ארקדיה ספקטקולר: מופע עם עכביש בן 50 טונות
מופע המולטימדיה ארקדיה ספקטקולר, שכבש את העולם. המפיקה: "זאת חוויה שמאחדת עשרות אלפי אנשים בגל אנרגיה מתפוצץ"
ב־2006 ישבו שני בחורים מבריסטול מסביב למדורה בפסטיבל מוזיקה אלקטרונית במדבר בספרד, והגו את הרעיון שיהפוך לארקדיה ספקטקולר. החלום של פיפ ראש וברט קול היה להפוך את הבמה שעליה עומד הדי.ג'יי למיצג אמנותי "מוטרף כמו המוזיקה שיוצאת מהרמקולים", כפי שהם הגדירו זאת בראיון למגזין המוזיקה הבריטי "FACT".
קשה להסביר מהו בדיוק ארקדיה ספקטקולר (או פשוט ארקדיה, כפי שכולם קוראים לו). אפשר להגיד שזה מופע מולטימדיה או קולקטיב אמנות־מיצג, עם אש ופירוטכניקה ואקרובטים ומוזיקה אלקטרונית ועוד הרבה דברים אחרים שמתרכזים סביב יצור ענקי הבנוי ממתכת ממוחזרת. יש לארקדיה כמה יצורים כאלה, שהמפורסם שבהם הוא עכביש מתכת השוקל 50 טונות. העכביש הזה אולי מעלה זיכרונות טראומטיים מסדרת המד"ב "התלת־רגליים", אבל כמו המבנים המתכתיים האחרים שהקולקטיב בונה ומשלב במופעיו, הוא מיוצר מחומרי גלם ממוחזרים, בעיקר מהתעשייה הצבאית, כשהכל מתבסס על מסרים של אחדות ושמירה על איכות הסביבה.
השבוע נחתה בישראל הסוכנת והמפיקה האמנותית של המופע, קלייר אוניל, שגם מופיעה בו בעצמה כלוליינית. אוניל מגיעה לישראל כדי לבדוק אפשרות של הבאת המופע לישראל כבר בשנה הקרובה. "אנחנו תמיד מחפשים להביא את האנרגיה המתפוצצת של העכביש לאנשים שמעולם לא חוו אותה. כל מה שאני יכולה לומר זה - השאירו את עיניכם פקוחות", היא אומרת בראיון.
בינתיים היא תספר לקהל הישראלי על ארקדיה בוועידת TAV 2018 (פסטיבל תל אביב ווליום) — פסטיבל המוקדש לתעשיית הדאנס והמוזיקה האלקטרונית המתקיים השבוע בתל אביב.
העכביש של ארקדיה ועוד פעלולים בפסטיבל גלסטונברי. חומרי גלם ממוחזרים מהתעשייה הצבאית צילום: Luke taylor
פיסול, הנדסה וקרקס
מאז הופיעו ארקדיה לראשונה, בפסטיבל המוזיקה הידוע גלסטונברי ב־2007, המופע שלהם הלך וגדל. כיום יש להם כמה מופעים שונים, שמשתתפים בהם בין 35 ל־80 איש - שאיתם הגיעו לפינות מרוחקות בתבל, מקרואטיה ועד טייוואן, ממיאמי ועד בנגקוק. בחודש מאי מתכוננים ארקדיה לחגוג יום הולדת עשירי בהופעה גדולה בלונדון, ויש להם פינה קבועה בפסטיבל גלסטונברי - שהמופע שלהם נחשב לאחד משיאיו.
צילום: Luke taylor קלייר אוניל הצטרפה למשפחת ארקדיה אחרי שנים שבהן עבדה בחברות תקליטים לונדוניות ובתפקידים ניהוליים שונים בעולם הפסטיבלים. לא הזיקה העובדה שהיא לוליינית קרקס בעצמה. היא מלמדת לוליינות בבתי ספר לקרקס ונכנסה לנעליה של מארי פופינס בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012. ניכר כי אוניל מאוד אוהבת את עבודתה בארקדיה, ואי אפשר לדבר איתה על הפרויקט מבלי לזכות לשטף של סופרלטיבים נלהבים מחד, תיאוריות ניו־אייג' מאידך ושימוש תכוף במילים "אנרגיה" ו"חשמל", במובנן הפיזי והמטאפורי כאחד.
"זאת חוויה רב־חושית ענקית ב־360 מעלות שמאחדת עשרות אלפי אנשים בגל אנרגיה מתפוצץ". זאת היתה תשובתה של אוניל, כששאלתי אותה איך היא מגדירה את ארקדיה. "אנחנו משלבים פיסול, הנדסה, תיאטרון, יצורים ביו־מכניים, כדורי אש ענקיים, תאורה, קרקס, טכנולוגיה חדישה ומוזיקת דאנס כדי ליצור עולם עשיר וססגוני שאפשר לטבוע בתוכו. הרעיונות הבסיסיים הם טרנספורמציה של מכונות צבאיות ממוחזרות לכדי זירות מאחדות, חידוש הקונספט העתיק של ישיבה במעגל מסביב לאש וחיבור בין תיאטרון וקרקס לתרבות הרייב".
בבטן העכביש ממוקמת עמדת הדי.ג'יי שמכוונת את המופע כולו מבחינה מוזיקלית, כאשר בתוך עמדות הדי.ג'יי של ארקדיה התארחו כמה מהדי.ג'ייז המפורסמים בעולם, מפטבוי סלים ועד סקרילקס. "המוזיקה היא פעימות הלב והזירות קמות לתחייה לדופק הזה", אומרת אוניל. "רוב המוזיקה היא אלקטרונית, אבל היא חוקרת ספקטרום רחב של סגנונות, לא רק כדי להתחבר למנעד רחב יותר של קהלים אלא גם כחלק מהמוטיבציה היצירתית הבסיסית שלנו". העכביש מגיב למוזיקה המושמעת. כל סגנון גורם לו להגיב מעט אחרת, בתנועות מכניות שונות המלוות באפקטים של תאורה, פיצוצים ולייזרים.
איך בכלל נולד הרעיון של העכביש?
"בהתחלה בכלל לא התכוונו לבנות עכביש. כשאתה עובד עם חומרים ממוחזרים, הכיוון היצירתי שאליו אתה הולך מושפע ממה שאתה מוצא. עם הזמן המבנה שבנינו התחיל להיראות כמו עכביש".
בנג'י מביצה של חייזר
היות שאוניל לא רק אחראית על צדדים הפקתיים וניהוליים של המופע, אלא מופיעה כלוליינית בעצמה, תהיתי איך זה מרגיש. "כלוליינית אני במרכזן של החוויות החושיות הכי סוריאליסטיות של המופעים של ארקדיה", היא מספרת. "במסגרת מופע בשם 'מטמורפוזה', למשל, יש רגע שבו אנחנו מוחדרים לתוך ביצת חייזר דרך פתח של 60 סנטימטר כשאנחנו לבושים בתחפושות של אלת מדוזה מאירה, שיש לה מחושים ענקיים המוקפים בטכנולוגיית LED חדישה. בזמן שאנחנו מתחבאים בתוך הביצה, אנחנו מתחברים לבנג'י, וחייזר מרים אותנו גבוה מעל לקהל בקצה זרוע של העכביש. הרגע הכי מדהים הוא לפרוץ החוצה ככדור של אור מעל אלפי אנשים צורחים בזמן שאפקטים פירוטכניים מתפוצצים והמנופים מתרוממים עוד יותר גבוה לשמים".
מה היתה ההופעה הכי מרגשת שלכם עד כה?
"באוסטרליה היה לנו שיתוף פעולה מדהים עם שבט אבוריג'יני בשם שבט הניונגאר, במופע שהתבסס על שיר מסורתי שלהם על נשמת עכביש. זה היה מאוד מיוחד. שני עכבישים משני עולמות שונים התחברו לכדי אחד — זה הרגיש כמו רגע של תקווה להבנה תרבותית ולאוניברסליות של החוויה האנושית".
