מטבחי דקור לבית המשפט: החברה אינה חדלת פירעון ואין מקום לפירוקה
חברת אריגים המבקשת את פירוקה, טוענת כי "דקור מתכננת לסגור את המפעל ולהותיר את העובדים ללא כל מקור לתעסוקה". החברה מכחישה וטוענת כי חברת האריגים היא זו שחייבת לה מיליוני שקלים
חברת מטבחי היוקרה דקור, מגיבה היום (ב') לבקשת הפירוק שהוגשה נגדה וטוענת כי אינה חדלת פירעון וכי אין מקום לפרקה ובסך הכל מדובר בסכסוך עסקי. מנגד, חברת אריגים המבקשת את פירוקה טוענת כי "דקור מתכננת לסגור את המפעל ולהותיר את העובדים ללא כל מקור לתעסוקה". החברה מכחישה. דיון בבקשת הפירוק נקבע למחר (ג') אצל השופטת שרה דברת בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע.
כפי שנחשף ב"כלכליסט", ביום חמישי האחרון פנתה חברת אריגים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקשה למנות מפרק זמני לדקור, זאת על רקע חוב שכירות לנכס בחיפה בגובה של כמיליון שקל ולאור פרסומים בעיתונות לפיהן החברה נמצאת בקשיים ופועלת למכור את נכסיה כדי לכסות חוב של 30 מיליון שקל לבנק הפועלים. הבנק עצמו הגיש בקשה גם הוא למנות כונס נכסים לחברה על רקע החוב.
- לאחר בקשת הפירוק למטבחי דקור, הפועלים מבקש למנות כונס נכסים
- בקשת פירוק לחברת מטבחי היוקרה דקור: "חשש להברחת נכסים"
- תקועות על האי (בין המטבח לסלון)
בתגובה שהגישה דקור לבית המשפט היא מציינת כי יש לדחות את בקשת הפירוק ולקיים דיון דחוף במעמד הצדדים לנוכח הנזק האדיר שנגרם לחברה, לנושיה ובעיקר ללקוחותיה – מזמיני מטבחים – כתוצאה מחוסר הוודאות שנגרם בעקבות ההליך.
לפי דקור, באמצעות באי כוחה עוה"ד עמית פינס, ליהי בלומנפלד ועומר זלצברג ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות', בקשת הפירוק מתבססת על סכסוך מסחרי ולא בחדלות פירעון. בנוסף החברה טענה כי אריגים לא דייקה בעובדות ונגררה לטעויות משפטיות שמובילות "למסקנות מרחיקות לכת אשר אינן מעוגנות בדין או בעובדות".
לפי החברה, אריגים היא זו שחייבת לה כספים בהיקף של למעלה מ-5 מיליון שקל ולא ההפך, אולם היא קפצה "על המציאה" שנקרתה לה והיא מבקשת לנצל את בקשת הפירוק שהגישה "על מנת להפוך את היוצרות ולשדרג מעמדה ממעמדה של חייבת למעמד של נושה, שחובה אינו שנוי במחלוקת".
"טעם זה", נכתב בתגובה, "הוא טעם זר להליך הפירוק ונועד להפעיל לחץ בלתי נסבל על דקור, לגרום לה נזק, על מנת לכפות עליה לוותר לאריגים ולהגיע להסדר איתה".
החברה מציינת עוד, כי אינה פועלת להברחת נכסים או להעדפת נושים אלא שבעל השליטה, יוסי אלקובי, הזרים לדקור מיליוני שקלים מנכסיו הפרטיים תוך עדכון שוטף של כל הנוגעים בדבר, לרבות הנושים המובטחים והספקים המרכזיים. "כך", נכתב, "לא פועל מי שנטען לגביו כי הוא מבריח נכסים או פועל להעדפת נושים".
כדי להמחיש שהחברה אינה חדלת פירעון, מפורט כי בשנת 2016 היו לחברה הכנסות בהיקף של כ-66 מיליון שקל ובמהלך החודשים ינואר עד נובמבר 2017 היקף ההכנסות עמד על כ-59 מיליון שקל. עוד מפורט כי נכון למועד הגשת התשובה, מצויה החברה בעיצומם של ייצור ואספקה של מאות הזמנות למטבחים ומוצרים משלימים.
כתב התשובה של דקור מתייחס עוד למכירת נכסיה המשועבדים בימים האחרונים, מה שנטען בבקשת הפירוק כי מדובר בהברחת נכסים ובהעדפת נושים. לשיטת דקור, אכן היא פועלת למימוש מושכל של חלק מנכסיה, וזאת תוך תיאום עם הנושים המובטחים בעלי השעבודים. עוד צוין כי לאחרונה נחתמו הסכמי מכר של נכסי דקור בהיקף כספי של כ-60 מיליון שקל, המיועדים לטובת פעילותה ולהבטחת איתנותה. "כך למשל", נכתב לבית המשפט, "נמכרו מקרקעין וכן נמכרו הזויות בנכס שבו פועל המפעל תוך שנשמרה לדקור הזכות להישאר במפעל למשך תקופה נוספת של כ-6 חודשים ממועד קיומם של התנאים המתלים וכן ניתנה לה אופציה להישאר במפעל כשוכרת".
למרות זאת, טוען בא כוחה של אריגים, עו"ד ליאור דגן, במסמך שהגיש גם הוא לבית המשפט, כי במסגרת הסכם מכירת הקרקע עליו פועל המפעל, החברה התחייבה למסור את החזקה במקרקעין בלא שדאגה שיהיה לה הסכם שכירות לצורך המשך הפעלת המפעל בקרית גת. "המשמעות ברורה", נכתב עוד, "התוכניות של החברה הן למכור את מקרקעין המפעל ולסגור את המפעל, תוך הותרת העובדים ללא כל מקור תעסוקה".
עו"ד דגן מוסיף: "ייתכן כי במצב בו יימכר העסק כ"עסק חי" בהליך הבראה או פירוק זמני, השווי הכולל בגין פעילות החברה והמקרקעין של המפעל יניב תועלת גדולה יותר עבור הנושים או לחילופין קונה פוטנציאלי יתנה את רכישת המפעל ברכישת הקרקע".