אלבומו החדש של ביג שון: וייב אלגנטי עם דיבור נגוע
גם מפיק־העל מטרו בומין לא הצליח להציל את אלבומו החדש של ביג שון. הוא פשוט צריך ללמוד לכתוב
09:0902.01.18
בתחילת השנה האזרחית הקודמת הוציא הראפר ביג שון את אלבומו הרביעי, "I Decided", שהניב את הלהיטים האווירתיים והממסטלים "Bounce Back" ו"Moves", עם שטיחי הסאונד האלקטרוניים שקרצו לכיוון הטראפ (תת־ז'אנר של היפ הופ דרומי). ראה ביג שון כי טוב, ואת אלבומו החדש "Double or Nothing" (הליקון) הקליט כולו עם ילד הפלא מטרו בומין.
מטרו בן ה־24 הוא כיום מפיק ההיפ הופ המבוקש ביותר על הפלנטה. הוא התפרסם בזכות להיטים כמו "Jumpman" של דרייק ופיוצ'ר ו"Bad and Boujee" של מיגוס, ועבד עם כולם - מקניה ווסט ועד גוצ'י מיין. אף שהוא מגיע במקור מהמיד־ווסט, הוא צמח בסצנת הטראפ של אטלנטה, וניסח לעצמו סגנון הפקה טריפי, אפל ופסקולי אפילו יותר מהמקובל בז'אנר. היות שמטרו הוא מפיק כל כך לוהט, שמו מתנוסס בכותרת האלבום, ליד זה של ביג שון, והם מצולמים יחד על העטיפה. אצל ג'ימי פאלון הם הופיעו כמו צמד סינתפופ אייטיזי קלאסי - אחד על מיקרופון והשני מאחורי הקלידים והכפתורים.
מימין: ביג שון ומטרו בומין צילומים: באדיבות הליקון כמצופה ממטרו, "Double or Nothing" מלא ברצועות אפלות, כמו "Savage Time", שאפשר לצלול לתוכן כמו לתוך אלבום אמביינט של בריאן אינו. הווייב האלגנטי שלו לא מפריע לשון לדבר מלוכלך. ב"So Good" הוא והראפרית קאש דול מהללים את הביצועים המיניים זה של זה בפירוט אנטומי מרשים, ומכריזים שאם היו יכולים להתפטר מהעבודה ורק להזדיין כל היום, זה מה שהם היו עושים. מי לא?
אלבום "Double or Nothing" צילום: באדיבות הליקון לצד הגישה המודרנית שלו להיפ הופ, מטרו בומין לא מהסס לסמפל - בקלאסה. הוא פותח את האלבום בסמפול של "Do You Know Where You're Going To", בלדת הסבנטיז של דיאנה רוס, ומסיים אותו בסמפול של "Strawberry Letter 23" של שוגי אוטיס, שגורם לעיניים לדמוע. בין לבין, בשיר "Who's Stopping Me" הוא מסמפל שיר ברזילאי ישן של נזרה פריירה. מטרו יודע לפרוט על נימי הלב בסמפולים אלגנטיים. חבל רק שבהתחלה ביג שון מציין שזה מזכיר לו את "נרקוס". אתם יודעים איך זה, כל הלטינים אותו הדבר.
ביג שון מסתובב מחוץ למעגל הראפרים הבכירים כבר הרבה זמן. הוא ראפר מצליח, אבל לא ממש מוערך. הוא קיווה ש"I Decided" יעניק לו כרטיס כניסה למועדון של הגדולים. כשזה לא קרה הוא גייס את מטרו לפרויקט משותף, אבל גם אותו הביקורת לא חיבקה. בסופו של דבר הבעיה העיקרית של ביג שון היא הטקסטים שלו. הבחור הוא לא הכותב הכי מוצלח, ובזה שום מפיק־על לא יכול לעזור.
