דו"ח ים המלח: הזדמנות לתקן עוול של עשרות שנים

הדו"ח שממליץ לממשלה כיצד לנהוג בזיכיון ים המלח, שיפוג ב־2030, מגיע אולי באיחור של שנה, אבל הוא מעיד על בגרות. אחרי כמה כישלונות מהדהדים, ייתכן שמתחילים להבין כאן איך צריך למכור נכסים. לאורך השנים הפריטה המדינה בצורה די שלומיאלית נכסים משמעותיים - בתי הזיקוק למשל נמכרו לצדיק בינו ולמשפחת עופר באופן שלא קידם כלל את התחרות בשוק הדלק; בזק לאחר ההפרטה נותרה מונופול אימתני שאין לו כל תמריץ לשתף פעולה עם הניסיונות לפתוח את שוק התקשורת לתחרות; הרפורמה בחברת החשמל נגררת כבר יותר מ־20 שנה וגם אם תצא לפועל, את ההשפעה שלה לא נרגיש בעשור הקרוב; וזה עוד לפני שהזכרנו את הפרטת כיל עצמה.

מפעלי ים המלח צילום: חיים הורנשטיין

לכוון את האקדח למקום הנכון

עכשיו יש למדינה הזדמנות לתקן. אחרי הזיכיון הבעייתי מהמון בחינות שנמכר לכיל, יש למדינה הזדמנות לקבוע תנאים חדשים ומפורטים שיבטיחו שמצד אחד תתקבל תמורה הולמת, ושמצד שני ים המלח, המשאב הנדיר והייחודי הזה, יישאר מוגן. מאחר שהדו"ח מורכב מהמלצות בלבד, ההחלטה תהיה של שר האוצר משה כחלון. כבר עכשיו אפשר לומר בוודאות שלגבי כל סעיף וסעיף בזיכיון החדש יפעילו החברות שיתמודדו לחצים עצומים, ואם לשפוט לפי מתווה הגז - הממשלה שלנו לא חזקה במיוחד בעמידה בלחצים של חברות ענק.

גם כותבי הדו"ח מודעים לכך ומנסים להניח מראש אקדח על השולחן - אם תעשו יותר מדי שרירים ולא תסכימו לשלם את מחיר המינימום שייקבע, המפעלים יישארו בידי המדינה. אלא שגם כאן יש סכנה, כי זה לא שהממשלה באמת יודעת לנהל עסקים. וגם הלאמה היא הרי עניין מורכב. רק לא מזמן הלאימו את פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, והוא כבר חורג ב־7 מיליארד שקל מהתקציב והודיע על דחייה של שנה במועד ההפעלה המתוכנן.

האוצר יצטרך ללמוד מכל הטעויות שנעשו כאן וליישם את התובנות באופן יעיל כדי שהאקדח שהונח על השולחן יגן על המשק ולא סתם יירה לו ברגל.

שיהיה בהצלחה במו"מ עם כיל

זיכיון ים המלח יפוג בעוד קצת יותר מעשור, וככל שהמועד יתקרב תהפוך כל השקעה של כיל להתחשבנות ומו"מ. מצד שני, אם כיל תדע מראש שהזיכיון לא יישאר שלה, היא עלולה להזניח את התשתיות או לשאוב את ים המלח כאילו אין מחר. הפתרון האידיאלי הוא להקדים את תום הזיכיון ככל האפשר ולצאת כמה שיותר מהר למכרז, כדי להגביר ודאות. החיסרון הוא שבמקרה כזה המדינה תצטרך לשלם לכיל, וכל התחשבנות כזאת עולה בזמן יקר ובכסף רב.

רק לפני שבועיים חשף "כלכליסט" כי המדינה דורשת מכיל 600 מיליון שקל נוספים על תמלוגים שלא חושבו נכון, אחרי שכבר שילמה במסגרת אותה בוררות 850 מיליון שקל. אפשר רק לדמיין כמה עלו לנו הטעויות והטריקים שהמדינה לא הצליחה לעלות עליהם, ולקוות שזה לא יקרה גם במו"מ הבא.