רזיאלה, הדור הבא

כבר 40 שנה שגרשון, שאינה מעוניינת לדבר על גילה, חיה ובועטת בתחום שבו רבים וטובים מדשדשים ונופלים. ממש לאחרונה החליטה לצאת בסדרת צעדים כדי להתאים את עצמה לתמורות שחלו בשוק, אבל עוד נגיע לזה בהמשך.

גרשון בחנות שלה בתל אביב. היו תקופות שבהן "דלת החנות לא נפתחה" צילום: אוראל כהן

היא בעצם לא למדה עיצוב, אבל תמיד נמשכה לתחום. כיום היא מזוהה אמנם בעיקר עם עיצובים דרמטיים, מחויטים ומוקפדים, אך בתחילת דרכה נהגה דווקא ליצור בגדים בוהמייניים: "הייתי הולכת לשוק וקונה מפות ישנות עם כל מיני רקמות ותופרת מהן שמלות וגלביות". את התוצרת שיווקה לחנויות בתל אביב, עיר מגוריה, עד שפתחה בוטיק משלה בשנות השמונים והיתה לחלק מדור המעצבים המיתולוגי של העיר יחד עם גרשון ברם, הגרה ושות' .

גרשון מודה שבשנים האחרונות משהו השתנה: "העולם השתנה לגמרי ויחד איתו גם מסחר האופנה. היו כמה שנים שהייתי צריכה לנתח למה יש עצירה ולמה אנשים לא מוכנים לשים את הכסף", היא אומרת בלי שמץ של קורבנות ופתאום יורה בכנות מפעימה: "דלת החנות לא נפתחה". אבל גרשון לא שקעה לאורך זמן ולאחר כמה שנים לא פשוטות ההחלטה הראשונה שלה היתה להוריד מחירים.

מתוך הקטלוג. "הדור שהולך לתופרת הולך ונעלם" צילום: אביב אברמוב

"הבנתי מיד שהנושא של המחיר אקוטי. אינטרנט קיבל פנים, תפס תאוצה וגם נשים מבוגרות החלו לקנות באמצעותו כשהן נעזרות בבנותיהן אם צריך", היא מסבירה את המהלך, "אז הורדתי מחירים בשיעור של 30% ואפילו 40%. כמו למשל שמלת ערב שבעבר עלתה 4,000 שקל וכיום עולה 2,500 שקל".

מאיפה חתכת בעצם?

"בשום פנים ואופן לא מהאיכות", היא ממהרת להסביר.

"התופרים שלי, עדיין אותם תופרים כבר עשרות שנים, יושבים בחנות ומהבחינה הזו כלום לא השתנה. חתכתי מהרווחים שלי".

לזרום עם השינוי

גרשון מציעה שני סוגי מוצרים: האחד, בגדים מוכנים לרכישה. השני, בגדים בהזמנה אישית המותאמים בדיוק ללקוחה. "חלק הארי של העסק שלי מגיע מהבגדים בהזמנה אישית, נשים שקונות אותם יודעות שמדובר בבגד של שנים, אבל חייבים להודות שהדור שהולך לתופרת כדי ליצור לעצמו בגדים, הוא דור הולך ונעלם. נשים הולכות לזארה עבור בגדים ליומיום ופונות להתאמה אישית בעיקר עבור אירועים".

מתוך הקטלוג. "השכירויות, הארנונה והמשכורות לעובדים עלו וקשה לעמוד בזה. כולנו היינו צריכים לעשות שינוי" צילום: אביב אברמוב

מלבד הורדת המחירים, הדבר השני שעשתה גרשון כדי לחזור לקדמת התודעה היה צילום קטלוג מושקע שבו מככבים שני המוטיבים העיצוביים המרכזיים שלה: כתפיים חזקות וז'קטים מחויטים לעילא. "שנים לא צילמתי קטלוג. לרוב אני נעזרת באשת יחסי ציבור וכך העיצובים שלי נכנסים להפקות אופנה בעיתונות . עניין מדהים ממש הוא ז'קט פייטים שיצרתי לפני שבע שנים ושעדיין מופיע כמה פעמים בשנה בהפקות אופנה"

ומה עם נוכחות ברשתות חברתיות?

"גיליתי כמה זה חשוב. אני מסתדרת עם פייסבוק, אבל עם אינסטגרם פחות. עכשיו שכרתי את שירותיה של בחורה צעירה שמלמדת אותי כיצד לתפעל את העניין. הבנתי שצריך לזרום עם השינוי".

לא עוקבת אחרי צעירים

גרשון מספרת שכל הצעדים האלו עזרו לה והיא ללא ספק רואה את התמורות בחנות. למרות כל זאת, אין לה חנות מקוונת: "את מה שיש לי אין אפשרות להשיג באינטרנט", היא קובעת.

בעוד גרשון משתייכת לדור מעצבים שהוכיח את עצמו כאיתן על פני כמה עשורים, נדמה שמעצבים צעירים היום נמצאים במאבק הישרדות מתמיד. "השכירויות, הארנונה והמשכורות לעובדים עלו ויותר קשה לעמוד בזה", היא מסכימה. "אני חושבת שכולנו היינו צריכים לעשות שינוי, הגרה למשל בראה את עצמה מחדש ואני עשיתי מה שעשיתי". לגבי הכישרון של הדור החדש היא אומרת: "באופן אישי אני לא ממש עוקבת אחרי מעצבים צעירים. יש כמה נהדרים בעיניי כמו אלון ליבנה שלא מספיק מפרגנים לו פה וענבל דרור, אבל אין הרבה כוכבי שביט".