דרמה יומיומית: לקנות שמלה ממעצב תלבושות

מעצב התלבושות מאור צבר (39 תל אביב) הצליח לבנות קריירה מעוררת קנאה בתחום עיצוב תלבושות במה. מאז סיים את לימודיו בשנקר ב־2003 הוא עיצב תלבושות – בין השאר - לתיאטרון בית ליסין, תיאטרון באר שבע ולהקת המחול סידר לייק בניו יורק. הואה גם זכה שלוש פעמים בפרס התיאטרון, אבל לאחרונה החל לחשוק בקריירה נוספת והקים מותג משלו.

“בא לי קצת לגוון”, הוא מסביר את השינוי “זה מורכב מכמה גורמים. הראשון הוא שכמעצב תלבושות בתיאטרון, אני אף פעם לא בקדמת הבמה. אנשים לא יודעים ולא ממש מתעניינים במי שעיצב את מה שהם רואים על הבמה והסיבה השנייה היא כלכלית, ההכנסות מהתיאטרון לא גבוהות ואני רוצה להתפתח”. 

מעצב תלבושות הבמה מאור צבר צילום: ג'וד מוסקוביץ

כובען משוגע

הזליגה לעיצוב ללקוחות פרטיות התחילה בעצם לפני ארבע שנים כשיצר קולקציית כובעים והציע אותה למכירה באטסי. הכובעים במילה אחת- מרהיבים, ובכמה מילים: גרנדיוזיים, יחודיים ומלאי הומור, ממש כמו שהיינו מצפים ממעצב תלבושות לתיאטרון. יש קולקציה שעוסקת במזון ומציעה כובעים עם פסלי סושי, עוגות פאי וצלחות עמוסות שרימפס. קולקציה מעניינת נוספת נוצרה בהשראת צמחים טורפים. שווה להיכנס לאתר שלו ולהתרגש גם אם לא תחבשו על ראשכם דבר שכזה.

קולקציית השמלות הראשונה של צבר צילום: הילה שייר

קולקציית הכובעים זיכתה אותו, מלבד לקוחות ברחבי העולם, גם בהכרה והערכה עם תערוכות מסביב לגלובוס: בהונג־קונג, צ’כיה ופורטוגל ובקרוב ייסע להציג גם בשוויץ. כששואלים אותו אם ייעד את הכובעים התיאטרליים לאישה ברחוב הוא עונה בישירות ש “כן. והאמת שהם נמכרים יפה. ליין האוכל הוא הנמכר מכולם ואפילו בישראל יש לקוחה אחת מיוחדת”.

כלה מיוחדת באמת

החיבה לכובעים מוקצנים לא מפתיעה כשזוכרים שצבר הגיע מעולם התיאטרון. אבל כשהוא החליט עכשיו, כאמור, לפתוח מותג שמלות כלה וערב בסטודיו שלו בשוק הפשפשים ביפו, מעניין לגלות איך עולם ההשראות מיתרגם לכדי פריטים סחירים יותר. קולקציית השמלות הראשונה שואבת השראה מעולם המים ומשופעת במוטיבים של אלמוגים, גלים ובתולות ים. שמלות הכלה, בניגוד לשטאנץ הסביבתי שכבר שבענו ממנו, מצליחות לחדש ולעניין וכלה שרוצה להיות באמת מיוחדת, תמצא את עצמה פה בקלות.

ניכר שהעיצובים של צבר לא נולדו אצל מעצב מן השורה, אלא אצל מישהו שהורגל לא לפחד מגודל, צבע וצורה כשהוא מעצב. אך שבעיניו דווקא הרצון לפנות להמונים ולהשתלב בעולם האופנה התובעני הוא השחרור האמיתי: “כשעיצבתי לתיאטרון, המחזה הוא זה שהכתיב את השפה. עכשיו, כשאני עומד בראש מותג משלי, אני זה שמחליט מה יהיה ומבחינתי זה חופש אמיתי”. ובלי קשר, את התיאטרון והתיאטרליות הוא לא זונח: “אני אמשיך לעשות תיאטרון כמובן, וליין הכובעים הוא משהו שאני עושה בשביל הנשמה”.