רכב הכביש־שטח החדש של סיאט: המחיר נסע לאחור

פעם בכמה שנים זה קורה: בענף הרכב הישראלי מוצג "נשק שובר שוויון", רכב שמיועד לפעול בדיוק בקטגוריה הנכונה, מגיע בדיוק במחיר הנכון (כלומר זול) ומאובזר בדיוק באבזור הנכון. רכב שובר שוויון הוא רכב שגורם למתחרים להזיע, ולאחר מכן להוריד מחירים בהתאם או לשדרג אבזור בהתאם. או להמציא תירוצים ואז למכור את המכונית במבצעי "יד ראשונה אפס קילומטר". ביבואנית קיה יודעים כיצד לבנות רכבים שוברי שוויון. ביבואנית יונדאי ומיצובישי יודעים היטב את הנוסחה שמייצרת רכבים מוצלחים שקולעים בדיוק ללב הקונצנזוס. גם בסקודה, אפילו בניסאן. כעת יודעים גם בסיאט. "רכב שובר שוויון", אגב, כלל לא צריך להיות רכב טוב. או אפילו רכב מוצלח במיוחד או נאה. הוא צריך להיות במחיר הנכון, זה הכל. במקרה, סיאט ארונה הוא גם רכב מוצלח. הלקוח הישראלי אינו לקוח שמצטיין בנאמנות מותגית יתרה, כך שמי שיציע רכב זול יותר, אופנתי יותר, מדליק יותר, אליו ילך הכסף.

סיאט ארונה. בנסיעה בין־עירונית חודרים לא מעט רעשי רוח

אין מערכת ניווט

תתכוננו לרצות סיאט ארונה. אחרי הכל, מדובר ברכב כביש־שטח שהוא בעצם סוג של גרסה מוגבהת של סיאט איביזה. אבל לא בדיוק: בעוד ישנם רכבי כביש־שטח שמבוססים על מכוניות סופר־מיני, שלא ממש מצליחים להתנתק מהשורשים ועדיין נראים כמו גרסה מוגבהת של מכונית הסופר־מיני, סיאט ארונה מצליח בהחלט לייצר בידול ברור בינו ובין האיביזה. הסוד הוא בגג: החלק העליון והחלק התחתון מופרדים זה מזה באמצעות פס כרום ברור. הגג באמת גם גבוה יותר. והוא נאה. החל בפגוש הקדמי הקרבי וכלה בבתי הגלגלים שסביבותיהם מחופות בפלסטיק שחור וקשיח: ארונה בהחלט נראה קרבי. וזה טוב.

עוד נקודה חשובה: בפנים ארונה הוא בעצם סיאט איביזה, לטוב וגם לרע. לטוב, כי ארונה בנוי היטב. המושבים שלו מצוינים, הממשק של מערכת המולטימדיה המקורית מצוין. וזה תא נוסעים מגניב, כזה שמשדר אווירה טובה. לרע, כי ארונה הוא בעצם סיאט איביזה. וזה אומר שקשה להשתחרר מסוג של תחושת דלות בתא הנוסעים: אין מערכת ניווט, פס הפלסטיק הנוקשה שבחלקו התחתון של לוח המחוונים לא ממש מרגיש כמו חלק אינטגרלי מלוח המחוונים וגם פתחי הכוסות שסמוכים לבלם היד, אגב ידני ולא חשמלי, בקושי מצליחים להחזיק כוס.

הגג גבוה יותר מזה של האיביזה ונראה קרבי צילום: אוראל כהן

גם מאחור ארונה הוא איביזה, לטוב ולרע. לטוב כי הוא נוח. המושב האחורי מצוין. לרע כי המושב האחורי של ארונה מתאים לשני נוסעים. נוסע שלישי, או נוסעת במקרה שלנו, יצטרך לעבור קדימה. נקודה חשובה במיוחד, אולי הכי קריטית: סיאט ארונה מצויד במערכות בטיחות מקוריות, כאלה שיודעות לבלום בשעת סכנה. ארונה בחן אותנו כמה פעמים: הולך רגל שזינק למעבר חציה בלב הרצליה. נהגת ששוחחה בטלפון הסלולרי ליד מחלף הסירה ובלמה בפתאומיות. ארונה שם לב הרבה יותר מהר מאיתנו ובלם בעוצמה. למעשה, ב־2018 קשה לחשוב על רכישת רכב כביש־שטח, ורכב באופן כללי, שאינו מצויד במערכת שיודעת לבלום בשעת סכנה. בנוסף, לארונה יש בקרת שיוט אדפטיבית: אפשר לנעול את בקרת השיוט על מהירות רצויה, לשחרר את הדוושות, וארונה יבלום לבד. בנסיעות ארוכות זו מערכת חשובה.

המנוע צנום, בנפח ליטר אחד, עם שלוש בוכנות. אך למנוע הזה יש גם טורבו. התוצאה היא 115 כוחות סוס, די והותר לטונה ומשהו של ארונה. המנוע נשמע מצוין, במיוחד בסיבובי מנוע גבוהים. צריכת הדלק מרשימה: למרות יומיים מאומצים במיוחד, ארונה צרך ליטר של בנזין לכל 15 ק"מ, תוצאה מרשימה שרק לפני שנתיים־שלוש נחשבה בלתי אפשרית ברכב כביש־שטח. בידוד הרעשים טוב, אך בנסיעה בין־עירונית חודרים לתא הנוסעים לא מעט רעשי רוח. אפשר להאשים אותנו. נסענו למישור הרוחות. התנהגות הכביש של ארונה דווקא מזכירה מאוד את איביזה: במהירות נמוכה, במיוחד בעיר, ארונה מעט קופצני. הוא לא אוהב בורות ולא שיבושים. עם זאת, ככל שהמהירות עולה, ארונה משתפר ומיטיב יותר להתמודד עם מפגעי דרך.

זליגה מקטגוריות בכירות

בשורה התחתונה: סיאט ארונה הוא בהחלט רכב כביש־שטח שצריך להדאיג את המתחרים, גם אלה שבתוך קבוצת פולקסווגן. הסיבה היא המחיר והמיתוג: כיום ממוצע המחירים בקטגוריית ה־B של רכבי השטח מתחיל בכ־120 אלף שקל. עבור מחיר זה מתקבל לעתים קרובות רכב בסיסי למדי, כזה שאינו מצויד במערכות בטיחות מקוריות. סיאט ארונה זול ב־10,000 שקל מרוב מתחריו הישירים. אך זו לא הנקודה העיקרית. הבעיה היא הזליגה: הוא אינו מאיים רק על רכבים שמתחרים בו ישירות אלא גם מאיים לפתות לקוחות מקטגוריות בכירות יותר, אלה של הרכבים שעולים 130 אלף שקל וצפונה. ולכן, אף שמדובר ברכב שבפירוש אינו מושלם, אפשר בהחלט לקבוע שסיאט ארונה עתיד לכבוש נתח נאה בעוגת המכירות.