסין מאשר בקליפורניה.
אלטמן התלונן לפני שקל לו יותר לדון ברעיונות שנויים במחלוקת בסין; הוא טען שאנשים שעוסקים בטכנולוגיות כמו "הארכת חיים רדיקלית" והנדסה גנטית עוברים מעמק הסיליקון לסין, כי שם יש פחות בעיות. אני לא יודע למה הוא מתכוון ב"הארכת חיים רדיקלית", אבל בהתחשב באתיקה של הנוגעים בדבר (גם ענקי ההייטק וגם המשטר הסיני), לא אופתע אם מדובר בטכנולוגיה שהופכת אותך לערפד.
מה שמזכיר לנו שמאחורי כל הליברטריאניות של בכירי עמק הסיליקון נמצאת שאיפה עמוקה לדיכוי של כל חופש - פרט לחופש שלהם לעשות בוכטות. אף אדם שפוי לא היה מעדיף מדינה שרוצחת את האסירים שלה, אבל מסתבר שלכמה אנשים עם יותר מדי כסף השתחררו ברגים שלא היו צריכים להשתחרר.
קצרצרים
1. מטבע הקריפטו ריפל צבר בחודשים האחרונים, עם זינוק בועת הקריפטו השניה, תאוצה חסרת תקדים ודובר בו נכבדות כמטבע שיחליף את הביטקוין. ריפל תואר ככל מה שביטקוין הוא לא: שיטה של בנקים להעביר כספים בינם ובין עצמם בלי כל הבלאגן של ביטול הריכוזיות. בריפל התגאו בכך ש-16 בנקים כבר משתמשים במטבע שלהם. ובכן, לא: בדיקה של הפיננשייל טיימס העלתה שמתוך 16 הבנקים, שניים סירבו להתייחס לטענה של ריפל ו-14 האחרים אמרו שהם "בודקים" את האפשרות של שימוש בו, אבל טרם קיבלו החלטה בנושא.
2. עד לאחרונה, השימוש העיקרי בביטקוין היה לצרכי סחיטה: פושעי סייבר השתמשו בו כמטבע עיקרי לדרישת כופר. לאחרונה, אפילו הפושעים הללו יורדים מהעץ הזה. יש לכך כמה סיבות: ראשית (כפי שלמד המייסד של דרך המשי על בשרו) ביטקוין לא באמת אנונימי; שנית, התנודתיות של התועבה לא מאפשרת לקבל את סכום הכסף הנכון מהקורבנות; שלישית, ביטקוין מסוגל לבצע רק שבע עסקאות בשניה, ויש תור ענק לביצוע עסקאות (ועסקאות כופר הן רגישות בזמן); ורביעית, בהצלחה עם הוצאת הכסף בדולרים בלי שמישהו ישים לב.
3. טלגרם דווקא מנסה להוציא מטבע קריפטו אמין, והיא בין החברות הבודדות שעושות זאת; אבל שוק הקריפטו מלא בכל כך הרבה נוכלים, שלפני שהחברה בכלל הספיקה לבצע את ה-ICO שלה, כמה מהם מיהרו לזייף את המטבע שלה. הנוכלים השתמשו במסמכים שהוציאה טלגרם כדי להעניק יתר אמינות למזימה שלהם. העוקץ הזה היה מהיר: ברגע שהמזימה נחשפה, האתר שביצע אותו נעלם מהרשת. לא ברור כמה כסף הצליחו הנוכלים לקושש. זכרו, ילדים: אם אתם משתתפים במשחק שהחוקים שלו לא ברורים לכם, אתם הולכים להפסיד. ושוב: אם זה נראה כמו הונאה, זו כנראה הונאה.
4. מנהל המודיעין הכללי לביטחון כולל היא אחת מסוכנויות הביון החשובות של לבנון; אבל חוץ מבבחירת שמות, היא לא מוצלחת גם באבטחת מידע: הממכב"כ הצליחה לשים את ידה על ערימה ענקית של מידע משתמשים, כולל סמסים. אנחנו מדברים על מאות אלפי תשדורות. והסיבה שאנחנו יודעים את כל זה היא שהמידע נשמר על שרת לא מאובטח שיושב בצומת הרחובות פייר ג'ומייל ודמשק בביירות. שם, לגמרי במקרה, יושב המטה של הממכב"כ. מישהו צריך להזכיר להם שכסוכנות ביון, כדאי שיהיו קצת יותר חשאיים.
5. מנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי, אומר שבניגוד למה שנהוג לחשוב, אתה לא צריך לדעת לקודד כדי לשרוד בשוק העבודה העתידי. עם זאת, אתה חייב שיהיו לך כישורים דיגיטליים עדכניים ומחודדים – כלומר, אתה לא צריך להיות מהנדס אבל אתה בהחלט צריך להיות משתמש מיומן. פיצ'אי אמר שחברות חכמות ישקיעו בהדרכה טכנולוגית לעובדים שלהם – ושההדרכה הזו צריכה להתעדכן כל הזמן, משום שהכלים מתעדכנים כל הזמן. צריך לומר פה שהתפיסה שכל אדם צריך לדעת לקודד היא יהירות של מתכנתים, שחושבים שהעולם צריך להסתובב סביבם. רוב בני האדם לא צריכים לדעת קוד בדיוק כפי שלא כולם צריכים לדעת איך להיות שוטרים.