תעשיית ההייטק לא למדה: המיזוגניה תחגוג גם השנה ב-CES

בקיץ האחרון ציינו לשלילה את המראות מכנס קומפיוטקס בטייוואן, עמוס הדוגמניות-סטנדים, וקצת מפתיע לראות שלמרות הצמיחה במודעות לזכויות הכל כך טבעיות של כל אישה (במיוחד על רקע קמפיין MeToo), לא השכילו מארגני CES לעשות משהו בעניין.

דוגמניות בתערוכת קומפיוטקס

לכל פעולה יש פעולת נגד, ולהיפך

הנסיון הרוסי לחבל בבחירות בצרפת בשנה שעברה כלל התקפה נרחבת על המועמד העצמאי עמנואל מקרון, בשיטה הרגילה: הפצת שמועות ונסיון לגנוב מידע מביך על המועמד. את ההתקפה האחרונה בלם הצוות של מקרון על ידי הצפת השרתים שלו-עצמו בערימות של מידע זבל. ההאקרים הרוסים לא הצליחו להבין מה אמיתי ומה לא, הדליפו את כל המידע ואף אחד לא התייחס אליו. בסופו של יום, מקרון ריסק את המועמדת של הקרמלין, מארין לה פן.

שלא במפתיע, מקרון לא שכח: עכשיו הוא רוצה להעביר שורה של חוקים כדי להילחם בתופעת הפייק ניוז, אך האמצעים המוצעים נראים כמו ניסיון לשפוך את התינוק עם המים: אתרים יצטרכו להיות הרבה יותר שקופים ביחס לתוכן שמקודם בהם, להבהיר מי מממן אותם, ותהיה הגבלה על כמות הכסף שאפשר יהיה להוציא על קידום תוכן. במהלך תקופת בחירות, לממשלה תהיה סמכות חירום להסיר תוכן מאתרים ואפילו לחסום אותם. כמו כן, רשות התקשורת הצרפתית תהיה מוסמכת לחסום את RT וספוטניק, השופרות של פוטין.

לאט לך, כבוד הנשיא. מקרון צילום: רויטרס

יש בעייתיות מובנית בהצעות האחרונות: בתור התחלה, זה אף פעם לא רעיון טוב לתת לממשלה סמכות להעלים מידע. הוא יכול להיות, למשל, מידע על כך שהממשלה הצרפתית שלחה אנשי קומנדו כדי להטביע את הספינה של גרינפיס והרגה אחד מאנשי הצוות (זה קרה, תבררו למה הספינה של גרינפיס נקראת Rainbow Warrior 2). מעבר לבעיה הזו, שתאפשר לנשיא להעלים מידע לא נוח בזמן קריטי, ישנו אפקט סטרייסנד: אם יתברר לציבור הצרפתי שהצנזור הממשלתי הסיר אתר שדיבר על חיבתו הבלתי קיימת של מקרון לפורנו גמדים (הרוסים ניסו משהו דומה בבחירות), תוך זמן קצר הידיעה תצוץ מחדש וכולם ינסו להבין מה יש למקרון להסתיר.

ואשר לרעיון של הוצאת RT החוצה לשאיפת אוויר סופנית, לא תשמעו תלונות ממני. אבל זה לא יעזור, כי הרוסים כבר יבנו ערוץ חדש, מוסווה יותר. זה לא עולה הרבה כסף. ותוך זמן לא רב יתחיל ציד מכשפים מטורף נגד כל ערוץ תקשורת חדש, שיצטרך להוכיח שאין לו אחות בסנט פטרסבורג.

האם יכולה רוסיה לסגור את האינטרנט?

כחלק מהמשחקים הקבועים של פוטין עם המערב, צוללות רוסיות נצפו לאחרונה מבצעות תמרונים סביב לכבלים תת-ימיים בינלאומיים שמשרתים את הרשת. התמרונים הללו היו מספיקים מדאיגים מבחינת נאט"ו, שכעת דנה בהפעלה מחדש של עמדת פיקוד באזור צפון האוקינוס האטלנטי, שבוטלה לאחר המלחמה הקרה.

האם הרוסים מסוגלים לנתק את הרשת? כן ולא; ניתוק של כמה כבלים בצפון אטלנטי לא יעשה את העבודה. הרשת בנויה כך שאם הכבל האטלנטי נותק (וכבלים מנותקים כמעט על בסיס יומי בשל תקלות) התעבורה תזרום דרך הכבלים של האוקיינוס השקט. כדי לנתק את הרשת בכל העולם, הרוסים יצטרכו לחבל בכל הכבלים הימיים בו זמנית.

האם הוא יכול לסגור את האינטרנט? צילום: רויטרס

לא משימה בלתי אפשרית, אם יש לך צי צוללות (גם אם הוא נוטה להתפוצץ ולשקוע בשל בעיות תחזוקה), אבל פה היכולת להסתיר את הפעולה נופלת. כלומר, הצי הרוסי עדיין יוכל לעשות את זה, אבל לא בלי להתפס ולתת לכל העולם קזוס בלי. יתר על כן, ניתוק של הרשת העולמית צפוי לגרום לרוסיה הרבה יותר נזק מאשר לארה"ב.

מצד שני, זו יכולה להיות הערכת-יתר של הרציונליות הרוסית. אם אפשר לשלב שיסוע של כמה כבלים תת ימיים בפעולת חבלה יבשתית שתשבש, נניח, את הרשת האירופית ליומיים, מוסקבה תוכל לשדר בכך מסר מוכחש: אנחנו יכולים לגרום לכם נזק מסיבי. הפסיקו את הסנקציות בנושא אוקראינה, לפני שנראה לכם עוד ממה שאנחנו יכולים לעשות. מזלנו שאנחנו עוסקים בגאון יציב למדי.

קצרצרים

1. פודקאסטים מתחילים להכנס לתחום חדש: שידורים לילדים. הטלוויזיה החינוכית של ארה"ב נכנסה לתחום לאחרונה ולא מעט תחנות רדיו וטלוויזיה פוסעים בעקבותיה. בארה"ב, פודקאסטים הם תופעה מתרחבת: כרבע מהאוכלוסיה מאזינה להם מדי חודש וכ-42 מיליון אישה ואיש מאזינים לפודקאסט על בסיס שבועי. לפודקאסטים לילדים יש יתרון מבחינת ההורים: לא לתקוע אותם מול מסך שמי יודע מה הוא יציג להם. חלק מההורים מתגאים בכך שהילדים שלהם מכבים את הטלוויזיה כדי לשמוע פודקאסט איכותי, וכל מה שגורם לאנשים לכבות טלוויזיה הוא חיובי.

בייביסיטר רדיופוני? צילום: גטי אימג'ס

2. לאינטרנט יש בעיית כרום. פעם, לא כל כך מזמן, הדפדפן הסטנדרטי בעולם היה אינטרנט אקספלורר לגרסאותיו, על אף שהיה תועבה קתולואידית עם תעודות. ואז הגיע פיירפוקס, וחצי עשור אחר כך הגיע כרום, ולהוציא משרדים ממשלתיים בישראל, אף אחד לא משתמש באינטרנט אקספלורר. מצד שני, כרום השתלט על הרשת – וכתוצאה מכך, יש מספר מתגבר והולך של אתרים שלא מותאמים לדפדפנים אחרים. מפתחים, בהתאם, משקיעים את מירב המאמצים שלהם בכרום, כשדפדפנים אחרים מקבלים תמיכה רק כשאין משהו דחוף יותר לעשות. זה סיפור הצלחה לכרום, ללא ספק. השאלה האם הוא יהיה מונופול יעיל יותר מזה של אינטרנט אקספלורר.

3. בסוף השבוע הבהירה טוויטר את המדיניות שלה, ועכשיו היא צלולה כגוש בוץ: היא לא מתכוונת לפסול ציוצים או חשבונות של מנהיגים עולמיים. בטוויטר אמרו שאם הם יגרשו מנהיגים עולמיים בשל הציוצים הפוגעניים שלהם, תושבי העולם ימצאו את עצמם בלי מידע מועיל. זה לא ממש מדויק. למנהיגים עולמיים, כידוע, יש גישה להמון כלי תקשורת. לנשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אבז, היתה תכנית רדיו יומית. לא צריך ללכת לקיצוניות הנרקיסיסטית שלו: טראמפ (ובסופו של דבר, אנחנו מדברים על טראמפ) צריך רק לדלג לחדר התקשורת של הבית הלבן, והוא יוכל לומר כל מה שהוא רוצה וכל כלי התקשורת יהיו חייבים לדווח על זה. אבל לזכותה של טוויטר ייאמר שאם היתה לה מדיניות אחרת, לא היינו רואים את מנהיג העולם החופשי מצהיר שהוא, כאילו, חכם, ושהוא בעצם גאון יציב למדי.

4. לפני כ-20 שנה נמצאה ספינתו הטבועה של הפיראט הידוע לשמצה שחור הזקן, שטבעה ב-1718. חוקרים ומשחזרים מצאו בתוך התותחים של בלקבירד שורה של פיסות נייר, ממצא נדיר למדי כיוון שנייר ומים ידועים בחוסר החיבה ההדדי שלהם. ובכן, מסתבר שהפיראטים - אבותיה של תרבות אינטרנט, עם יום "דבר כמו פיראט" משלה - לא היו סתם רוצחים, הם גם קראו ספרים. הז'אנר המקובל אז היה ספרי מסעות אמיתיים, כמו אלה של קפטן קוק. וזה בדיוק הספר שממנו הגיעו שרידי הנייר שנמצאו על הספינה של בלקבירד. חוקרים אחרים מציינים שלמרות שבלקבירד טיפח לעצמו מוניטין נורא ואיום, כולל הסתערות לקרב עם גדילים בוערים בשערו כדי להפחיד את האויב, אין בעצם שום ראיות שהוא אי פעם הרג מישהו, ושהמטרה היתה ליצור פחד כה רב עד שלא יעזו להתמודד איתו. הפיראט הנורא רוברטס, מישהו?