הכדורגל השתגע?
עסקת ניימאר מצביעה על שורש הבעיה של הכדורגל האירופי - שוק העברות פרוע ועליות שכר תלולות, במקום בניית תשתיות ארוכות טווח
ניימאר מגיע לעיר האורות בגיל 25 עם 77 הופעות בנבחרת ברזיל, 105 שערים ב-186 משחקים ו-9 תארים כולל ליגת האלופות בברצלונה ומדליה אולימפית נוצצת. אלו המספרים היבשים שמצוטטים ללא הרף במדורי הספורט השונים והשאלה שחוזרת - מה מניע את הבעלים הקטארים של פריז סן ז'רמן לבצע עסקה הגבוה בלמעלה מפי 2 מכל עסקה אחרת בהיסטוריה בהיקף מצטבר של כ-400 מיליון יורו על פני 5 שנים, והאם ניימאר באמת מצדיק את הסכומים הללו? אבל הנקודה המעניינת היא שמדובר בשתי שאלות שונות שאין בהכרח קשר ביניהן.
- דלתות מסתובבות
- הליגה הספרדית נגד המעבר של ניימאר לפריז סן ז'רמן
- ניימאר לפריז סן ז'רמן ב-222 מיליון יורו. זה יכול לקרות. הנה למה
אורן רוזמן. חייבים הצלחה משמעותית בליגת האלופות וחייבים ניצחון תודעתי של מועדון על בשביל להיחשב כחלק מהאליטה השולטת של המועדונים. עסקת ניימאר פועלת בשני הכיוונים הללו, והיא מתבצעת בדיוק בעיתוי בו קטאר זקוקה לה יותר מכל – בסיטואציה פוליטית סבוכה ובניסיון לתקשר את אירוע המונדיאל כדי להבין מדוע פריז סן ז'רמן מוכנה לשלם סכום חסר תקדים צריך להבין את המוטיבציות של הבעלים, ממשלת קטאר וכדי לעשות את זה צריך ללכת למדורי האקטואליה ולהבין את הסיטואציה הפוליטית של הנסיכות העשירה. בתקופה האחרונה מתמודדים ראשיה עם סכסוכים אזוריים מורכבים עם שכנותיה ותדמית בעייתית בדעת הקהל העולמית שעשויה גם לערער את קיום המונדיאל בנסיכות ב-2022. קרן הספורט של הנסיכות פועלת באגרסיביות על מנת לחזק את תדמית המדינה דרך הספורט כאשר הסכם החסות עם ברצלונה (שבוטל לאחרונה על ידי המועדון) ורכישת פ.ס.ז' הם שני מהלכי הדגל שלה.
פריז סן ז'רמן הייתה מועדון פאר צרפתי אבל בינוני במונחים אירופיים עת נרכשה על ידי קרן ההשקעות בספורט של קטאר ב-2011. בעלי הבית החדשים הזרימו סכומים אדירים למועדון ומהכנסות של 221 מיליון יורו בשנת 2012 צמחה פסז' להכנסות של 521 מיליון יורו בשנת 2016 ולמקום ה-6 בכדורגל האירופי .עם זאת חלק ניכר מהצמיחה נבעה לא מהכנסות טבעיות אמתיות אלא מהסכם חסות מפלצתי עם קטאר בסך של כ- 175 מ' יורו, ולראיה 58% מהכנסות המועדון מגיעות מחסויות, שיעור הגבוה משמעותית מכל מועדון אחר ברשימת המובילים. למעט בעונה האחרונה הסכומים הללו הספיקו על מנת לשלוט בליגה הצרפתית, אבל זה לא השיא שאליו הקטארים מכוונים וגם הם מבינים שהיכולת לייצר מותג גלובלי ולחזק את תדמית קטאר דרך הליגה הצרפתית היא מוגבלת. הליגה הצרפתית היא הליגה החמישית באירופה מבחינת הפעילות העסקית - 70% תפוסה באצטדיונים וחוזי שידור בינ"ל צנועים משמעותית מאלו של אחיותיה האנגלית, הספרדית והגרמנית מייצרים חשיפה מוגבלת למותג בזירה הבינ"ל. לכן חייבים הצלחה משמעותית בליגת האלופות וחייבים ניצחון תודעתי של מועדון על בשביל להיחשב כחלק מהאליטה השולטת של המועדונים. עסקת ניימאר פועלת בשני הכיוונים הללו, והיא מתבצעת בדיוק בעיתוי בו קטאר זקוקה לה יותר מכל – בסיטואציה פוליטית סבוכה ובניסיון לתקשר את אירוע המונדיאל.
לגבי שאלת הצדקת השווי עצמו, אז על פניו הסכום נראה מפלצתי ומנותק והמציאות. עם זאת אני סבור שמדובר בסוגיה ראויה לדיון. על פי הפרקטיקה המקובלת בהערכות שווי. המדד המהימן ביותר לשווי הוא הסכום לפיו מבוצעת עסקה להעברת בעלות בנכס בין קונה מרצון למוכר ברצון. אמנם פה יש מוכר, לא בהכרח מרצון, אבל הקונה מוכן לשלם את הסכום מרצונו. עם זאת, בהמשך לניתוח של מוטיבציות הבעלים, ניתן לומר כי חלק מהסכום בעסקה משויך לערכים מוספים הנוצרים לבעלים כתוצאה ממנה, ורק חלק מהסכום ומשויך כערכים ישירים לעסק עצמו.
מבחינת שווי ניימאר למועדון עצמו, במחקר מעמיק שנעשה ב-CIES Football Observatory לפני כחודשיים העריכו את שווי הכדורגלנים המובילים בעולם. המחקר העריך את השווי על בסיס נוסחה מורכבת שפותחה במכון המחקר וכוללת מספר רב של פרמטרים ביניהם ביצועים ספורטיביים, חשיפה ברשתות חברתיות, פוטנציאל שיווקי, אהדה בינ"ל, גיל, אורך חוזה ועוד נוספים. בראש הרשימה ניצב ניימאר עם שווי מוערך של 210 מיליון יורו. מסי דרך אגב רביעי שווי מוערך 152 מיליון אירו וקיליאן מבאפה שעפ"י הפרסומים ריאל מוכנה לשלם תמורת כ-180 מיליון יורו מוערך "רק" ב-93 מיליון יורו.
בשורה התחתונה –בקיץ שבו רוכשים שחקני הגנה במלעלה מ-50 מיליון יורו, וכשבוחנים את העלייה בהכנסות המועדונים יש היגיון בסכום פורץ גבולות על ניימאר, וכאשר מבינים שחלק מהערך משויך למוטיבציות הבעלים ולשווי נגזר להם בעסקה, אז גם ניתן לנתח את הרציונל הכלכלי מאחוריה.
עם זאת, העובדה שבכלל ניתן לייצר סוג של הצדקה כלכלית לעסקה הזו מצביעה על שורש הבעיה של הכדורגל האירופי והוא שוק העברות פרוע ועליות שכר תלולות, כאשר למעלה מ-60% מהכנסות המועדונים מופנות להוצאות שכר, במקום לבניית תשתיות ארוכות טווח. זאת ועוד, העסקה מלמדת אותנו על מוטיבציות ואספירציות של הבעלים של חלק מהמועדונים באירופה שאינן בהכרח מונעות מטובת הענף, המועדון והאוהדים. בשל כך העסקה צריכה להדליק נורה בוהקת לראשי הענף וכל האוהדים ביחס למשמעויות הנגזרות מהמשך פעילות במודל הנוכחי בטווח הארוך.
הכותב הוא ראש תחום ספורט בפירמת הייעוץ וראיית החשבון Deloitte
