דו"ח טכנולוגי
מכונית תופת, הדור הבא: כשרכב אוטונומי הופך לנשק אוטונומי
מומחה בינה מלאכותית מבאידו מפחד מהרגע בו מכוניות אוטונומיות ישמשו כגיס חמישי כחלק ממתקפות מדינתיות, המין האנושי מפסיד בהבנת הנקרא לתוכנות של עליבאבא ומיקרוסופט והציבור האמריקאי התאהב ברמקולי אלקסה, אך לא יודע מה לעשות איתם
בעשור האחרון, מאז שגוגל חשפה את חזון הרכב האוטונומי שלה, אנשים דיברו המון על האופן שבו רכב עצמוני ישנה את החברה והתחבורה. לכולם זה נראה טבעי לגמרי שכלי רכב שפותחו על ידי תאגיד אמריקאי או סיני יסתובבו בחופשיות בכל מקום, יצלמו כל דבר, ילמדו את הצורה שבה החברה שלנו פועלת ברמת היומיום, משום שהם אמורים להקל כל כך על החיים.
אבל מה קורה כשמתחוור הפוטנציאל שלהם ככלי נשק? מה קורה אם המדינה שלכם פתאום במצב מלחמה עם מדינה אחרת, שמפעילה את כלי הרכב נגדה? אם היום הראשון של המלחמה מתחיל ברכב שמבצע טבח בתלמידים שחוצים כביש לנגד עיניהם המזועזעות של משמרות הזה"ב, חמש דקות לפני שרכב עצמוני מתרסק לתוך השיירה של הרמטכ"ל? מה קורה כשחמישה כלי רכב כאלה תוקפים מתקן אסטרטגי, כשמשאית אוטונומית פורצת את השער שלו והשאר דורסים את העובדים המבועתים?
זה נשמע כמו חזון מזעזע, והוא מגיע ממר קי לו, מומחה בינה מלאכותית וסמנכ"ל התפעול של באידו הסינית - חברה שבעצמה מפתחת כלי רכב עצמוניים. לו ציין ביבושת שמכונית שנעה מכוח עצמה היא נשק. טכנית, היא קליע. וכדי להפוך אותה מנשק פוטנציאלי לנשק בשטח, צריך רק לתפוס עליה שליטה מרחוק.
מכאן מגיע לו למסקנה המתבקשת: מדינות ברחבי העולם יהססו, אם לא יאסרו לחלוטין, על הפעלה של מכוניות עצמוניות מתוצרת זרה בשטחן, משום שבמצב של מלחמה בינן ובין המדינה שייצרה את הרכב, למדינה המייצרת יהיו אלפי קליעים חכמים בשטחה של המדינה הקונה. לו מתעלם בצדק מההנחה החסודה והשקרית שחברות עסקיות לא משמשות את הממשלות שלהן בזמן מלחמה. כשתופי המלחמה נשמעים, אנשים שוכחים את התואר השני במנהל עסקים ומתחילים לחשוב במונחי "כן, בוס".
לפני שנה וחצי זה היה סיוט דמיוני: הרעיון שמדינה מתועשת מספיק כדי לבנות רכב עצמוני תהיה במצב הברברי של מלחמה עם מדינה אחרת, ודאי כזו שיכולה להשתמש ברכב כזה, היה בלתי נתפס. מצד שני, אנו חיים בימים מוזרים; בבית הלבן אדם שרק מזלה העיוור של האנושות מנע ממנו מלפצוח במלחמה גרעינית עם צפון קוריאה, בינתיים.
זוזו הצידה, אתם מיותרים
המין האנושי מפסיד למכונות בהבנת הנקרא; מבחן שהציג שורה ארוכה של שאלות עובדתיות ע"ב ערכים מוויקיפדיה לנסיינים אנושיים ולמערכות AI של מיקרוסופט ועליבאבא הסתיים בניצחון התוכנות.
הציון האנושי הממוצע היה 82.304; הציון של תוכנת עליבאבא היה 82.44, ושל מיקרוסופט - 82.650. זו הפעם הראשונה שבינה מלאכותית מביסה בני אדם במשימה שכזו.
בעליבאבא מרוצים, ומבחינתם בצדק. חג הרווקים הסיני, יום המכירות הגדול ביותר שלה, עמוס בתלונות ופניות משתמשים ברמות שקשה לתאר; מערכת הבינה המלאכותית שלה ביצעה עוד צעד חשוב בדרך להחלפת נציגי השירות בבוט שמתפקד כמותם. כשיושלם הפיתוח - לפי הערכות, באמצע העשור הקרוב - תוכל החברה לפטר המוני המונים של עובדים.
אלקסה בכל מוסך
מחקר חדש מגלה שלאחד מכל שישה מבוגרים בארה"ב, כ-39 מיליון איש, יש כעת רמקול חכם. קצב האימוץ של אלקסה ודומיה גבוה יותר מקצב האימוץ של סמארטפונים בזמנם, והחוקרים מצאו עוד שאנשים מפנים זמן שבעבר הפנו לסמארטפונים אל הרמקולים החכמים (אם כי מדובר בין היתר, בהאזנה למוזיקה - שימוש פאסיבי למדי).
אלקסה, ההצלחה הלא צפויה של אמזון, הפכה לשם הגנרי של רמקול חכם (כפי שקרה לפריג'ידר, ג'יפ, מרטיני ופלאפון); עיקר השימוש שלהם הוא להשמיע מוזיקה לאורחים ולבצע חיפושים כלליים, בראשם תחזית מזג האוויר. חלק קטן יותר מהמשתמשים מבקש מאלקסה לשלוט במכשיר חכם אחר בחדר.
אבל, מוצא מחקר אחר, למרות שהאמריקאים קונים אלקסות כאילו אין מחר רובם לא יודע מה לעשות איתן. רוב המשתמשים לא הפעילו אפליקציות מעבר לאפליקציות הבסיסיות, ואף שלאלקסה יש כ-30,000 יישומים, רוב הקונים לא משתמשים בהם. באמזון אמרו שארבעה מכל חמישה משתמשים הוריד ישום נוסף, אבל לא ברור כמה מהם אכן ממשיכים להשתמש בו לאחר שהתקינו אותו.
ישנה קהילה ונלהבת של מאמצים מוקדמים שעבורם אלקסה עושה המון דברים, אבל שיעור השימוש באפליקציות עלול לסמן את הרמקולים החכמים כאופנה חולפת; אם אנשים לא משתמשים ביישומים, אין היכן לתקוע פרסומות ומאין יגיע תגיע הכנסה מתמשכת?
קצרצרים
1. לפני שלושה ימים קיבלו תושבי הוואי הודעה מטרידה, שזינקה אליהם מכל מסך: טיל בליסטי שוגר לעבר הוואי, והתושבים מתבקשים לתפוס מחסה ולנשק את התחת שלהם לשלום. בטוב טעם, ציינה ההודעה שלא מדובר בתרגיל. לתושבי הוואי יש רגישות מסוימת להודעות שכאלה, למרות שעברו הרבה שנים מאז פרל הארבור. אבל זה דווקא היה תרגיל, ולא מתקפת פתע של קים ג'ונג און. מיליוני תושבים עצבניים שראו את חייהם חולפים מול פניהם דורשים הסברים לשאלה למה יצאה ההתרעה הזו, ולמה לקח לרשויות 38 דקות להודות שאופס, הכפתור נלחץ בטעות. כעת תבחן ה-FCC את שרשרת הפשלות הרלוונטית ותגלה האם היתה זו תקלה טכנית או טעות אנוש. המדור רוצה להודות למפלצת הספגטי המעופפת שדונלד טראמפ לא היה ליד טוויטר ו/או המזוודה הגרעינית כשיצאה ההודעה.
2. פייסבוק הודיעה שתוציא פוסטים של כלי תקשורת וארגונים מהפיד של הגולשים, תצורה שכבר ניסתה בסלובקיה. עתה מתגלות תוצאות הניסוי: הצעד של פייסבוק הוביל לזינוק בחשיפת פייק ניוז; אתרי חדשות לגיטימיים היו צריכים להשקיע כסף כדי שהתוכן שלהם יופיע בפיד, בעוד שלרשותם של מפיצי התעמולה עמד יתרון מובהק: רוב החדשות פחות מגניבות מסיפורי קונספירציה על מיעוטים וליברלים. לדוגמה, צץ סיפור מומצא על סלובקי שהשיב למוסלמי ארנק שאיבד, ובתמורה הזהיר אותו הנ"ל מפני פיגוע בחג המולד. כמובן שלא היה שום פיגוע כי מדובר בצ'יזבט, הודיעה המשטרה המקומית. ואולם, המשטרה לא יכלה להפיץ את המידע הזה בפייסבוק; הרשת החברתית פשוט הגדירה אותה כארגון, כזה שעדיף לה שישלם אם ברצונו להגיע לקהל. דמוקרטיה, גרסת צוקרברג.
3. ערוץ התעמולה הימני Project Veritas (אירונית, "פרויקט האמת"), שנתפס לאחרונה כשהוא מנסה להפיל עיתונים בפח עם סיפורי הטרדה מינית מפוברקים, יצא אתמול למתקפה נגד טוויטר, וטען שלחברה יש מאות עובדים שעוברים על המסרונים הישירים הפרטיים שמשתמשי טוויטר שולחים. בחברה מיהרו להודיע שלא היו דברים מעולם ושהיא לא קוראת את המסרונים הפרטיים של משתמשים, אלא אם מתקבלת עליהם תלונה. כדי לקפוץ מכאן למסקנה שטוויטר קוראת את המסרונים הפרטיים של כולם, צריך כנראה להיות תועמלן ימני כושל. יש רק גוף אחד שקורא את כל ההודעות ברשת האמריקאית: ה-NSA.
4. משטרת דנמרק זיהתה מקרה חריג של פורנו נקמה, והודיעה כי תגיש כתבי אישום כנגד 1,004 בני אדם. בחשד לשיתוף בצ'ט של פייסבוק של סרטון מין בין שני בני 15. הסרטון המקורי צולם ככל הנראה בהסכמה, אבל ההפצה שלו לא היתה בהסכמה. 800 מבין החלאות ששיתפו את הסרטון הם גברים, ומי שיורשע בעבירה המיוחסת לו צפוי למאסר, לאובדן יכולת לעבוד בשורה של מקצועות (כמו טיפול בילדים). פייסבוק עדכנה את המשטרה לאחר שהבחינה בתעבורה הבלתי צפויה של הסרטון.
5. בנורווגיה כבר מכירים בכך שהתמכרות לסמארטפונים היא הפרעה. כמה יזמים שם להילחם בתופעה, אירונית, באמצעות אפליקציה. היא נקראת Hold ומודדת כמה זמן יכול המשתמש להימנע מלהשתמש ביישומי הטלפון שלו. היא לא מונעת ממנו לעשות זאת, ולא חוסמת שום אפליקציה; היוצרים אומרים שהמטרה שלהם היא להפוך אנשים למודעים להתנהגותם ולא לכפות עליהם שינוי. לשם כך, מספרת Hold אילו אפליקציות זוכות לשימוש ומתי, באיזו תדירות, איך זה משבש את החשיבה האנושית ומי שיעמוד בהגדרות שלה, יקבל נקודות. ההתמכרות למובייל נמצאת במצב מדאיג, אם צריך לבצע גיימינפיקציה כדי להבהיר אותו.